סגור X    הדפס      הורד קובץ 


שבת ל''ד: איזהו בין השמשות (ובהסבר דברי רבי בירושלמי ריש ברכות)

ואיזהו בין השמשות משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה דברי ר' יהודה. ולהלן, אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל כרוך ותני איזהו בין השמשות משתשקע חמה כל זמן שפני מזרח מאדימים והכסיף התחתון ולא הכסיף העליון נמי בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה ורב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל הכי קתני משתשקע החמה כל זמן שפני מזרח מאדימין יום הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון לילה. ואזדו לטעמייהו דאיתמר שיעור בין השמשות בכמה אמר רבה אמר רב יהודה אמר שמואל וכו' תלתא ריבעי מיל ורב יוסף אתר וכו' תרי תילתי מיל.

א) הרי"ף פסק כרבה וגם הביא את המימרא אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה. והקשה רבינו יהונתן היכי פסק הגאון כרבה שהוא מסדר בין השמשות ארוך מאד והאי מילתא לא מיפרשא שפיר אליבא דרבה ואם כן כוכב אחד לא יראה אלא קודם שתשקע החמה ופשיטא דיום הוא, (קשה גם דהוה כוכב הנראה ביום), אלא ש"מ דכרב יוסף סבירא ליה וקמ"ל שאע"פ ששקעה החמה ונראה כוכב אחד אפילו הכי יום הוא. גם צ"ע לשיטת הגאונים שמ"ש רבה משתשקע החמה היינו משלא יראה גלגל חמה ולפי רש"י שיעור הזמן שמהשקיעה וכל זמן שפני מזרח מאדימים הוא אחד מי"ב במיל, היינו דקה וחצי או שתים, וזה קשה מצד המציאות.

ב) ונראה שיש שני שמות של בין השמשות. שם אחד הוא הזמן שיש בו ספק אם יצאו הכוכבים. והוא כמו שאמרו התוס' ד"ה תרי דהשתא פליגי דלר' יהודה מספקא ליה בכל הכוכבים הנראים משקיעת החמה עד שהכסיף העליון אם הם בינוניים אם לא. על גדר זה נאמר כוכב אחד יום. ויש שם בין השמשות שהוא משקיעה, והוא שמהשקיעה מתחיל שם יום אחר ולענין שבת ראוי לצרף אותו ליום השבת כדי לקיים תוספת שבת. וכפי שביארתי בברכות ב: בשיטת הגאונים. ואין לו קשר עם צאת הכוכבים, ומ"ש כוכב אחד יום הוא בזמן מאוחר יותר.
(עי' ברמב"ם שבת פ"ה ה"ד משתשקע החמה עד שיראו שלשה כוכבים הוא בין השמשות ובקדוה"ח ופ"ב ה"ט אם עדין לא יצא כוכב בי"ד אומרים מקודש שעדין יום הוא ואם אחר שיצאו שני כוכבים וכו'. ועיין פיהמ"ש שבת ספ"ב אחר ביאת השמש עד שיראה וכו' הוא יום ובתרגום החדש מל"ע מאחרי שקיעת החמה עד שיראו וכו' בין השמשות).
(יסוד הגדר הוא על פי מה שאכתוב בסוף אות ד').
על פי זה נאמר שמ"ש רבה משתשקע החמה בין השמשות מיירי לענין בין השמשות להוסיף מן החול על הקדש, ומ"ש רבה ששיעור בין השמשות הוא שלשת רבעי מיל הוא לענין בין השמשות של ספק צאת הכוכבים. ולפי"ז שיעור שלשת רבעי המיל יתחיל הרבה זמן אחרי שקיעת החמה, והוא דקה וחצי או שתים לפני הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון. וזמן הכסיף העליון יהיה מאוחר כפי שהיא המציאות. המחלוקת בין רבה ורב יוסף היא האם יש להסתפק שמא נראו כוכבים בינונים רק משהכסיף התחתון או קצת קודם.
