|
|
|
|
יומא ז':
טומאה בציבור הותרה או דחויה (מהדו"ב. יומא ז': והיה מלפני עשרות שנים)
ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי רבי שמעון רבי יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה אמר לו רבי שמעון כהן גדול ביום הכפורים יוכיח שאין עודהו על מצחו ומרצה אמר לו רבי יהודה הנח לכהן גדול ביום הכפורים שטומאה הותרה לו בציבור מכלל דרבי שמעון סבר טומאה דחויה היא בציבור אמר אביי בנשבר הציץ דכולי עלמא לא פליגי דלא מרצה כי פליגי דתלי בסיכתא רבי יהודה סבר על מצח ונשא ורבי שמעון סבר תמיד לרצון לפני ה' מאי תמיד אילימא תמיד על מצחו מי משכחת לה מי לא בעי וכו' מינם אלא תמיד מרצה הוא ולרבי יהודה וכו' תמיד שלא יסיח דעתו ממנו וכו' ולרבי שמעון דאמר תמיד מרצה והא כתיב על מצח ונשא ההוא לקבוע לו מקום הוא דאתא ורבי יהודה לקבוע לו מקום וכו' נפקא ליה מעל מצחו ורבי שמעון נמי תיפוק ליה מעל מצחו אה"נ וכו' על מצח ונשא וכו' ראוי למצח מרצה שאינו ראוי למצח אינו מרצה לאפוקי נשבר הציץ וכו' ולרבי יהודה נשבר הציץ וכו' נפקא ליה ממצח מצחו ור"ש מצח מצחו לא משמע ליה
|
|
|
|
|
