הוריות ג'

הוריות ג'.

מעשה בקהל והוראה בב"ד

 

יכול הורו ב"ד ועשו ב"ד יכול יהו חייבין ת"ל הקהל ועשו מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד.

 

א) בביאור הדרשה, נקדים בביאור תורת כהנים חובה ריש פרש' ד', (על הפסוק, ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות יקוק אשר לא תעשינה ואשמו). עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר תלמוד לומר כאן עדה ולהלן נאמר עדה, מה עדה אמורה להלן ב"ד, אף כאן ב"ד.

לכאורה הלימוד ת"ל כאן עדה ולהלן נאמר עדה קשה. היה ראוי יותר ללמוד את "כל עדת" ממ"ש שמות י"ב ג' דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשר לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבת, ושם פס' מ"ז, כל עדת ישראל יעשו אתו, ושם התוכן כל ישראל. (עי' עירובין נ"א., דנין חוץ מחוץ ואין דנין חוץ מחוצה ומאי נפקא מינה הא תנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הני מילי היכא דליכא מידי דדמי ליה אבל היכא דאיכא מידי דדמי ליה מדמי ליה ילפינן).

 

ב) עי' פי' הראב"ד, עדת ישראל יכול בכל העדה הכתוב מדבר, כלומר שיורה כל אחד ואחד לעצמו ויעשה בהוראת עצמו ואם יהיו רב הקהל יביאו פר, ת"ל כאן עדת ונאמר להלן ושפטו העדה מה להלן ב"ד וכו'. ובלא הוראה ליכא לפרושי למילתא דהכתיב ונעלם דבר מעיני הקהל אלא על בי"ד היה מסופק מתחילה אי בעינן הוראת בי"ד או לא כדפרשי'.

הרי שמ"ונעלם דבר מעיני" מוכח שמיירי בהוראה. כפי פשוטו ההוראה בידי כל העם. אבל זה יחייב שכדי לתת לקביעת הדין שם של הוראה יהיה די ביכולת הבאת ראיה המצויה ברוב העם. ועי' רש"י חגיגה ג':, כולן אל אחד אמרן, אין לך מבני המחלוקת מביא ראיה מתורת אלוה אחר אלא מתורת אלהינו. כלומר צריך שראיה תהיה נובעת מדברי ה' עד שאפשר לומר שהוא אמרן, ולא ראיה קלושה התלויה במשאלות הלב. א"כ, אם נלמד שמדובר בהואת כל העם נצטרך לומר גדר חדש בנושא מה נקרא תורה. ועדיף לא לחדש גדר. (עי' תוספות חגיגה י': ד"ה לעבור, הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה).

לכן אם יש אפשרות לפרש ש"עדה" היינו בי"ד בוחרים באפשרות זו.

כלומר, מה שלומדים מ"ושפטו העדה" אינו ש"עדת ישראל" דהכא חייבת להיות בי"ד כמו "ושפטו העדה", אלא למדים מ"ושפטו העדה" ששם "עדה" יכול להיות גם לבי"ד. וממילא מכריעים שמדובר בבי"ד.

ומרווחת הגרסא בתו"כ בדפוס ובקצת בכתבי יד "תלמוד לומר" כאן עדה ונאמר להלן עדה, ולא כמקצת כתבי היד הגורסים "נאמר" כאן עדה ונאמר להלן עדה. בגרסתנו "תלמוד לומר", עדה דהכא לבדה משמיעה את כל התוכן, וממקום אחר למדים רק דהיא יכולה להשמיע אותו.

(אין לומר שלא יתכן הוראה בכל העם, שאז מיותר הלימוד מ"עדה").

 

ג) בגמ', הקהל ועשו מעשה תלוי בקהל והוראה תלויה בב"ד. ע"כ. כלומר קוראים בכתוב "הקהל ועשו". אמנם פשט הכתוב "ונעלם דבר מעיני הקהל" הוא שמעיני הקהל נעלם דבר, ועל לשון זו אמר הראב"ד ובלא הוראה ליכא לפרושי למילתא.

ונראה ש"הקהל" נקרא פעמיים, ונעלם דבר מעיני הקהל, הקהל ועשו. וזאת משום דראוי היה לכתוב ואם כל עדת ישראל ישגו ונעלם דבר מעיניהם, ו"הקהל" מיותר, לכן קוראים אותו שנית עם "ועשו" ונותנים לו תוכן שונה.

בעניין אפשרות קריאת מילה פעמיים עי' חולין קי"ד:, לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנוכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולנוכרי במכירה לגר במכירה מנין ת"ל לגר תתננה או מכור לנוכרי בנתינה מנין ת"ל תתננה או מכור לנכרי וכו'. ועי' פסחים צ"א., מנין שאין שוחטין את הפסח על היחיד תלמוד לומר (דברים טז) לא תוכל לזבח את הפסח באחד דברי רבי יהודה וכו' מניין לזובח את פסחו בבמת יחיד בשעת איסור הבמות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר לא תוכל לזבח את הפסח באחד שעריך יכול אף בשעת היתר הבמות כן תלמוד לומר באחד שעריך לא אמרו אלא בשעה שכל ישראל נכנסין בשער אחד ורבי יהודה האי מנא ליה תרתי שמעת מינה. ע"כ. ושם "באחד" מקבל שני פירושים שונים, כמו כאן