|
|
|
|
סנהדרין ב':
נאמר אלקים לשון שררה
אי קסבר עירוב פרשיות כתוב כאן ליבעי נמי מומחין.
ורש"י ד"ה אי, והאי תנא דמתניתין אי סבירא ליה נמי דהאי אשר יאמר כי הוא זה בהלואה משתעי הרי נאמר אלהים בהאי קרא דמשמע מומחין לשון שררה ורבנות כדמתרגמינן ראה נתתיך אלהים לפרעה (שמות ז) לשון רבנות וליבעי מומחין.
א) תוספות, ליבעי נמי מומחין, תימה דמשמע הכא דממעטינן הדיוטות מדכתיב אלהים ובפרק המגרש (גיטין דף פח:) ממעט להו מדכתיב לפניהם ולא לפני עכו"ם ולא לפני הדיוטות וי"ל דהתם ממעטינן מלפניהם משום דלפניהם קאי אאלהים דהכא כלומר לפני הדיינין המפורשין במקום אחר ומיהו בגיטין (שם) פירש בקונטרס משום דקאי אשבעים זקנים הכתובים בסוף פרשת משפטים שעלו עמו להר כו' שהן סנהדרין ונראה לפרש דבגיטין לענין מילי דכפייה איירי דאהכי מייתי לה דאביי אשכח לרב יוסף דהוה יתיב וקא מעשה אגיטין אמר ליה והאנן הדיוטות אנן אבל אלהים לאו אמילי דעשוי מיירי אלא בדין בעלמא.
ועי' רש"י לעיל שם, על הגמ' אביי אשכחיה לרב יוסף דיתיב וקא מעשה אגיטי א"ל והא אנן הדיוטות אנן, שכ', שאין מומחין אלא סמוכין דמיקרו אלקים דיינין. הרי שלרש"י אלקים נצרך גם לעניין כפיה, ולא לומד הכל מ"לפניהם" ומ"שבעים".
וצריך להסביר למה צריך לרש"י גם את אלקים וגם את שבעים. (לפניהם נצרך לכפיה).
עוד עי' בבא קמא ט"ו. דבי רבי אלעזר תנא ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם השוה הכתוב אשה לאיש לכל דינין שבתורה. ללימוד הזה המשפטים אשר תשים לפניהם אינו מדבר בעניין דיינים אלא בכל ישראל. ושם הלימוד הוא דוקא כמ"ש שם שצריכי כל שלשת הלימודים.
וצריך להבין איך למדים את שני התכנים השונים מ"ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם".
ב) הנראה. הלימוד מ"אלוקים" מודיע רק שדיינות היא שררה. ויש שתי בעיות.
האחת מה התוכן של השררה "דיין". אפשר לפרש שהוא יכול רק לקבוע את הדין המחייב את האנשים, ששוב אין המחויב בדין יכול לטעון שאינו חייב. ועי' תוספות יבמות ק"א: ד"ה ואנא גר אנא, א"נ כשר הוא (הגר) לדיני ממונות לדון בלא כפייה דלא שייכא שימה ודבר של שררה דכתיב שום תשים עליך מלך (דברים יז) אלא בכפייה. השררה לקבוע דין היא שררה ממין שונה משררת מלך, ואינה למדה ממנו. (זה הגדר של קם דינא, להלן ל"ג.. וזה הגדר של במקומו של רבי אליעזר היו כורתין עצים לעשות פחמין לעשות ברזל בשבת, שבת ק"ל.).
ואפשר לפרש שהשררה היא שביכולתו גם לכפותם. אלו שני סוגים של שררות, ובחירה של אחד מהם היא פירוש המושג "אלקים". (אין להכריע כצד השני מסברא שלא יתכן מצב ללא אפשרות לכפות על החייב לשלם, שהרי אפשר שזו חובת המלך, בית דוד וכו' דינו לבקר משפט והצילו גזול וכו'. יותר מזה עי' שבת נ"ה., שפסוק זה מטיל את הכפיה על מר עוקבא, ועי' איגרת רב שרירא גאון שמזכיר בעניין זה שמר עוקבא היה ריש גלותא. ואינו כרש"י שם. ויש לעיין בזה).
הבעיה השניה. מי נקרא דיין, היינו איך אדם נעשה דיין.
ג) איך נקבעת השררה נלמד מ"אספה לי שבעים איש". עי' ספרי במדבר פיס' צ"ב, ויאמר ה' אל משה אספה לי שבעים איש למה נאמר לפי שהוא אומר לא אוכל אנכי לבדי אמר לו המקום מה שבקשת נתתי לך, אספה לי שתהא סנהדרין לשמי שבכל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים. כיון שלא מצאנו אופן אחר של יצירת דיינים, ממילא למדים מיצירת בי"ד הגדול.
