|
|
|
|
סנהדרין ע"ו:
אותו ואתהן ואת אחת מהן
תנו רבנן (ויקרא כ') אתו ואתהן אותו ואת אחת מהן דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אותו ואת שתיהן מאי בינייהו אמר אביי משמעות דורשים איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר אתו ואתהן אותו ואת אחת מהן שכן בלשון יוני קורין לאחת הינא ואם חמותו מדרשא אתיא רבי עקיבא סבר אתו ואתהן אותו ואת שתיהן ואם חמותו הכא כתיבא.
א) בביאור מחלוקת ר' ישמעאל ור"ע לשיטת אביי, ומה מביא את ר' ישמעאל לדרוש דרשה רחוקה כזו.
לכ"ע אין לחייב את אשתו מיתה כמ"ש רש"י ביבמות צ"ה., וכי כל הבית כולו בשרפה, אשתו מה חטאת. היינו שפשט הכתוב לא מיירי שבא על אשתו שוב אחר שבא על חמותו. וכיון שפשט הכתוב באש ישרפו אותו ואתהן שיש שתי נשים בשריפה, לכן סובר ר"ע ששתי הנשים שבשריפה כלולות ב"אמה". והן אמה ואם אמה. וזאת כמ"ש בספרי במדבר פיס' ע"ח, ותבואנה אל רעואל אביהן מלמד שהתינוקות קורים לאבי אביהם אבא. (הביאו רש"י בחומש שמות י"ח א' ובמדבר י' כ"ט) . כלומר, כיון שע"כ יש שתי נשים החייבות מיתה, מפרשים ש"אמה" משמע גם אם אמה ויבואו שניהם. אֵם אמה מוּכַחַת ואין לדחות אותה, ממילא אמה ואם אמה שתיהן אמת, כעין הנעשה בשקולים.
החיוב אינו רק כשעבר עם אמה ועם אם אמה כאחד. אף שכתוב אתהן בלשון רבים, לשון זו עולה גם על זו או זו כמו איש או אשה כי יעשו (במדבר ה' ו') .
ב) כאן "אתהן" מתיחס לאמה ולאם אמה כאחד. לכן הדימוי לשקולים אפשרי רק אם בשקולים הלשון מכילה את שני הצדדים כאחד, ולא שיש שתי אמירות שכל אחת לעצמה.
לפי זה, למ"ש בב"ק קט"ז: אות ב' שדינא דגרמי נלמד מאותו יתור של חיוב באונס, פצע "תחת" פצע (שמות כ"א), משום שקולים, צריך לומר כרמב"ן שבגרמי חייב גם באונס. ולא כראשונים שדין אונס נאמר בנפרד מגרמי ואינו עולה עליו.
ג) בתורת כהנים קדושים פרק ט', מובאת דעת ר"ע בתוכן שונה, באש ישרופו אותו ואתהן את אחת מהן דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אתהן עד שיהיו שתיהן שאם היה נשוי אשה ובא על בתה חייב, בתה ובא על אמה חייב.
כיון ש"יקח את אשה ואת אמה" אינו מדבר בלקיחה אחת הרי זה כאילו כתוב "כי יקח את אשה ויקח את אמה". (כמו שמפורש בעניין "לגר תתננה או מכור תתננה או מכור לנוכרי". פסחים כ"א:) . ועיקר לשון "יקח" הוא ישא לאשה, ולשון זנות היא רק דרך העברה. רק במקום שיש אילוץ נוקטים את המשמעות של זנות. לכן ב"איש כי יקח את אשה" שאין אילוץ ראוי לפרש לשון נישואין, ואילו לגבי "יקח את אמה" שאין אפשרות לנישואין מפרשים דרך זנות. ועוד טעם לפרש כן כיון שעדיף לפרש את הלשון בדרך עשיתו. (עי' יבמות ק"ו:, אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא וחולצת ורוקקה וקוראה וכו' מצוה הכי ואי אפיך לית לן בה) . ממילא קודם לקח את האשה ורק אח"כ את אמה. היינו בלקיחת האשה אין איסור וממילא היא דרך נישואין.
לפי הלימוד של ר"ע בתו"כ, "ואתהן" מחייב שיש עוד אשה הנשרפת, וזה גורם שנפרש את "יקח את אשה" בפירוש נוסף, של זנות עם הבת שלקח אחריה.
