סגור X    הדפס      הורד קובץ 


ב"ק י"ז: ביאור חיה בכלל בהמה לשיטת התוס'

אמר רב אשי תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה ס"ד אמינא ושלח את בעירה כתיב בהמה אין חיה לא קמ"ל דחיה בכלל בהמה.

בתוד"ה קמ"ל, לא משום דרשה דבהמה המקשה קאמר הכא דחיה בכלל בהמה דהא הכא עוף נמי הוה בכלל בהמה כדקתני התרנגולת מועדת אלא ילפינן בהמה משבת כדאמרינן בס"פ הפרה דבעירה ובהמה הכל אחד דמתרגמינן בהמה בעירה.

א) קשה מלקמן נ"ד: (אחד שור ואחד כל בהמה) להפרשת הר סיני אם בהמה אם איש לא יחיה וחיה בכלל בהמה הויא אם לרבות את העופות. הרי שצריך לימוד מיוחד לעוף ולא יליף משבת אף שכתוב בהמה. ועוד אם בסתם ילפינן משבת ילמד גם שנבלת עוף טהור מטמאת במשא, כמו שהקשה בנחלת דוד.
בנמק"י כתב שילפינן "בעירה" מ"בהמה" דשבת כדקתני ר' ישמעאל (עירובין נ"א.) ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו הוא ביאה.
אכן אין נראה שלזה כוונו התוס' שהרי הם כתבו דבעירה ובהמה הכל אחד, ואילו בעירובין שם מפורש ששיבה וביאה אינן אחד, דהיכא דאיכא דדמי ליה מדדמי ליה ילפינן. א"כ שיבה אינה אחד ממש עם ביאה. גם עצם דבריו צריכים פירוש, דמעירובין לא מוכח אלא שילפינן גזירה שוה מביאה לשיבה, אבל אם יש גילוי ששיבה כולל הרבה משום דיבר בהוה אין הכרח שגם ביאה כן, שהרי לכאורה הנידון בזה הוא פירוש המילה ואפשר שלענין פירוש מתחשבים באותיות המילה ולא רק בתוכנה.

ב) הנראה לפרש על פי מ"ש הרי"ז הלוי בסוף הסימן הראשון של נזקי ממון, שחיה ועוף היו נלמדים בהצד השוה ממ"ש בריש ב"ק במשנה וכל הדיון כאן הוא האם נכללים בשן ורגל לפטור ברה"ר. היינו האם בעירה דוקא. ועיי"ש ד"ה ויסוד, שאבנו וסכינו אף שאינם יכולים ללמוד משור לעניין עצם החיוב, למדים ממנו לענין חיוב גם בכלים כמו שור.
נראה שיסוד ענין הלימוד השני הוא שלא נוח להשאיר ממון החייב בנזקין שלא יהיה תולדה של מזיק המפורש בתורה.
הטעם שהוא גדר חדש ועדיף לא לחדש גדרים כדמוכח בתוס' חגיגה י': ד"ה לעבור. ושבת י"ד: תוד"ה דכתיב.
ממילא גם כדי לשייך חיה לרגל אין צריך גילוי שלמדים חיה מבהמה אלא מספיק שאפשר יהיה לומר בבעירה שדיבר בהוה וממילא משייכים את חיה לשן ולא משאירים מזיק מיוחד ללא שייכות.

ג) הלימוד ש"בעירה" למד מ"בהמה" שדיבר בהוה אף שרק בתוכן שוה לבהמה, ואילו המילה עצמה היא אחרת.
נאמר שכשהמשנה אומרת נ"ד: שבשבת דיבר בהוה אין כוונתה שהתוכן של דיבר בהוה הוא פירוש המילה "בהמה", שא"כ אין גילוי למילה "בעיר". אלא שהתוכן של "בהמה" מיצג גם חיה ועוף. כלומר לא "בהמה" הוא השם של חיה ועוף אלא הבהמה עצמה היא השם. לכן כיון שהתוכן של "בעיר" שוה לתוכן של "בהמה" מה שזה מיצג זה מיצג.
לשון הגמרא "חיה בכלל בהמה" משמעה שחיה בכלל משמעות "בהמה". אבל לפי תוס' אין לשון זו דוקא, ואינה יכולה להיות דוקא, שהרי אין עופות בכלל בהמה כנ"ל אות א'.
גם חיה היא אב כמ"ש בגמרא. זה פשוט אם דיבר בהוה היינו משמעות הביטוי. אבל גם כדברי אין הכוונה שקודם בהמה מקבלת את הדין ואח"כ היא נעשית ביטוי לכל חיה ועוף, שאז חיה ועוף היו תולדות, אלא או שנאמר שהמילה "בהמה" מקבלת תחילה תוכן של בהמה, והתוכן הזה הוא השם של חיה ועוף. כלומר השם של בהמה חיה ועוף כאן אינו מילה אלא חפץ, היינו הבהמות. אמירת הדין מתיחסת ישירות גם לחיה ועוף המיוצגים על ידי החפץ.
או שנאמר, שבאמת האמירה מתיחסת לבהמה, וענין דיבר הכתוב בהוה הוא שאמירה לבהמה נעשית כאמירה לכל חיה ועוף, ממילא יש כאן אמירה ישירה לחיה ועוף ואינם תולדות. גם כאן קודם נעשית "בהמה" לתוכן בהמה, ורק אח"כ לחיה ועוף.