סגור X    הדפס      הורד קובץ 


סנהדרין ד'· ר"ע א' על כל נפשת מת שתי נפשות ושיעור אחד

רבי עקיבא דתניא רבי עקיבא אומר מניין לרביעית דם שיצאה משני מתים שמטמא באהל שנאמר (ויקרא כא) על כל נפשת מת לא יבא שתי נפשות ושיעור אחד ורבנן נפשת כתיב.

תוספות ד"ה מנין, הלכך דם כיון דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מניין לרביעית דם הבא משני מתים שהוא מטמא לאו משום שיהיה פשוט לו במת אחד בלאו האי קרא דאי במת אחד היה טמא ה"ה בשני מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן בפרק קדשי מזבח (זבחים דף יז. ושם) כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין זה עם זה והא דמטהרי רבנן דפליגי אר"ע משום דמעטיה קרא כדאמר נפשת כתיב.

א) לפי התוס' אין ר"ע דורש את מקרא כדי ללמד שגם דם משתי נפשות מטמא. אלא דורש מכאן רק שדם מטמא, וממילא יודעים שגם דם הבא משתי נפשות. ומ"ש שר"ע דורש מקרא, אין זה אלא שאינו דורש מסורת, היינו אינו לומד מ"נפשת" שצריך רק דם מנפש אחת.
ועי' תוד"ה ורבנן נפשת כתיב, תימה דרבי ישמעאל סבר לקמן יש אם למסורת והיינו כרבנן דדרשי נפשת ואם כן בפרק בהמה המקשה (חולין ע"ב.) דפליגי ר' ישמעאל ור"ע דדריש ר' ישמעאל הנוגע במת בנפש דרביעית דם מטמא וקאמר ר"ע לטעמיה דאמר אף משני מתים מטמא לרבי ישמעאל למה לי תרי קראי בדם המת דמטמא.
לכאורה לפי הנ"ל יש לישב שלר' ישמעאל כיון שיש כבר לימוד שדם מטמא אע"ג דגזעו מחליף, ע"כ "נפשת" בא להוסיף לימוד, ודורשים מסורת שהשיעור צריך לבא מנפש אחת. וללא זה לא היה דורש כאן מסורת.
(עי' בים של שלמה חולין פ"ד סי' ה', השתא דכתיב נפשות וכתיב נפש גלי קרא דנפשות חדא נפש קאמר ולא משתי נפשות. לכאורה אין כוונת היש"ש ליתור. וצ"ע).

ב) בדיחוי של הגמ' להלן עמ' ב', ורבי עקיבא ורבנן בהא פליגי רבי עקיבא סבר נפשת תרתי משמע ורבנן סברי נפשת דעלמא משמע. לכאורה משמע שלר"ע תרתי דוקא ולרבנן לאו דוקא, כלומר שלר"ע יש לימוד מיוחד לשתי נפשות, ולא כתוס'.
ונראה שעיקר הכוונה להלן שלרבנן היתור גורם לדרוש נפש אחת לא בגלל מסורת. אלא עצם היתור מחייב למצא אפשרות חדשה ב"נפשת", אפשרות שאינה ידועה מהסברא החיצונה, כדי שלא יהיה מיותר. לכן די בזה ש"נפשת" אינו מחייב משמעות של שנים ויכול לקבל גם משמעות של אחד. כלומר היתור גורם שתוכן ה"נפשות דעלמא" יהיה "נפש אחת בכל מקרה בדוקא". כנ"ל. ומ"ש "רבי עקיבא סבר נפשת תרתי משמע" אינו בדוקא, אין "נפשות" מחייב שיהיו שנים, אפשר שיהיו נפשות דעלמא, אלא בגלל שאין לו יתור אין מה שיגרום להדרש להיות "אחד דוקא בכל מקרה". לשון "נפשת תרתי משמע" היא אגב "ורבנן סברי נפשת דעלמא משמע".
(אולי יש לצרף את זה שבלאו הכי אין הדיחוי עומד).