כלומר, לאופן השני שלמדים, "יקח" מתפרש לגבי "אשה" הראשונה, על דרך ההעברה, ואין זה נוח כנ"ל. ובעיקר, כיון ש"אתהן" מתיחס בבת אחת לשתי הנשרפות אין לומר ששני התכנים שב"אשה ואמה" מנותקים זה מזה, ויש ל"יקח" שני תכנים שונים באמירה אחת.
ד) לבעיה סוף אות ג' שלכאורה יש ל"יקח" שני תכנים שונים, יש לומר שזה רק אם המשמעות שבדרך ההעברה כאן היא מגדר מידת האגדה (מידה כ"ו) מִמָּשָׁל, היינו שנישואין הם משל לזנות, כמו אם זרחה השמש עליו הוא משל לשלום. (אכן אין זה משל רחוק הנדרש רק ג' פעמים בתורה, כמ"ש שם, ובעיקר "יקח" משמע נישואין רק משום הרגילות, אבל יכול לסבול כל לקיחה, גם זנות, ואין מעבר לזנות סתירה לעיקר הלשון) . לפי זה בפשטות תוכן עיקרי ודרך העברה הם אמירות נפרדות. וממילא מצד זה אין עדיפות לדרך זו על שיטת הגמרא שבאות א', ואילו שיטת הגמרא עדיפה שמשמעות אֵם האֵם יכולה להיות בהשמעה אחת עם אם, שתיהן עניין אחד של לשון, ואילו זנות, שהיא משל, היא עניין אחר מנישואין, זה עיקר משמעות וזה משל, ולא נוח לומר ששני התכנים מתקבלים ממילה אחת.
אפשר אולי, עיקר המשמעות של י"יקח" היא כלקיחת חפץ שיש לו גם משמעות קניין, וזה נישואין, וגם משמעות לקיחה ביד, וזה זנות. אכן אלו תכנים נפרדים של לקיחה, ועדיין לא נוח לומר שמילה אחת תשמיע את שתיהן כאחד.
ה) אבל אפשר לומר שהתוכן של זנות מתיחס לנישואין כעין מ"ש הרמב"ם בהקדמת פיהמ"ש לזבחים, שחילק את הזבחים לארבעה, ע"פ הפסוק (ויקרא ז' ל"ז) זאת התורה לעלה למנחה ולחטאת ולאשם ולמלואים ולזבח השלמים, וסוגי הקרבנות ארבעה והם העולה והחטאת והאשם ו"השלמים ודומיהם" (במהדורה ראשונה בכתב ידו כ' שבכור וכו' בכלל שלמים) . הרי שבכור ומעשר שהם "דומים לשלמים" כמ"ש שם נקראים שלמים. (אולי כל זה מגדר דיבר הכתוב בהוה) לפי זה נאמר כאן שהמילה "יקח" יש במשמעותה גם זנות יחד עם נישואין בתוכן אחד, וקודם מקבלים את התוכן "נישואין וכדומה", ושוב מחליטים לגבי מה "נישואין" ולגבי מה "כדומה". אין כאן אמירות נפרדות לגבי "אתהן". האמירה היא אחת, התוכן המדויק בתוך האמירה מתפצל. וזו שיטת התורת כהנים.
ו) ר' ישמעאל אפשר שסובר בעניין "יקח" כתו"כ ובעניין "אמה" כגמרא, וסובר ששתי האפשרויות שקולות ואין להכריע ביניהן.
מצב זה מחייב דרשה נוספת וזה מביא אותו לדרוש לשון יונית, אף שזו דרשה גרועה. ולאביי, ש"אתהן", את אחת מהן, משמעו כמו "אותה", היונית מעבירה את אתהן למשמעות אפשרית של לשון רבים לאו דוקא, וכמו רש"י דברים ו' ט', מזזות ביתך, מזזות כתיב, שאין צריך אלא אחת, שפשט הרחוק שבא מהכתיב החסר על מזוזות הוא על אחת ממזוזות (עי' מלבי"ם ויקרא כ י"ד אות קי"ב) . והדרש ביתך ביאתך מוציא מהפשט של מזוזה אחת איזו שהיא אל תוכן מזוזת ימין הנכנס. וכאן הדרש "הן אחת" מעביר אל הפשט הרחוק אתהן את אחת מהן. אי אפשר לומר בו אחת איזו שהיא, מסברא, ראשונה מה חטאה, לכן אומרים שהאחת היא מסוימת, שרק האם חייבת ולא הבת.
|
|
|
|
|
