ספרא מצורע - פרשת זבים פרשה ב

חגיגה י''א.

שיעור מקוה יש לו על מה שיסמוך

 

(משנה לעיל י'., הטהרות והטמאות ועריות יש להן על מה שיסמכו והן הן גופי תורה וכו') טהרות מיכתב כתיבן לא נצרכא אלא לשיעור מקוה דלא כתיבא דתניא ורחץ (את בשרו) במים במי מקוה את כל בשרו מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן אמה על אמה ברום שלש אמות ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה.

 

א) משמע ש"שיעור חכמים" ארבעים סאה יש לו על מה שיסמוך, הוא מהכתוב. ועי' חזון איש מקואות תניינא סי' ח' אות ב' שלר"ת שיעור מ' סאה הוא דאורייתא.

ביאור הלימוד.

רש"י, בַּמים, נקודתו בפתח, משמע מים המיוחדים לאפוקי שאובין, ומיהו מים חיים לא צריך מדכתיב בזב מים חיים (ויקרא ט"ו) מכלל דשאר טמאין לאו מים חיים בעו, ומיהו במים במים המיוחדין במקוה אף על פי שהן גשמים. ע"כ.

תוספות במי מקוה, ולא יתכן דהא מים שאובין לאו מהכא נפקא אלא מאך מעין ובור מקוה מים וגו' (ויקרא יא) ודרשינן בת"כ ועוד היכי משמע מקוה לאפוקי שאובין הא עיקר קרא משמע שאובין אי לאו דסמכיה למעין כדפי' ונראה לפרש מי מקוה היינו אשבורן כדאמרינן מעין מטהר בזוחלין מקוה באשבורן (שבת דף סה:) דאל"כ מנ"ל למעוטי זוחלין מבמי'. ע"כ.

(נראה שלרש"י בַּמים מלמד גם אשבורן. וזה מ"ש, ומיהו במים במים המיוחדין במקוה "אף על פי" שהן גשמים).

מה שהקשו התוס' מדברי התו"כ, אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה יהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים. ע"כ. נראה שאמירת "בַּמים" משמיעה שצריך מים חשובים. ללא לימוד נוסף היינו אומרים שבַּמים מצריך גם חשיבות של אינם זוחלים (רש"י עירובין י"ד:, במים, משמע מים מחוברין יחדיו) וגם חשיבות של בידי שמים. זה מכחיש את המיעוט "אך" במעיין וגורם שממעטים בגללו רק חיים אבל למדים בידי שמים ולא שאובים. לגבי אינם זוחלים ללא המיעוט "אך" שבמעיין היינו למדים ממעין. (שכמו שמים חיים חשובים ללא אשבורן כך "בידי שמים" הלמד ממנו.

 

ב) מהפסוק "ורחץ במים את כל בשרו" למדים "מים שכל גופו עולה בהן וכמה הן וכו'". לכאורה אין לשמוע מ"כל" בשרו יותר מזה שלא ירחוץ אבר אבר, אבל לא לשמוע שיעור בכמות המים. לגבי "בשרו" בלא "כל" עי' בתורת כהנים אמור פ"ד, כי אם רחץ בשרו, יכול יהיה מרחיץ אבר אבר ת"ל וכו'.

ונראה שהלימוד הוא במידת דבר הלמד מסופו. בתחילת תו"כ ברייתא דרבי ישמעאל (בנוסח הר"ש והילקוט), ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחוזתכם, משמע שיש בו אבנים ועצים ועפר ובית שאין בו אבנים ועצים ועפר במשמע, כשהוא אומר ונתץ את הבית את אבניו ואת עציו ואת כל עפר הבית, דבר הלמד מסופו שאין הבית מטמא בנגעים עד שיהו בו אבנים ועצים ועפר. וביאר הרוקח בביאור התפילה, שאין אנו יודעים דינו כי אם מסוף הענין נלמדנו. ע"כ. נראה שהספק הוא מה מידת החשיבות שנצרכת לבית, וזאת אחר שנלמד שצריך בית חשוב, עם ארבע קירות בדיוק ובנוי בארץ (רמב"ם טומאת צרעת פי"ד ה"ו).

גם כאן שכתוב בַּמים צריך מים חשובים. החשיבות נקבעת על פי זה שצריך רחיצת כל גופו כאחד. צורך זה נלמד מ"כל בשרו" שמשמע כאחד ומשמע גם חלק חלק, וזה גורם שנלמד בתו"כ אמור הנ"ל, ת"ל כי אם רחץ בשרו במים ובא השמש וטהר מה ביאת שמשו כולן כאחת אף במים כולן כאחת. ע"כ. היקש גופו לשמש שהם עניינים רחוקים זה מזה נראה רחוק, ורק האילוץ של הספק כנ"ל גורם לדרוש אותו. (עי' נידה ל"ז: אם לר"ע דנים אפשר משאי אפשר בהיקש, ואולי ספק בפשט "כל גופו" גורם לדרוש). חשיבות "כל גופו" זאת היא חשיבות של פעולת הרחיצה.

כאן "בַּמים" הנידון הוא חשיבות המים כשלעצמם, ולמדים את החשיבות של מים כל גופו עולה בהם מדין הרחיצה שצריכה את זה.