ג) להלן בגמ' והתניא לטטפת לטטפת לטוטפות הרי כאן ארבע דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר "אינו צריך" טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים. מלשון ר"ע, אינו "צריך" משמע "אפשר". אינו שולל את האפשרות לדרוש מסורת כר' ישמעאל, אלא סובר שיש אפשרות של דרשה העדיפה עליה. וכן הביאו התוס' ד"ה כולהו, דהא רבי ורבי עקיבא ור' שמעון דסברי הכא יש אם למקרא מחייבין בפרק ספק אכל (כריתות י"ז:) ובפרק דם שחיטה (שם כ"ב:) בחתיכה אחת ספק של חלב ספק של שומן אשם תלוי משום דמצות כתיב אלא היינו משום דקרא ומסורת דהתם לא מכחשי אהדדי.
בטטפת יודה ר"ע שאפשר לדרוש מסורת, כי דרשת מקרא, שש פרשיות, אינה אפשרית, וכמ"ש תוס' להלן ד"ה טט, דלא דרשינן בתים טובא משום דלא מצינו בתורה כתובים אלא בד' פרשיות.
הגמ' לומדת מהא ד"טטפת" שעכ"פ לר' ישמעאל נוח יותר לדרוש מסורת מאשר לר"ע.

ד) (יש אפשרות רחוקה לומר שלשון ר"ע "אינו צריך" אינו עולה על עצם דרישת מסורת, שלפי"ז דרישת מסורת אפשרית, אלא על פעולה שר' ישמעאל עושה שהיא דחוּקה אף אם דורשים מסורת.
עי' חי' הר"ן ד"ה קרנת שאף שלפנינו אין גרסא "קרנות" מ"מ לפני ר' ישמעאל היתה. ונאמר, שלעניין דרשת ר' ישמעאל מ"לטטפת לטטפת לטוטפות", שלפנינו הגרסא ולטוטפת לטטפת לטוטפת (עי' תוס') היו לפני ר' ישמעאל גם "לטטפת לטטפת לטוטפות" וגם גירסאות שלפנינו אלא שהוא בחר בגרסא ההיא כיון שהיא מביאה למנין ד' בתים, מנין שהיה ידוע לו ורק חיפש מקור אליו. ועל זה אמר לו ר"ע שאינו צריך לבחור בגרסא ההיא כיון שיש דרשה גם לגירסתנו. לפי"ז מזה שר"ע מעדיף את דרשת טט שנים אין הוכחה שאינו דורש מסורת).


ה) מה שמביא לדרוש את המסורת, גם לר"ע אילו לא היתה לו דרשה עדיפה כנ"ל, נראה שהוא בגלל לשון טוטפות לפי המקרא שהוא לשון רבים. שהרי במשנה שבת דף נ"ז., ולא בטוטפת לשון יחיד. ונוצר ספק כמה בתים צריך להיות, שנים או יותר. הספק אפשרי או בין שתים שלוש וארבע שאי אפשר יותר, או שהספק כיון שיש רבים האם מיעוט רבים שתים או לכל פרשה בית נפרד, ארבע. וכיון שנוצר ספק באה המסורת לפשוט אותו.
כלומר גם ר' ישמעאל דורש את המקרא, שהוא הפשט, אלא שדרשת מסורת אינה רחוקה לשיטתו כמו שהיא רחוקה אליבא דר"ע.

ו) אולי ההבדל בין ר"ע לר' ישמעאל במידת הראוּיוּת של מסורת להדרש, תלויה במחלוקתם הכללית האם עדיפות הדיון היא על תכנים, כדברי ר"ע, ומסירת התוכן הרי היא במקרא, או שהעדיפות היא שיהיה מפורש בכתוב, כדברי ר' ישמעאל, והרי גם מסורת היא בכלל הכתוב.