סגור X    הדפס      הורד קובץ 


סנהדרין מ"ב: ולילף (הוצאת מקלל) משחוטי חוץ

ולילף משחוטי חוץ מה להלן חוץ למחנה אחת אף כאן חוץ למחנה אחת.

א) עי' זבחים ק"ז:, ת"ר במחנה יכול השוחט עולה לדרום יהא חייב ת"ל אל מחוץ למחנה יכול חוץ לשלש מחנות מנין אף במחנה לוייה ת"ל במחנה אי במחנה יכול השוחט עולה בדרום יהא חייב ת"ל או אל מחוץ למחנה מה חוץ למחנה מיוחד שאין ראוי לשחיטת קדשים ולשחיטת כל זבח יצא דרום שאע"פ שאין ראוי לשחיטת קדשי קדשים ראוי לשחיטת קדשים קלים. (כן הגרסא בדפוס ראשון וכעי"ז כת"י תימני שבדרך כלל יש בו הרבה שינויים, וכת"י מינכן, ואין ההבדלים בדק"ס חשובים) וכן בתו"כ אחרי מות פרש' ו'.
ופי' רבינו הלל בתו"כ שמסקנת הסוגיה, ת"ל במחנה דמשמע איש אשר ישחט שור או כשב או עז במחנה היינו מחנה לויה או אשר ישחט מחוץ למחנה היינו מחנה ישראל דהוי מחוץ למחנה לויה. בסוגיין "מה שחוטי חוץ חוץ למחנה אחת" והרי לרבינו הלל "חוץ למחנה" היינו חוץ למחנה לויה. אכן במיוחס לר"ן מפרש שמחנה אחת היינו מחנה לויה, שבו היה משה, וחוץ למחנה היינו שיסקל במחנה ישראל.
ואין זה כרש"י שאומר חוץ למחנה אחת כדכתיב ואל אהל מועד לא הביאו.

ב) הנראה לשיטת רש"י. אין משמעות שונה ל"מחנה" כאשר הוא מתיחס למחנה שכינה ול"מחנה" כאשר הוא מתיחס למחנה ישראל. המשמעות אחת היא והוספת הסבר איזה מחנה, היא השמעה נפרדת של דין, ולא של ביאור משמעות. לכן כשבאים ללמוד משחוטי חוץ לא באים ללמוד ביאור למילת "מחנה" האמורה במקלל ע"פ "מחנה" האמור בשחוטי חוץ, אלא למדים את דין מחנה האמור ממקלל מדין מחנה האמור בשחוטי חוץ.
(עי' בסימן דלעיל בסמוך, בית הסקילה, אות ד' שלרש"י הוצאה ממחנה שהיא עיר חומה היא מושג אחר מהוצאה מבי"ד שהוא חוץ לחומה. אכן שם "מחנה" במחנה שכינה אחד הוא עם שם "מחנה" במחנה ישראל).

ג) עוד אפשר, ומסתבר פחות, שגם לרש"י הלימוד הוא למשמעות "מחנה".
עי' דרך הקדש על התו"כ הנ"ל, יכול השוחט בדרום וכו' ת"ל חוץ אבל במחנה אע"פ שהוא שלא במקומו לא דמחנה דומיא דדחוץ אי מחוץ עד שישחט חוף לג' וכו' ת"ל במחנה ויליף מבמחנה וא"כ תרוויהו חד. ע"כ. כלומר כיון שלמדים אחד מהשני נובע מזה ש"חוץ למחנה" ו"במחנה" שניהם מדברים על אותו מקום. כלומר הלימוד אחד מהשני גורם שנפרש כך את הכתוב.
עי' רש"י ויקרא ד' כ"ג, או הודע, כמו אם הודע הרבה או יש שמשמשין בלשון אם ואם במקום או וכן או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ"א ל"ו). וכ"כ רש"י בבמדבר ה' ל', ןבישעיהו כ"ז ה'.
לפי זה נאמר שלמסקנת הסוגיה שיעור הכתוב ויקרא י"ז ג', אשר ישחט וכו' במחנה או אשר ישחט מחוץ למחנה ואל פתח אהל מועד לא הביאו וכו', יהיה, אשר ישחט במחנה אם השחיטה מחוץ למחנה. היינו שיקרא גם במחנה וגם מחוץ למחנה. ולא אומרים שהיינו במחנה ישראל ומחוץ למחנה לויה שהרי כתוב ואל פתח אהל מועד לא הביאו, משמע רק למחנה שכינה לא הביאו.
מ"ש ש"במחנה" הוא דומיא ד"מחוץ למחנה" ולהיפך אינו תלוי ב"או" (כנראה למדים בהיקש מדנכתבו סמוכים) ולכן הדימוי יכול לשנות את משמעות "או" אל "עם".
(אילו נכתב רק ואל אהל מועד היינו אומרים שזה דיבור בהוה ומיירי בשלמים ולחטאת גם בדרום חייב, או שהיינו אומרים ש"אל פתח אהל מועד וכו'" חייב תמיד ובחטאת חייב גם בדרום).
אכן מלשון רש"י בזבחים לא משמע כפירוש זה.