חשיבות חפץ כשלעצמו, כפי שנובע מ"בַּמים" אינה לפי הצורך המיידי אלא לפי דרך העולם, כעניין בטלה דעתו אצל כל אדם, (שבת קמ"ד:, ועוד). לכן האומדנא בכמות המים הנצרכת שכל הגוף יעלה בהם היא לפי רוב בני האדם ולא לפי הטובל.

 

ג) כתב הטור (יו"ד ר"א), אף על גב דמעיין מטהר בכל שהוא היינו דוקא לכלים אבל אדם אפילו אם הוא קטן שכל גופו מתכסה בפחות ממ' סאה אין טבילה עולה בו אא"כ יהא מ' סאה. עי' חזו"א מקואות תניינא סי' ח' אות ב' דהא דמצריך ר"ת מ"ס לאדם הוא מה"ת דדרשא דפסחים ק"ט א' כל בשרו במים מים שכל גופו עולה קאי בין אמקוה ובין אמעין.

וצריך ביאור למה מעיין כמקוה לדין רחיצה ולא לשיעור המים הראויים לטהר, ולכלים א"צ במעין מ' סאה.

עי' מש"כ במכות ב'., עדות על בן גרושה, שמידת למד מסופו מלמדת על גדרי הכתוב בפרשה, עדות, וכל שהוצא מן הפרשה, עדות לבן גרושה (ועשיתם לו ולא לזרעו), אינו למד. כמו כן נומר כאן מידת למד מסופו מלמדת על גדר מה נקרא "מים" והיא אינה מלמדת על זב שהוצא מן הפרשה. עי' תורת כהנים שמיני פרש' ט', או מה מעין מטהר בכל שהו אף מקוה מטהר בכל שהוא תלמוד לומר אך מעין, המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה. (ללא "בַּמים" היה מקוה למד ממעיין אחר "בַּמים" שמצריך מ' סאה, "אך" גורם שזב יוצא מפרשת בעל קרי).

 

ד) עי' תורת כהנים שמיני פרשה ט', אילו אמר מקוה מים יהיה טהור יכול אפילו מילא בכתיפו ועשה מקוה בתחילה יהיה טהור תלמוד לומר מעין מה מעין בידי שמים אף מקוה בידי שמים וכו' או מה מעין מטהר בכל שהו אף מקוה מטהר בכל שהוא תלמוד לומר אך מעין, המעין מטהר בכל שהוא והמקוה בארבעים סאה וכו' אי מה מעין מטהר בזוחלים אף מקוה מטהר בזוחלין ת"ל אך מעין המעין מטהר בזוחלים, והמקוה באשבורן. ע"כ. הרי שיש היקש בין מעיין ובין מקוה ויש "אך" שמחלק. נראה שלהיות מים חיים זו חשיבות של מים, וגם בידי שמים. ללא "אך" היינו למדים שלחשיבות "בַּמים" די ב"בידי שמים" (וגם למלא את החיסרון של זוחלין). ולפי זה לא היתה בעיה המצריכה לימוד מסופו. אילמלא אך. ואפשר שכיון שהמיעוט "אך" מבדל את אשבורן להצריכו לימוד מסופו שוב אין מעיין יכול ללמוד ממה שלמד מסופו.

 

 ה) כ' בשערי ישר שער ג' פכ"ז, כתב הטור יו"ד סי' ר"א, מקוה שיש לה מ' סאה ומעין כל שהוא יכול לשאוב כמו שירצה וליתנו בתוכה והם כשרים אעפ"י שהם רבים על המים שהיו בתוכה תחילה ובבית יוסף הביא שם דדין זה הוא אף לשיטת הסוברים דלטבילת אדם בעינן מ' סאה גם במעין וכו' ולכאורה הם שני דינים המתנגדים זה לזה דהרי ענין זה שיכול להרבות בשאובים ואין המים הכשרים בטלים ברוב הוא מטעם השקה שהמים שאובים מקבלים כח טהרה מהמים הכשרים ואם בהמים הכשרים ליתא כח טהרה לטבילת אדם איך יקבלו המים שאובים כח זה דלענין טבילת אדם שוה מי מעין למקוה חסרה שאין בה מ' סאה.

וישב. דמה דפסלינן מקוה חסרה לטבילת אדם אינו דומה למעין כל שהוא שהוא פסול לטבילת אדם לשיטת הר"י וסיעתו דהנה מה דפסלי מעין כל שהוא לטבילת אדם אף שנראה מדברי הראשונים שהוא מן התורה מדכתב הרשב"א הובא בבית יוסף להכריע להלכה כשיטת הר"י דלמחמירים שומעים בדבר שאיסורו בכרת וכן הביא בשם הר"ן יעו"ש מ"מ י"ל דפסול זה אינו כפסול של מקוה חסרה דבמקוה חסרה כל שהוא הוא חסרון כח טהרה ורק במקוה שיש בה מ' סאה מים כשרים יש בהם כח טהרה אבל במעין כל שהוא מה דפסול לטבילת אדם אינו משום חסרון כח טהרה אלא שהוא דין בשיעור טבילה.

והם הדברים שנכתבו לעיל.