מ"ש ואזלו לטעמייהו, אף שרבה דיבר בשני המקומות על שני ענינים שונים. הכוונה שרבה לשיטתו אינו יכול לפרש בדברי ר' יהודה כעין דברי רב יוסף, היינו שבתחילה מזכיר זמן שהוא יום ושוב את בין השמשות. שהרי זמן בין השמשות נופל לפי דבריו בתוך הזמן של פני מזרח מאדימים. (היינו אם פני מזרח מאדימים הוא כשרוח מערבית אדומה והוא זמן ארוך כפי המציאות.) ולשיטתו מוכרח רבה לפרש בדברי ר' יהודה שמשתשקע החמה מתחיל בין השמשות.
(אולי אפשר גם לפרש שלרבה פני מזרח מאדימים אין הכוונה שכל הרוח המערבית אדומה, זה זמן מרובה קודם הכסיף התחתון. אלא מ"ש "פני מזרח" ולא "מערב" הוא כדי לצמצם מקום במערב, והוא המקום המצמוצם שכנגד השמש שנשאר אדום קצת לפני שהמערב מכסיף למטה. ^^ לבדוק את המציאות ^^ ולפי זה שיעורו של רבה הוזכר בדברי ר' יהודה. לכאורה רבה יכול היה לפרש בדברי ר' יהודה כעין מ"ש רב יוסף היינו משתשקע החמה יום, כל זמן שפני מזרח מאדימין הכסיף התחתון ולא הכסיף העליון בין השמשות הכסיף העליון והשוה לתחתון זהו לילה. ולא פירש כן, משום שלרב יוסף פני מזרח מאדימים הוא סמוך להכסיף התחתון ולא הכסיף העליון ובזה שמזכיר אותו מבליט שאפילו אז יום, אבל לרבה כיון שבין משתשקע חמה עד פני מזרח מאדימים יש זמן מרובה אין רבותא בציון ששקיעה עודנה יום. לפי זה מה שרבה אומר שבין השמשות שהוא מטעם ספק מתחיל לפני הכסיף התחתון יש לו רמז לזה בדברי ר' יהודה. דוחק לומר שבאמת גם רבה מפרש כרב יוסף, אלא אם נמצא לומר ש"משתשקע" היינו זמן רב אחר שתשקע, ולא כלשון מדאגביה נפק ביה וכדומה.)
להסבר זה טעם ר' יהודה תלוי בצאת הכוכבים.

ג) ירושלמי ברכות פ"א ה"א רבי אומר אומר אני הלבנה בתקופתה התחיל גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות זהו בין השמשות א"ר חנינא סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות ותני שמואל כן אין הלבנה זורחת בשעה שחמה שוקעת ולא שוקעת בשעהשחמה זורחת.
בפשט הירושלמי נראה שלרבי בין השמשות מתחיל עם תחילת שקיעת גלגל חמה ונגמר עם סוף שקיעת גלגל חמה (כשתי דקות) ולר' חנינא מתחיל בין השמשות אחר שקיעת גלגל חמה ומדברי שמואל ראיה לר' חנינא, וכדלהלן.
עי' ירושלמי ר"ה ספ"ב א"ר ברכיה משקיעת החמה את מונה ללבנה, כלו' היום מתחיל משקיעת החמה והמנין לחדש ע"פ הלבנה, א"ר סימון והיו ע"י זה וע"י זה. ובפני משה כתיב והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים. ומפרש הפנ"מ כנ"ל בר' ברכיה.
