יומא (ל"ג.) ל"ד.

העולה היא עולה ראשונה

 

מניין שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר ת"ל וערך עליה העלה ואמר רבא העולה היא עולה ראשונה. רש"י, העולה משמע (היא) תהא ראשונה, דאי לאורויי בעלמא אתא שיקטירו עליה עולה ושלמים - נכתוב וערך עליה (עולה).

 

א) עי' בריטב"א, לכתוב וערך עליה (ה)עולה אלא ודאי הכי קאמר שיערוך עליה בתחילה העולה הידועה שהיא עולת התמיד ולישנא דהעולה על עולת התמיד משמע ולישנא דהעולה עולה הראשונה לא משמע כן. (ובדפוסים אחרים הנוסח שונה).

ונראה שכוונת רש"י כדברי רבינו חננאל, ואמר רבא העולה בלשון ידוע כי היא עולה ראשונה. היינו ש"ה"עולה אינה "ידועה" כעולת תמיד משום חשיבות התמיד באופן ראשוני, אלא שהיחוד של תמיד הוא שהוא בא ראשון. כלומר תחילה יש תוכן שהקרבנות באים תמיד אחר קרבן מיוחד, ושוב קובעים שהוא התמיד, כדלהלן ולא מכח היחוד שלו, ושוב אומרים שהיחוד שלו הוא שזה הקרבן שבא ראשון.

ביתר ביאור, קרא דוערך עליה העולה מדבר בסדר העבודה בכל יום. אילו נכתב וערך עליה "עולה" הייתי אומר שבכל יום צריך להקריב עולה איזו שהיא, או תמיד או מוסף או נדבה. לשון "ה"עולה אומרת שבכל הימים צריך להקריב עולה מסוימת שיש בה יחוד. העולה האפשרית שידוע בה חיוב כל יום היא התמיד. (לא אומרים שתהיה עולת נדבה ובזה לחדש חיוב להקריב כזאת כל יום. עדיפות לא לחדש דבר שאין בו הכרח.) אחר שידענו שמדובר בתמיד אומרים שהיחוד שלו הוא שנערך ראשון. (הספק מה היחוד נפתר בלימוד מעניינו, שעוסק בעריכה).

כעין זה, שלימוד דין מחדש שקיים דבר שבו הדין שייך, נמצא ביבמות (ח':), לימא קרא ולקח מאי ולקחה כל היכא דאיכא תרי לקוחין דאי בעי נסיב האי ואי בעי נסיב האי שריא ואי לא (כשאחת מהצרות ערוה על היבם ואף אם בעי לא נסיב) תרוייהו אסירין.

 

ב) יומא ל"ג., מערכה שניה של קטורת קודמת לסידור שני גזירי עצים מנא לן דכתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר עליה ולא על חברתה מכלל דאיתא לחברתה והאי עליה מיבעי ליה לגופיה (הריטב"א, שיתנם על המערכה ממש) תרי עליה כתיבי.

עי' ריטב"א תרי עליה כתיבי, תמיהא מילתא דהא תלתא עליה איכא, ובער עליה וערך עליה והקטיר עליה, תו קשיא דהא כולהו תלתא צריכי, חד לגופיה וחד לכדאמרינן לעיל עליה השלם כל הקרבנות כולן וחד לכדאמרינן לקמן שלא יהא דבר קודם לתמיד של שחר כדכתיב וערך עליה העולה ואמר רבא העולה עולה ראשונה וכדפירש רש"י ז"ל לקמן דכיון דכתיב וערך עליה העולה משמע שתחלת מה שיסדר על המערכה תהא עולת תמיד. ע"כ. ועיי"ש שתירץ שלא כדרך שכתבתי ברש"י.

ונראה, שלרש"י, וביער "עליה" עצים נצרך לגופו שיתנם על המערכה ממש. וערך "עליה" מלמד ולא על חברתה. ו"ה"עולה מלמד שהיא ראשונה כנ"ל. והקריב "עליה" חלבי השלמים, עליה השלם.

דרשת "עליה השלם" אמנם אומרת שהעולה תהיה ראשונה, אבל אינה נדרשת אלא לאחר דרישה ממקום אחר שתמיד קודם כדלהלן.

 

ג) בגבורת ארי הקשה, מנא ליה להוציא קרא ממשמעותיה ולפרש דהאי שלמים לשון השלמה הוא דילמא כמשמעו. עכ"ל. (ולא ישב). ונראה שאחר שלמדנו מ"ה"עולה שתמיד קרב ראשון, נוצר ספק האם זה משום חשיבות תמיד של שחר שיקדים וממילא לא ממעט שיהיה עליה וגם אחר תמיד של בין הערבים, או שזה דין בקרבנות להיות על תמיד של שחר בלבד וממילא קודם לתמיד של בין הערבים.

ספק זה יוצר צורך להוסיף על פשוטו ולדרוש "עליה השלם".