סגור X    הדפס  


ראש השנה ה': תוס' והריטב"א אי מצי לאתויי נדבה מקרא דכאשר נדרת

דתנו רבנן כי תדור נדר אין לי אלא נדר נדבה מנין נאמר כאן נדר ונאמר להלן אם נדר או נדבה מה להלן נדבה עמו אף כאן נדבה עמו.

א) כתבו תוס' ד"ה ונאמר ותוס' הרא"ש דהוה מצי לאתויי מהאי ענינא גופיה דכתיב ביה כאשר נדרת נדבה. ובתוס' ישנים בשם ר"ת פירשו שבאמת יליף מדכתיב כאשר נדרת.
בחידושי הריטב"א כתב שלא למדו מכאשר נדרת נדבה דהא אוקימנא בנדבה הבאה בדרך נדר כגון דאמר ולא הפריש (ובנדר כעין נדבה קאמר כגון דאמר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריותה - לשון הרשב"א) והכא מרבינן לה לנדבה ממש כגון דאמר הרי זו. וכ"כ כנראה הרשב"א, דנראה שיש ט"ס בלשונו לפנינו.

ב) וצ"ע מדוע לא אמרו התוס' כריטב"א, הרי בהדיא מוקמינן לה כן בגמרא.
ונראה שלשיטת התוס' גם אחר שאמר שמ"ש בקרא כאשר נדרת לה' אלקיך נדבה פירושו שהנדבה היא בהרי עלי, גם אחר זאת לא נעקרת מ"נדבה" עיקר משמעות נדבה שהיא "הרי זו" אלא נוסף ש"נדבה" זו משמעותה כוללת גם "אומר הרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריותה".
טעם לזה שהרי זה שנלמד עשה ל"ת וכפית בי"ד בנדבה ממקום אחר גורם שמשמעות "נדבה" פה חייבת להיות שונה, אחרת היא מיותרת. עדיף להרחיב משמעות של ביטוי מאשר לעקור אותו. (כן הוא בכל מקום שיש ביטוי כפול אנו אומרים שמשמעותו מתרחבת או נהיית צרה יותר ורק כשאין אפשרות לזה אומרים אם אינו ענין לכאן תנהו ענין לדבר אחר. וכן בשני כתובים המכחישים משאירים כל ביטוי כמה שאפשר במשמעותו).
לשיטת התוס' ותוס' הרא"ש צ"ל שלאומר הרי עלי ע"מ שלא אהיה אחראי יש שם של נדבה או עכ"פ של נדבה ונדר כאחד. ולכן הוספת אומר הרי עלי על מנת שלא אתחייב באחריותה על אומר הרי זו היא הרחבה של מושג נדבה. (ואף שעכשיו קרא השני מכיל גם את משמעות קרא הראשון, אין זה דוחק, שכעין זה מצינו בקידושין ויצאה חינם אלו ימי בגרות אין כסף אלו ימי נערות, ולאין כסף יש תוכן שגורם שהתוכן של ויצאה חינם מיותר).
וכן מוכח מתוס' הרא"ש וש ד"ה על מנת שלא אתחייב באחריות שכ' ולא דמי למתנה על מה שכתוב בתורה דכיון דאיכא נדבה שדינה בכך מסתמא לדעת כן הוא נודר שיהיה נדרו כנדבה. משמע שהנדר מקבל פה גדר של נדבה, או לפחות מצטרף גדר נדבה לגדר הנדר.
הריטב"א ישב את קושית תוס' הרא"ש בדרכים אחרות, ולשיטתו אין בו גדר נדבה. ואינו יכול לישב כמ"ש לתוס'.
מ"ש שאפשר שאומר הרי עלי ע"מ שלא אתחייב יש לו גדר של נדבה לתוס', אף שלכאורה עיקרו נדר ובפשטות שם נדבה רק מצטרף לנדר. ההסבר הוא שאפ"ל שלתוס' עיקר המצוה בנדר היא ההקרבה, ולכן מעצם חיוב נדר חייב להקריב, ודלא כמ"ש הריטב"א בתירוצו על קושית תוס' הרא"ש שחיוב הנודר להקריב היא התחייבות נוספת שנעשתה ע"י עצמו. ובנדבה עיקר הענין שלה היא ההקדשה לשם מזבח וזו כל המצוה, ולכן אינו חייב באחריות. והגדר של נודר על מנת שלא יתחייב באחריות הוא שנודר לקיים מצות הקדשה ולא הקרבה, לכן הוא מגדרי נדבה.