ונראה שרבי דרש מ"והיו" שגם הלבנה קובעת ימים, עי' חולין ס: זיל לימנו בך ימים ושנים. (שנים הלבנה קובעת ע"י גבול החדשים.) שיטת רבי שודאי שגבול היום נקבע ע"י החמה וכמ"ש בקרא על השמש והיו וכו' ולימים, היינו שיקבעו ימים, ובפשטות הקביעה היא ע"י שהוא נראה, אבל קיימת אפשרות שבה הירח יקבע את גבול היום והוא כאשר הירח מתחיל לזרוח בשעה שהשמש מתחילה לשקוע. טעם הדבר נראה שלרבי אם היתה הקביעה ע"י החמה לבד היינו קובעים שכל שרואים את החמה הרי זה יום וכל שאינה נראית הרי זה לילה. אמנם עדין היה לדון בזמן שבו אין כל החמה נראית אם הוא יום או לילה. כאשר מלמדת התורה שגם הלבנה קובעת בענין היום אנו אומרים שהלימוד הוא לזמן הזה, שבו אין זה סותר את הלימוד שהחמה קובעת. (לא אומרים להיפך שעיקר הקביעה מתי לילה היא ע"י הלבנה, והחמה קובעת שיש שם יום בשעת זריחתה עם שקיעת הלבנה שהרי יש קרא ויקרא אלקים לאור יום, וכו' ואם היה ע"י הלבנה לא היו היום והלילה תלויים באור וחושך כלל). וכיון שבזמן הזה החמה והלבנה שווים כל אחד נראה בחלקו אין מעדיפים אחד על השני אלא אומרים שכוחם שוה וזמן זה הוא גם יום וגם לילה. זמן זה הוא בין השמשות והוא דין ודאי ולא מחמת ספק. האמירה הזו אינה באה לידי מעשה אלא במקרה הרחוק שבו הלבנה מתחילה לזרוח בדיוק כאשר החמה מתחילה לשקוע. (כאשר הלבנה זרחה קודם אין אומרים שכח הלבנה עדיף ויהיה רק לילה, כנראה משום שלרבי הזמן שבו השמש או הירח קובעים יום הוא תחילת הראותו.) אין צריך לומר פה שבקיה לקרא דאיהו דחיק ומוקי אנפשיה ומדבר רק בהיכי תימצי הרחוק, אלא אומרים שהגילוי פה הוא מגדר דיבר הכתוב בהוה והתורה אומרת ע"י ההיכי תימצי הזה שבו תחילת שקיעת גלגל החמה הוא תחילת בין השמשות שבכל המקרים תחילת שקיעת גלגל חמה הוא תחילת בין השמשות וסוף שקיעתה הוא סוף בין השמשות.
דברי שמואל אין הלבנה זורחת בשעה שהחמה שוקעת פירושם, שהסיכוי שבמקום מסוים תהיה בו תחילת השקיעה של החמה ותחיילת הזריחה של הלבנה באותו זמן, סיכוי זה קטן מכדי להתחשב בו. (אמנם בפשטות בכל חדש יש רגע שבו הלבנה נמצאת כנגד החמה כך שמי שנמצא אז בדיוק במקום שבו החמה מתחילה לשקוע יראה את הלבנה מתחילה לזרוח, אבל אפילו אם יספיק ששני הדברים יקרו באותו רגע כמימריה הרי הסיכוי לכך למקום מסוים הוא קטן בהרבה מאחת לששת אלפים שנה. ואם נאמר שמ"ש בירושלמי לבנה בתקופתה היינו כשהיא ממש נגד השמש, צריך כנראה שתהיה בדיוק בקו ישר עם השמש והארץ היינו בשיא ליקוי לבנה מלא, אם היא נוטה קצת מהמישור של הארץ סביב השמש כנראה זה ישפיע על זמן זריחתה, ואז הסיכוי רחוק מאד מאד שזה יקרה בכלל באיזה מקום בעולם. (לא דקדקתי בכל זה כיון שאין הדיוק בזה משנה לעיקר הדיון.) עכ"פ טענת שמואל שהסיכוי למצב שהלבנה תתחיל לזרוח בדיוק כשהחמה תתחיל לשקוע הוא רחוק מכדי שהתורה תדבר עליו אפילו מגדר דיבר הכתוב בהוה. בזה חולק על רבי.