כלומר הלימוד הוא מ"אלקים" ומ"שבעים איש" כאחד.
כאשר רש"י מפרש את "תשים לפניהם" שיעלה על דיינים הוא, וכמ"ש התוס', מעדיף לומר שהלשון עולה על שבעים איש, שזהו ביטוי בעל תוכן שלם, ולא על "אלקים" שאין לו תוכן ברור מצד עצמו. הרי בא לבאר לפני מי הוא ה"לפניהם", ועדיף תוכן מבורר. אמנם בגלל ה"אלקים" אין לפניהם מתקיים דוקא לפני בי"ד הגדול, אלא לפני כל בי"ד. ואמירת לפניהם על שבעים הזקנים היא מגדר דיבר הכתוב בהוה.
ד) הבעיה הראשונה היא בעיה הנוצרת על ידי הכתוב. האפשרויות הנ"ל, "אלקים" הנ"ל יכול רק לקבוע את הדין המחייב את האנשים, או שביכולתו גם לכפותם, אלו שני עניינים נפרדים של שררות. ועי' רש"י חולין פ"ח: ד"ה כלל הצריך לפרט, דמשתמע כלל בתרי ענייני ב' כסויין שאין דומים זה לזה כגון כסוי דבר שלם כגון כלי וכסוי דבר דק כגון עפר תו לא אתי פרטא אלא לפרושי כסוי קמא דלאו בדבר שלם הוא ולאו למעוטי לגמרי. בחירה של אחד מהם היא פירוש מה שסתום במושג "אלקים" שבכאן.
בעיה כזאת גורמת לדרוש דרשה שלא היתה נדרשת בלעדיה. אבל אינה מפקיעה את שהיינו למדים בלעדיה, משום אין מקרא יוצא מידי פשוטו.
פשט אשר תשים "לפניהם" הוא כמו וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל (דברים ד' מ"ד), ושם שם לו חק ומשפט (שמות טו כה). הפשט עולה על סתם ישראל, אנשים ונשים. וממילא הושוותה אשה לאיש. וזה הלימוד של ב"ק ט"ו..
הבעיה של היקף ה"שררה" של אלקים, האם רק סמכות לקבוע את הדין המחייב או גם סמכות לכפות את קיומו, ניתנת לפיתרון ע"י דרישת לפניהם שיהיה לפני שבעים איש האמורים בפרשה, דיינים, ועל זה נדרשת הכפיה כמ"ש להלן ז':, אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין. היינו אף שאין "תשים" מתיחס בהכרח לכלים, עי' רשב"ם בראשית מ"ח כ', וכן לשון שימה נופל בדברים, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, וזאת התורה אשר שם משה (לפני בני ישראל), שימה בפיהם. מ"מ כיון שאפשר ליחס אותה לכלים אנו עושים זאת כדי לפתור את הבעיה. (ועי' רמב"ן שמות כא א).
בפועל מקיימים ב"לפניהם" גם את הדרשה של לפני שבעים זקנים, וגם, משום אין מקרא יוצא מידי פשוטו, את הפשט של לפני כל ישראל. ועי' תוס' גיטין פ"ח: ד"ה ולא לפני הדיוטות, ואומר ר"י דקרא משמע ליה דאיירי בכל ענין בין בדיינין בין בנדונין.
(עי' תוס' הנ"ל בעניין אשה דיינית. לנ"ל, שיש ב"תשים לפניהם" שני דיונים נפרדים, אין זה שייך להשווה אישה לאיש מכח לפניהם).
ה) תוס' סוברים שהתרגום של עד האלקים יבא דבר שניהם, לקדם דייניא ייעול דין תרויהון. הוא תרגום מילולי, פירוש המילה אלקים הוא דיין. וכן תרגם אונקלוס גם בשמות כ"א ו' וכ"ב פס' ח' כ"ז. ממילא אין צריך לשבעים זקנים לעצם הפירוש וגם "לפניהם" נוח אם עולה על "אלוהים". ולשיטתם לכאורה דיין בלא סמכות לכפות אינו נחשב מושג אחר מדיין שבסמכותו לכפות, שהרי עיקר שם דיין אינו קשור לכפיה, בניגוד למָרוּת לשיטת רש"י. לפי זה אין יצירת ספק המכריחה לדרוש את "תשים לפניהם" לעניין כפיה. וצ"ע איך דורשים את תשים לפניהם לשני עניינים שונים.
ושמא לדעת התוס' עניין הכפיה הוא חלק משם דיין כמו שבליעת הדם היא חלק משם כיסוי. ודוחק.
ו) בהסבר העניין לפי דעת תוס'. עי' סנהדרין ז':, אשר תשים אשר תלמדם מיבעי ליה אמר רבי ירמיה ואיתימא רבי חייא בר אבא אלו כלי הדיינין.