ג) בגמ' למדים שהל"ת של מוצא שפתיך מיותר כיון שכבר כתוב לא תאחר ומקשה בגמ' והא נדבה כתיבא. לכאורה אם למדים נדבה בלא תאחר מנדבה של מוצא שפתיך, וכדברי ר"ת בתוס' ישנים, אין נדבה של מוצא שפתיך מיותר שהרי הוא המקור ללא תאחר.
ואולי היסוד הוא שעדיף לא לומר שנדבה באה רק בשביל הל"ת של לא תאחר ומיותרת בשביל העשה ובשביל עישוי ע"י בי"ד.
עוד אפשר שהיסוד הוא שאין להעמיד את כל הפרטים באמר ולא אפריש ורק את נדבה באפריש, משום שראוי שכל הפסוק יהיה בענין אחד. אם נאמר כצד השני צריך לומר שכל הפרטים של מוצא שפתיך לא נעקרו ממשמעותם הראשונה וכוללים גם את הפריש.
במ"ש שלצד השני כל הפרטים של מוצא שפתיך לא נעקרו ממשמעותם וכוללים גם את הפריש, אם נאמר כצד שלעיל שהרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריות היא נדבה גמורה, והכלל שצריך להשאיר את המשמעות הראשונה גם כשעוסקים בשני מיני נדבות, אם כן צריך לומר בכולם מצד עצמם שנשארו במשמעות הראשונה. אם "הרי עלי על מנת שלא אתחייב באחריות" מורכב מנדר ונדבה אפשר היה לומר שרק בזה עדיף להשאיר במשמעות הראשונה כדי לא לעבור לגמרי מנדבה לדבר מורכב מנדר ונדבה אלא להרחיב את המושג ולכלול גם את המורכב, אז זה לא זר, אבל השאר הפרטים אמר ולא הפריש הוא מאותו סוג של הפריש ואפשר לעבור לגמרי מאחד לשני. ואז צריך לומר שנשארו גם במשמעות הראשונה כדי לא להיות שונים מנדבה.
לכאורה בנידון דידן לא היה צריך להשאיר את המשמעות הראשונה אם עוסקים בשני מיני נדבות. משום שמכח הצריכותא היינו אומרים שמשמעות "מוצא שפתיך" הופכת להיות "מוצא שפתיך בלבד" צמצום של המשמעות, שזה דבר הראוי להעשות, וממילא היו כל הפרטים נהפכים לאמר ולא הפריש. אמנם אם הרי עלי ע"מ שלא אתחייב באחריות הוא דבר המורכב מנדר ונדבה הרי אף אם משנים את "מוצא שפתיך" כנ"ל עדיין אם עוברים מ"הרי זו" ל"הרי עלי על מנת וכו'" הרי זו עקירת משמעות ועדיף להשאיר את משמעו הרי זו ולהרחיב אותה גם הרי עלי על מנת.
נראה פשוט שאם מרחיבים את נדבה שיכלול גם הרי עלי על מנת אין זה צירוף שני דברים שנים אלא יש תוכן "כל שיש בו נדבה" אבל אם מעבירים את התוכן מנדבה לדבר שהוא נדר ונדבה ביחד הרי אז התוכן החדש כולל את נדר והוא תוכן שונה שרחוק להעביר אליו.