אפשר לומר שלרבי דיבר הכתוב בהוה הוא שהתורה מדברת על פרט אחד והוא מיצג את כל הפרטים כאילו הוא שמם וכאילו דיבר על כל הפרטים. ולכן לא חשוב אם הפרט אינו יכול להיות, ולשמואל הפירוש הוא שהתורה משמיעה דין בפרט אחד ושאר הפרטים למדים ממנו. וא"כ כיון שהפרט נחשב כאינו יכול להיות במציאות אין התורה יכולה לדבר עליו. או אפשר שגם שמואל יודה שבדיבר הכתוב בהוה הפרט הוא שמם של השאר אלא סובר שפרט שאינו יכול להיות במציאות אינו יכול לשמש שם.

ד) מ"ש ר' חנינא סוף גלגל חמה לשקוע ותחילת גלגל לבנה לעלות אין נראה שהכוונה בדוקא, מה טעם לכך, אלא כיון שנקט רבי לשון התחיל וכו' נקט ר' חנינא לשון סוף. ונראה שמפרש שמ"ש בקרא להלן את המאור הגדול לממשלת היום הממשלה היא בשנים, א' בזה שהיא מאירה ביום, וכפירוש רב סעדיה גאון, ב' בזה שהיא קובעת את היום. וכיון שנזכרה הקביעה בלשון של ההארה אנו למדים שההארה קובעת את היום. וגם אחר ששקע גלגל חמה כל זמן שיש אור מחמת החמה הוא יום.
אם לא היה לימוד שגם להארת הלבנה יש חשיבות לקביעת היום היה היום נמשך עד צאת הכוכבים הקטנים ביותר שאז אין השפעת השמש ניכרת. מזה שאמרה התורה שגם הארת הלבנה קובעת אנו אומרים שמשעה שהארת הלבנה ניכרת הוא זמן תחילת הלילה. אמנם כאשר גם אור החמה ניכר אין לתלות את הזמן בלבנה יותר מבחמה וזמן זה הוא בין השמשות, ממדין ודאי כרבי. ואפשר גם שסובר שכל שעיקר האור הוא מהחמה או מהלבנה היום נקבע על פי העיקר ובין השמשות הוא הזמן שלא ברור מי עיקר. לפ"ז בין השמשות הוא זמן של ספק.
כיון שלא בכל יום הלבנה מאירה באותה מידה ויש ימים שאינה עולה עד אחר צאת כל הוכבים שהוא הסתלקות גמורה של אור השמש, לכן למד ר' חנינא שפה אינו אומר דין כללי אלא כעין דיבר הכתוב בהוה, ובא לתת שיעור למידת הסתלקות אור החמה שבה נגמר היום בכל הימים. פה יש משמעות למציאות שבה אור הלבנה גובר ולכן יכולים לומר כעין דיבר הכתוב בהוה.
אכן גם ר' חנינא יכול לסבור שיש גדר תחילת לילה בשקיעת החמה, והוא מגדר אין מקרא יוצא מידי פשוטו שהשמש קובעת את היום ע"י הראותה. פשוטו מתקיים לענין שיכול אדם לקבל את השבת משעת שקיעה וכשיטת הגאונים.

ה) אם כנים אנחנו בהסבר דעת ר' חנינא שוב אין צריך לומר כדברי התוס' שבת להש ד"ה תרי שתלו את דברי ר' יהודה דלעיל בצאת הכוכבים משום שלא היה להם במה לתלותו. נוכל לומר שדעת ר' יהודה שתלה את בין השמשות בהכספת הרקיע כמ"ש בשיטת ר' חנינא שתלוי בהיכר הארת הלבנה. ונאמר שמחלוקת רבה ורב יוסף היא ממתי יש להסתפק אם אור הלבנה עיקר. אליבא דשניהם פשוט שמזמן שהשוה עליון לתחתון אור הלבנה עיקר.
