מנחות נ"א:

דרשת חטאת היא

 

שבעה דברים התקינו ב"ד וכו' ועל פרה שלא יהא מועלין באפרה דאורייתא היא דתניא חטא' היא מלמ' שמועלין בה היא בה מועלין באפרה אין מועלין אמר רב אשי שתי תקנות הואי דאורייתא בה מועלין באפרה אין מועלין כיון דחזו דקא מזלזלי בה וקא עבדי מיניה למכתן גזרו ביה מעילה כיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות אוקמוה אדאורייתא.

 

א) עי' ספרי זוטא חקת  (ט' י') שדורש את "היא" לרבות. חטאת שיהיו מועלין בבשרה ומנין אף באפרה ת"ל היא. ע"כ. מ"ש בגמ' התקינו ועל פרה שלא יהא מועלין היא משנה בשקלים (ז' ז') ודוחק לומר שהספ"ז לא כמשנה. ונראה ע"פ דברי מרן הרי"ז הלוי כאן, ויש לעיין אם הוה ילפינן מגזה"כ דחטאת שמועלין באפרה ג"כ אם היה שייך אז תנאי ב"ד שלא למעול באפרה מאחר דמקרא ילפינן דכן מועלין, דבכ"מ דמצינו תנאי ב"ד שיהיו הכהנים ניאותין בהם גבי מלח ועצים היינו דכך הוה ההקדש ע"ש. ע"כ. ונראה שלס"ז מדאורייתא מועלין באפר פרה וכיון דחזו דקא פרשי מספק הזאות התקינו שלא יהיו מועלין באפרה.

 

ב) הנראה בביאור המחלוקת.

לשון התורה (במדבר י"ט ט') ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח וכו' חטאת הוא. וברש"י, חטאת הוא לשון חטוי כפשוטו. ע"כ. וזה עולה על האפר. והוסיף רש"י, ולפי הלכותיו קראה הכתוב חטאת, לומר, שהיא כקדשים להאסר בהנאה. ע"כ.

בגמרא ובספרי זוטא דורשים ש"חטאת" עולה על בשר הפרה. כיון שנקט כאן לשון משונה שמשמעה בכל מקום הוא קרבן לכן דורשים שיש עניין קרבן. גדר קרבן אינו קיים אלר בבהמה או בעוף ולחדש אותו לעניין אפר הוא יצירת גדר חדש לכן עדיף לחדש אותו בבשר הבהמה.

והמחלוקת היא לגמרא עולה על בשר הפרה לבד ו"היא" ריבוי לאפר. לספרי זוטא עיקר הדיבור הוא על פרה ואפר כאחד ו"היא" ממעט אפר.

 

ג) אחר ששם חטאת נמצא בבהמה אין זה חידוש גדול לומר שאם הבהמה נשרפה שם החטאת נשאר באפר. כמו שלמדים בתמורה (ט'.), טוב מעיקרו ונפל בו מום עושה תמורה בעל מום מעיקרו אינו קדוש קדושת הגוף ואין עושה תמורה. וע"ע כריתות (כ"א.) דכיון דמעיקרא הוה חזי לאדם לאסוקי מטומאה עד שיפסל מאכילת כלב הכא לאחותי ליה טומאה אי חזי לאדם חזי לכלב אי לא חזי לאדם לא חזי לכלב.

ביסוד הדין של השתיירות  הדין כשמעיקרא היה ראוי, אפשר לומר שמשתיירת החשיבות שהיתה לחפץ, ואפשר לומר שמשתייר רק הדין ושם החפץ פוקע. לצד הראשון החפץ לפני שנפגם ואחר שנפגם הוא גדר אחד, לצד השני הם שני גדרים.

ובנידון דידן אם חלות דין חטאת על אפר פרה הוא שגם לאפר יש חשיבות של פרה, נוח לומר ששם חטאת חל על האפר. וממילא כיון שפשט הכתוב עולה על אפר ממילא נוח לומר שהדרש של "חטאת" עולה על פרה והאפר שהשתייר ממנה כאחד. וממילא "היא" בא למעט אפר, ומקבל משמעות של "רק היא". וזו שיטת הגמרא. לספרי זוטא אין האפר מקבל שם פרה, ושם חטאת, אלא רק יכול להשתייר בו הדין שהיה לפרה. ממילא עיקר הלימוד של "חטאת" עולה על גוף הפרה בלבד ולא על האפר. ושוב "היא" משמעו כאילו אמר "פרה" פעם נוספת ומקבל תוכן של דבר שאינו פרה. וממילא מתרבה אפר פרה.