לכאורה מנין לא לדרוש את "תשים" כעניין שפורש בעירובין נ"ד:, רבי עקיבא אומר מניין שחייב אדם לשנות לתלמידו וכו'ומנין עד שתהא סדורה בפיהם שנאמר שימה בפיהם. ורש"י, אשר תשים לפניהם ולא כתיב אשר תלמדם צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם. וכן במכילתא משפטים פרשה א', ר' ישמעאל אומר וכו' רבי עקיבא אומר וכו' מנין שנה ושלש ורבע עד שילמדו, תלמוד לומר (דברים לא יט) ולמדה את בני ישראל יכול למדין ולא שונין תלמוד לומר שימה בפיהם. דרשה זו קרובה יותר לפשט שאמר הרשב"ם שהובא באות ד'.
ונראה, כיון שכתוב (דברים ט"ז) שופטים "ושוטרים" תתן לך, ופירש"י ושוטרים, הרודין את העם אחר מצותם. מוכח שיש גוף שכופה. ונוצרת בעיה מי המחליט מה לכפות. בעיה זו גורמת לדרוש דרשה הפותרת אותה. ודורשים את תשים לפניהם בצורה המודיעה שבי"ד הוא הכופה.
וביתר ביאור. עי' סוטה מ"ב., מה שוטר שיש ממונה על גביו (רש"י, השופט ממונה על השוטר ששוטר עשוי לנגוש את מי שיצוה השופט לכוף. וזה כנראה מקור לרש"י דברים שם ושוטרים וכו' שמכין וכופתין במקל וברצועה עד שיקבל עליו את "דין השופט") אף כהן שיש ממונה על גביו. אפשר שעצם שם שוטר משמיע שאינו המחליט, ויש להסתפק האם הממונה על השוטר הוא בית הדין או המלך. ואפשר שאין שֵׁם שוטר מחייב שיש ממונה עליו (והגמרא קובעת שיש ממונה על גביו מכח הלימוד כאן) אבל גם אינו מחייב שהוא עצמו המחליט, ויש להסתפק האם המחליט הוא השוטר עצמו, בית הדין, או המלך. וזו הבעיה הגורמת לדרוש את "תשים לפניהם" מדלא אמר "תלמדם".
ז) ועי' בבא בתרא פ"ט., ת"ר: (לא) יהיה לך, מלמד שמעמידין אגרדמין (רשב"ם, ממונה להלקות ולענוש מעוותי המדות) למדות, וכו'. רשב"ם, אב"ד קמזהר וקרא יתירא קא דריש דמצי למיכתב לא יהיה לך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק. גם הדרשה ההיא אינה מספיקה לבדה לומר שהאזהרה היא לבי"ד. ההוכחה מהדרשה היא רק שיש מי שצריך לכפות על המידות, ואפשר אפילו שהשוטר כופה משיקול דעתו.
הדרשה של לא יהיה לך אינה מוכיחה לבדה שיש עניין כפיה, ואינה מייתרת את הצורך ב"שוטרים". בפשטות לא היינו מחדשים גדר של שוטרים מכח ריבוי של אבן שלמה וצדק "יהיה לך". שהרי ה"כי אם" אינו מוסיף בפשטו על הלאו שום תוכן, "אבן שלימה וצדק" הוא כל שאינו אבן ואבן, וכשנאמר לא יהיה אבן ואבן ממילא נשאר שלא יהיה אלא אבן שלימה וצדק. ואילו כאשר נכתב אבן וכו' יהיה לך יש כאן עשה. עי' מדרש תנאים לדברים כ"ה י"ג, לא יהיה לך בכי' אבן ואבן למה נאמר לפי שהוא אומר אבן שלמה וצדק יהיה לך מצות עשה מצוה בלא תעשה מנ' ת"ל לא יהיה לך בכי' אבן ואבן. ועוד היינו אומרים שכל אבן שלימה וצדק בא לדרשת האגדתא שבב"ב שם, שאם שמר על זה יהיה לו בכיסו. אבל אחר שיש כבר עניין של כפיה ע"י בי"ד נוח לדרוש את "יהיה לך" לעניין זה.
ח) לפי זה, אין "תשים" מלמד ש"אלקים" משמעו גם כח כפיה, אלא מלמד ש"שוטרים" הם כח הכפיה של בי"ד.
לפי זה מיושב הא ד"אלקים" מלמד את עניין קם דינא, כנ"ל אות ב', אין לימוד ישיר שכח הכפיה הוא משמעות של "אלקים", ממילא "אלקים" נשאר במשמעות של קביעת דין. (אמנם אפשר שאחר שיש לבי"ד כח כפיה, ויש מקום להכניס את כח הכפיה בשם "בית דין" שוב זה נכלל בשם הזה).
|
|
|
|
|