לפי זה שמואל באר את שיטת ר' יהודה בגמרא משום שס"ל כוותיה, וכמ"ש שהביא ראיה לשיטת ר' חנינא בירושלמי.
ועי' מרדכי כאן סי' רצ"ג דאע"ג דאמרי אמוראי דשיעור בין השמשות שלשה חלקי מיל ולא יותר היינו לרי יהודה דאמר הכסיף התחתון והשוה לעליון לילה אבל אנן קימ"ל בברכות עד צאת הכוכבים יממא הוא. הרי שחולק על התוס' וס"ל שטעם ר' יהודה אינו משום צאת הכוכבים. (אמנם הוא ס"ל שזמן צאה"כ הוא בד' מילין כבפסחים, אבל זה אינו שייך לנידון דידן.) עי' בספר בית ישי סי' י"ג.
ולפי זה נאמר שמ"ש בדף לה: אמר רב יהודה אמר שמואל כוכב אחד יום שנים בין השמשות שלשה לילה היינו אליבא דר' יוסי וכמ"ש הגר"א או"ח סי' רס"א ס"ק י"א.

ו) בדעת מי שהולך אחר צאת הכוכבים, ר' יוסי לפי הנאמר בסמוך. עי' פירוש הר"ן לתורה בראשית א' י"ד ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים וגו'. אין ספק שנכללו בזה הכוכבים כמו שנתבאר במה שיצא מזה אל הפועל שנאמר ויעשה אלקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטון לממשלת הלילה ואת הכוכבים וכבר אז"ל דאור הכוכבים נמי אור ולזה אחשוב שאומרו ולהבדיל בין היום ובין הלילה ישוב אל השמש ואל הכוכבים כי כל עת שיאיר השמש על הארץ יהיה יום וכאשר יעדר אורה ממנו לגמרי יהיה לילה ונמצא שאורו סבת היום אמנם לא יוגבל זמן אורו כי אם מצד הכוכבים. וזה כי היום והלילה אצל התורה לא יוגבלו מעת הראות השמש על הארץ עד הסתרו, אבל אצל התורה היום כל הזמן אשר תאיר הארץ באורו בסבת השמש וכו' וכמו שאמר הכתוב ויקרא אלקים לאור יום ואמר גם כן את המאור הגדול לממשלת היום כי כל זמן אשר תאיר הארץ באורו יהיה יום והוא ג"כ מה שאמר הכתוב למטה ולהבדיל בין האור ובין החושך שהוא אחד עם אומרו ולהבדיל בין היום ובין הלילה. וכבר הורה כי כל זמן הראות אור השמש הוא יום ואמנם לא יודע זה כי אם מצד הכוכבים כי כאשר יראו הכוכבים יורו כי כבר סר אור השמש מעל הארץ מצד מוחש והוא התחלת זמן הלילה ולזה אז"ל שיום התורה לכל דיניה הוא מעלות השחר עד צאת הכוכבים כי הראותם יגביל תחילת הלילה. עי"ש.
לשיטה זו, כנראה, מה שלמדו מואנחנו עושים במלאכה שעד צאת הכוכבים לילה הוא גילוי מילתא שבפרשת בראשית העיקר הם הכוכבים ולא הלבנה. ולדעת רבי ור' חנינא האפשרותלפרש שהולכים אחר הכוכבים ולא אחר הלבנה היא מחוץ לספק. בזה אין אומרים שדברי קבלה הם גילוי מילתא אלא שהם לימוד חדש ולא ילפינן מינייהו.

