סגור X    הדפס  


יומא ע"ד: כל חלב לרבות כוי וחצי שיעור

אין לי אלא כל שישנו בעונש ישנו באזהרה כוי וחצי שיעור הואיל ואינו בעונש יכול אינו באזהרה תלמוד לומר כל חלב מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך דאורייתא כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לאתויי ספיקא אי משום הא לא איריא קסברי כוי בריה בפני עצמה היא דאי לא תימא הכי הא דאמר רב אידי בר אבין אף כל לאתויי כוי כוי ספיקא הוא איצטריך קרא לרבויי ספיקא אלא בריה שאני הכי נמי בריה שאני.

תוספות. כיון דחזי לאצטרופי איסורא קאכיל תימה לי אמאי לא קאמר מטעמא דבסמוך דכל חלב לרבות חצי שיעור דהא ר' יוחנן ידע לההיא ברייתא דהא בסמוך קא מותיב מינה וי"ל דלהכי איצטריך ליה לר' יוחנן לפרושי האי טעמא משום דאי מקרא דכל חלב הוה אמינא עיקר קרא לכוי איצטריך וחצי שיעור מדרבנן ואסמכוה אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מהאי טעמא דדרשה גמורה היא לחצי שיעור.

א) לתוס' הסברא של חזי לאיצטרופי שקולה כסברא של כוי שהוא בריה בפני עצמה.וצריך לברר איך זה.
מוכח מהגמרא שללא הריבוי "כל חלב" היינו מתירים חלב כוי.
כריתות כ"א. נפש אשר תאכל כל דם חזר וכלל, כלל ופרט וכלל אי אתה דן אלא כעין הפרט וכו' מה הפרט מפורש דבר שיש בו טומאה קלה וטומאה חמורה וכו' אף כל דקתני לאיתויי מאי אמר רב אדא בר אבין לאתויי דמו של כוי מאי קסבר אי קסבר כוי ספיקא הוא איצטריך קרא למיסר ספיקא (רש"י, בתמיה דלמאי מדמינן ליה אי לחיה דמה אסור אי לבהמה דמה אסור). אלא קסבר כוי בריה בפני עצמו הוא. אבל בתוס' שם אמרו שאינו בריה כדהכא. ששם אינו לא חיה ולא בהמה.
שם (ויקרא ז), וכל דם לא תאכלו בכל מושבתיכם לעוף ולבהמה. וזה כולל חיה כמ"ש רש"י שם דחיה בכלל בהמה. ואין הוא מתרבה אלא מכל כלל ופפרט וכלל.
וצריך לומר שכוי שהוא מין בפני עצמו אינו בכלל משום שהוא מין גרוע.

ב) ענין כוי למ"ד אינו ספיקא אלא מין בפני עצמו, אין הכוונה שיש לו חשיבות של מין כמו שיש לבהמה או לחיה, שא"כ הרי אינו חיה וממילא אינו בכיסוי הדם, אלא שהיא כעין פסח בכור ומעשר, כמ"ש הרמב"ם בפיהמ"ש בהקדמת זבחים, שאינם שלמים אבל התורה אינה מונה אותם בין מיני הקרבן, אינם חשובים להיות מין ואינם שייכים לגמרי למין, אלא נספחים לשלמים. (בענין ויקרא ז, שכ' זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים ואין שם פסח וכו') כנ"ל כוי ראוי להיות נספח גם לחיה וגם לבהמה. וספק איך לנהוג למעשה. ספק כזה שהוא יצירת הגדרת בהמה, או חיה, לזה איצטריך קרא.
בחלב שכתוב שור כשב ועז, וכוי ספק, בזה לא נראה שמ"ד מין לעצמו חולק בענין זה, אלא שאף שכוי ספק בהמה, אם הוא בהמה, הרי הוא עז. המאפינים שלו דומים לשל עז, יש הרבה תכונות שוות. ההבדל הוא בתכונות המיחדות בהמה וחיה. לגבי פרט עז שיש הרבה תכונות אין די בהבדל כדי לעשות מין נפרד. השייכות לחיה היא העושה נפרד.
אין לומר שעצם התכונה אם חשובה להפריד מבהמה הרי היא מפרידה מעז. כלומר אין הבדל בין חשיבות להפרדה מחיה לחשיבות להפרדה מעז. שאם כן לא היה לגמרא להשוות את שתי ההלכות של כיסוי דם ושל חֵלב.

ג) טעם שחצי שיעור שקול עם כוי.
שיעור הוא ענין של חשיבות. חצי שיעור אין לו חשיבות מצד עצמו. אבל כמו שבידו הוא קצת מציאות של הדבר הגמור, כמו שאין שינוי אם בידו להחזיר, (אולי כן ענין הראוי לבילה אין בילה מעכבת) וכן הרבה עניינים, כך יש לכל שראוי להצטרף קצת חשיבות.
אפשר שמצד עצמו ה"קצת" של כוי חשוב יותר, כיון שהוא קיים בפועל, ועדיף על קצת משום ראוי, אבל יש לכוי חולשה, שהרי לגבי בהמה יש לכוי שייכול גם לחיה, וזה מוציא מיד בהמה, כמ"ש בצפנת פענח לגבי כלאים, שהבדל שאינו מפריד פרט ממין מבודד, מפריד כאשר יש מין אחר הדומה גם הוא לפרט. כיון שהפרטים אין ניתן למדוד באופן מדויק מי קרוב יותר לחלב עז כשיעור, הם נחשבים כשקולים ויבואו שניהם.