סגור X    הדפס      הורד קובץ 


ב"ק ו': שיטת הריטב"א בשיטת ר' ישמעאל בענין אהני קרא

ורבי ישמעאל אהני גזרה שוה ואהני קרא אהני גזרה שוה כדקאמינא אהני קרא כגון דאית ליה למזיק עידית וזיבורית ועידית לניזק וזיבורית דמזיק לא שויא כעידית דניזק דמשלם ליה ממיטב דידיה דלא מצי אמר ליה תא את גבי מזיבורית אלא גבי ממיטב.

א) הקשה רעק"א בגיטין מט., תמוה לי אמאי ל"א בפשוטו דאהני קרא דאם אין לניזק נכסים כלל דמ"מ צריך לשלם מעידית דבכה"ג בדמזיק שיימינן דבלא קרא מהיכן ידעינן זה דמסברא דאם א"א לשיימי' בדניזק אין כאן דין מיטב כלל.

ב) עי' רא"ש סי' ב' דאי אית ליה למזיק עידית ובינונית וזיבורית ולא שויא זיבורית דמזיק כעידית דניזק ובינונית שויא טפי מעידית דניזק אית דאמרי דיהיב ליה בינונית וכו' ואית דאמרי אפ"ה יהיב ליה עידית ודבריהם נראה לי דאהני גז"ש ןאהני קרא שניהם לשלם מעידית וכו' דלעולם בעינן מיטב או דמזיק או דניזק.
לשיטת הרא"ש נראה שאין קשה קושית הרעק"א שהרי כשאין למזיק כעידית דניזק מתקיים פשוטו של המקרא לא פחות משמתקיים כאשר אין לניזק קרקע כלל.

ג) ונראה שקושית הרעק"א היא לשיטת הריטב"א גיטין ר"פ הניזקין שכ', כי"א שברא"ש, ומיהו אי אית ליה למזיק בינונית דשויא טפי מעידית דניזק ודאי בכי הא ודאי יהיב ליה בינונית דהא מקיים ביה שפיר עידית דניזק כיון דשויא טפי, ושלא כמקצת רבוואתא וכו' ולא נהירא דאי שוי טפי משלם עידית דניזק. כן הגרסא בדפוס שלפני. ואין להקשות כנ"ל לשיטת הריטב"א אא"כ נפרש ש"אהני קרא" מלמד שכשאין למזיק עידית כשל ניזק אין פוקע ממנו החיוב לשלם כשל ניזק. אלא הדין של כעידית דניזק הוא שחייב לשלם קרקע שבנתינתה יתקיימו התשלומים בכשל ניזק. תשלום בקרקע עדיפה ממלא את החיוב לשלם בקרקע שוה. בשיטה זו כשמשלם מעידית דמזיק העדיפה על עידית דניזק אין מתקיים קרא דבמזיק שיימינן כפשוטו, שהרי דין התשלומים הוא בדניזק. וקשה קושית הרעק"א שעדיף להעמיד בשאין קרקע לניזק, כגון שה"בשדה אחר" היתה קנויה לניזק לפירות אלו ועכשיו אינה שלו, או שמיירי באריס ו"שדה אחר" היינו רשותו, אף שזה אינו עיקר מציאות שדה אחר, מלהוציא מפשוטו שאין הלימוד אלא להגדרת בדניזק שהיא דניזק ומעלה.

ד) דרך הילפותא להסבר זה היא שהקרא "גובה מעידית דמזיק" הופך להיות "יש מקרים שגובה מעידית דמזיק". כיון שעיקר הדין הוא עידית דניזק אנו אומרים שהמציאויות שבהן חייב בעידית דמזיק נובעת מדין תשלום כעידית דניזק. המציאות הפשוטה, שאינה צריכה לימוד של המקרא היא כשעידית דמזיק שוה לעידית דניזק, כיון שיש מקרא שמשלם כעידית דמזיק, ולא דבר ריק הוא, הוא מודיע שיש עוד היכי תימצי שמשלם בדמזיק. ובוררים את האפשרות שיש למזיק רק זיבורית ועידית הטובה מעידית דניזק, היינו שמוסיפים את העיקרון שגם כשאין למזיק כעידית דניזק צריך לקיים נתינת עידית ע"י נתינת קרקע טובה יותר. אם יש למזיק רק עידית ולא בינונית עדיפה נותן עידית. כשיש לו גם בינונית עדיפה הרי פריעת בינונית דמזיק ממלאת את הצורך לפרוע עידית דניזק.

ה) אבל אפשר לפרש עוד שאין הריטב"א חולק על עיקר הסברא של הרא"ש שאין הבינונית של המזיק בכלל עידית הניזק, אלא כוונת הריטב"א שאמנם במקרה הנ"ל, שבינונית דמזיק עדיפה, אין דין תשלום מעידית דניזק חל על בינונית דמזיק בשעת הנזק, אבל כשהניזק מוחל על זכותו הנובעת מעדיפות הבינונית שלו הרי הבינונית נעשית כעידית דניזק ויכול לפרוע בה. או באופן קצת אחר, גם לריטב"א חל בשעת הנזק חיוב פריעה מעידית דמזיק אבל המזיק יכול להסיר את החיוב הזה מעליו ע"י שבא לפרוע מבינונית שלו בתורת עידית דניזק. וזהו לשון הריטב"א דהא מקיים ביה "שפיר" מעידית דניזק, ולא נהירא דאי שוי טפי משלם עידית דניזק.
לפי זה שוב לא קשה קושית הרעק"א, שהרי פשטיה דקרא מתקיים לגמרי במקום שיש למזיק עידית וזיבורית שאינן כעידית דניזק.

ו) אולי יש לישב את הרעק"א גם לשיטה הראשונה. ונאמר שיש טעם מדוע נדרש גם "קרא" לא כפשטיה לגמרי, היינו עידית דמזיק. ונאמר שגם לפני הלימוד מפשטיה דקרא יש ספק, האם נאמר שמה שמעל עידית דניזק נכלל מצד עצמו ב"עידית דניזק", אלא שאין המזיק חייב לתִתוֹ, כמו שיכול לברור בין כמה שדות שוות שהם עידית כשחייב בעידית. או שנאמר שאין ב"עידית דניזק" אלא כעידית דניזק ממש. וכיון שיש בעיה דורשים קודם לפשוט את הבעיה, על דרך שהסברנו בסימן הקודם שיש דרשות שאינן נדרשות אלא לפשוט ספק. ודרשה זו נדרשת על דרך שנתבארה בסוף אות ג'.
אכן נראה שמצד אין יוצא מפשוטו דורשים גם את המצב שאין לניזק קרקע כלל, כדרך שביאר רעק"א בקושייתו. ופשטיה דקרא נדרש פעמיים, קיום כפשוטו ממש, והודעה שהמצב הנובע מפשוטו מתקיים בעוד אופן של דין מדרשו, בדניזק. זו אחת מן הדרכים שמקרא אחד יוצא לכמה עניינים.