ז) הנראה ביסוד המחלוקת. לרבי מתחשבים יותר בעיקר משמעות המילים. השמש והירח קובעים את היום ואת הלילה. עיקר קביעת זמן ע"י מזל היא בעלותו אל האופק. מכאן שהעלות השמש על האופק קובעת יום והעלות ירח על האופק קובעת לילה. כששניהם יחד נוצר בין השמשות. וכיון שא"א לחלק בין עלה הירח אחר תחילת העלמות השמש ובין עלה קצת קודם חייבין לדון על עלה יחד ממש. מצד המציאות אין זה יכול להתקיים כמעט לגבי אדם מסוים. (אמנם כנראה מתקיים כל חודש לגבי איזה שהם בני אדם, אם לא נאמר שמ"ש לבנה בתקופתה הוא דוקא). לכן אנו אומרים שהתוכן הזה אינו קיים מצד עצמו אלא הוא יוצר הבנה שמתחילת שקיעה מתחיל בין השמשות ונגמר עם העלמות השמש תחת האופק. קודם כל תופסים את המילים כמשמעם ולמדים מהם תוכן. התוכן המתקבל כאשר תופסים את המילים במשמעם אינו מתקיים למעשה, כלומר מקבלים תוכן שאין לו חלות למעשה, וכל המשמעות שלו היא במה שמסיקים ממנו. ונאמר או שרבי סובר שאפשר לקבל תוכן שאין לו משמעות כשלעצמו אלא כאמצעי להסקת תוכן בעלל משמעות, או שנאמר שהוא סובר שאמירת התוכן של המילים היא כאמירת התוכן הסופי. (לעיל כתבתי רק כצד השני.)
לדעת ר' חנינא, כיון שהמציאות של לבנה המתחילה לעלות עם תחילת שקיעה של חמה אינה מציאות שיש להתחשב בה מצד עצמה, אין ללמוד תוכן כזה כלל, וסובר שלא כשני הצדדים דלעיל. לכן הוא מעביר את משמעות "ממשלת" מיצירת תחומי היום למשמעות של שליטת האור שלו. וגבול הלילה מתחיל כאשר אור הלבנה ניכר. זה מצב שקיים במציאות הרבה פעמים. אמנם לא כל יום, שהרי בסוף החודש אין הלבנה מאירה אלא אחר שכבר כלה אור החמה, ואין הוא יום שהרי אינו זמן אור וכמ"ש הר"ן מקרא דויקרא אלקים לאור יום. לכן אומרים שאין זה תוכן קיים כשלעצמו אלא הוא משל המציין מידת ההארה של השמש שבה כלה היום. ופה עדיף מדברי רבי שהרי בשלב ראשון מקבלים את התוכן שלו המילים למעשה ורק אחר כך אומרים שהמצב הזה משמש משל לכל המצבים. שיטת ר' יוסי שהולך אחר צאת הכוכבים שעדיף לקבל תוכן המתקיים תמיד מאשר לקבל תוכן שאינו מתקיים תמיד כשלעצמו. ור' חנינא לא רוצה לומר כשיטה זו, משום שלפיה אין הלבנה קובעת את גבולות היום, ולכן צריך לומר שמ"ש יהי מארת וכו' להבדיל בין היום ובין הלילה והיו וכו' ולימים וכו' אין זה עולה על הלבנה. וזה רחוק יותר ממשמעות המילים מאשר לומר שאין שם מאורות בקרא דיהי מארת עולה על הכוכבים, שבהם יש רבותא שאורם אור וכמו שהביא הר"ן. לר"י העדיפות הנ"ל מספיקה כדי שהאפשרות ללכת אחר צאת הכוכבים תעמוד בספק שלגביו יועיל הגילוי מילתא של ואנחנו עושים במלאכה.

סיכום.
יש שלש דרגות של קבלת התוכן, לרבי התוכן הנלמד אינו מתקבל כלל ואינו אלא משל, לר' חנינא התוכן מתקבל אבל לא לכל המקרים, לרב המקרים התוכן הוא משל, לר' יוסי התוכן מתקבל לגמרי. ויש שלש עדיפויות מצד פשטות המילים, לרבי הפשוט ביותר לר' חנינא פחות פשוט ולר' יוסי הרחוק ביותר, המחלוקת היא האם המצב של רבי אפשרי, והאם הפירוש של ר' יוסי עומד בספק לפני שמביאים את דבר הקבלה מספר נחמיה.