|
|
|
|
סנהדרין ע"ה:
אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה
(לעיל , מנין לעשות זכרים כנקבות נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן זכרים כנקבות אף כאן זכרים כנקבות) וכו' אמר אביי הכי קאמר מנין לעשות שאר הבא ממנו (בתו ובת בנו ובת בתו מאנוסתו) כשאר הבא ממנה (בת אשתו ובת בתה ובת בנה, שבשריפה) נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה וכו' והא בשאר דידיה לא כתיבא ביה זמה אמר רבא אמר לי רב יצחק בר אבודימי אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה.
וכ' רש"י, אתיא הנה הנה אתיא זמה זמה, מעיקרא מייתינן לה בהנה הנה והדר בזמה זמה, כתיב הכא (ויקרא י"ח) כי ערותך הנה וכתיב בשאר אשתו (שם) שארה הנה מה להלן זמה עמו אף כאן זמה עמו ובתר דאייתינן זמה לשאר דידיה ילפינן בה שריפה בזמה זמה נאמר כאן (שם) זמה ונאמר להלן (ויקרא כ') בשריפה זמה מה להלן שריפה אף כאן שריפה. ע"כ.
א) לרש"י מ"הנה הנה" למדים שבבת בתו כתוב "זימה" ושוב למדים שריפה ישירות מאשה ואמה שבסוף קדושים. וכן פירש להלן ע"ו. ד"ה אתיא. וכ"כ בחגיגה י"א:, אתיא הנה הנה לאיסורא אתיא זימה זימה לשריפה וכו' מה האמור בנשואין עשה הכתוב בתה כבת בתה וכבת בנה אף באונסין עשה הכתוב בתו כבת בתו וכבת בנו אתיא זימה זימה לשריפה מאחר שלמדת אנוסה מנשואה ובנשואה כתיב זימה היא כמה דכתיב באנוסה דמי וחזור ולמוד בה שריפה מאיש אשר יקח את אשה ואת אמה זימה היא באש ישרפו אותו ואתהן (ויקרא כ').
אבל עי' רש"י יבמות ג'., אתיא זמה זמה, לשריפה כתיב הכא בבתו מאשתו זמה היא וכתיב בשריפה זמה היא באש ישרפו מה להלן שריפה אף כאן שריפה ובתו מאנוסתו הא ילפינן מהנה הנה מבת אשתו.
לשיטה זו "זימה זימה" מלמד לבנות אשתו שהן בשריפה ושוב "הנה הנה" מלמד לבנות הבעל שבתו כבת בתו וגם שהם בשריפה. ואין בתו מאנוסתו למידה "זימה זימה" באופן ישיר מאשה ואמה כלשיטת רש"י דהכא.
(כרש"י יבמות כן שיטת ספר יראים סי' ט', שכתב, אתיא הנה הנה לאיסורא וכו' מה להלן עשה בתה כבת בתה אף כאן עשה בתה כבת בתה. וזמה זמה לשריפה כיצד שהרי למדנו הנה הנה, שהשוה הכתוב קרובי דידיה לקרובי דידה וכשם שהושוו לאיסורא כך הושוו לשריפה. ושריפה בקרובי דידה למדנו (מקמה) [מזמה) זמה, נאמר כאן שארה הנה ונאמר להלן בפרשה קדושים תהיו ואיש אשר יקח את אשה ואמה זמה היא באש אותו ואתהן מה להלן בשריפה אף כאן בשריפה).
ב) עי' מהרש"א, ולא ניחא לפרש כפשטיה דילפינן הכא הנה מהנה דבת אשתו ודבת אשתו ילפינן זמה זמה מחמותו וכו' דא"כ בהיפך הל"ל אתיא זמה זמה אתיא הנה הנה וכן בברייתא נקט הגז"ש דזמה זמה ולא נקט דהנה הנה דמשמע דמגז"ש דזמה זמה אתיא בת בתו מחמותו והיינו דמייתינן מעיקרא זמה לשאר דידיה כפירש"י. מיהו יש לדקדק למה הוצרך תלמוד לכך.
ובחידושי הלכות לר' יואל בן משה גד (אלטונא תצ"ו) כאן, ישב שהלימוד שהציע המהרש"א דנילף זימה דבת אשתו מזימה דחמותו דבשריפה ואח"כ נילף הנה דשאר דידיה משאר דבת אשתו דבשריפה הוה למד מן הלמד, ועדיף ללמוד כרש"י כאן שע"י זימה זימה למד לביתו ישירות לחמותו. וכ"כ מהרש"ל על סמ"ג לאוין ק"ג.
(ועי' תמורה כ"א:, והא"ר יוחנן כל התורה כולה למדין למד מן הלמד חוץ מן הקדשים שאין למדין למד מן הלמד. ואליבא דחי' הלכות הנ"ל גם בחולין למד מן הלמד הוא ללימוד גרוע).
ועי' ירושלמי יבמות פי"א ה"א, עד כדון לאזהרה לעונש מניין אמר רבי שמואל בר רב יצחק הנה מהנה זמה מזמה עד כדון כר' עקיב' כר' ישמע'. (דלר' ישמעאל אין למד מן הלמד אפי' בחולין, ירושלמי קידושין פ"א ה"ב). הירושלמי לא ישב אליבא דר' ישמעאל כדרך רש"י כאן.
ישנן שתי אפשרויות לירושלמי. או שסובר שמהלך רש"י כאן שלימוד בגז"ש ללמוד כאילו כתובה בלמד מילה של המלמד אינו אפשרי כלל. או שגם דרך רש"י היא למד מן הלמד, כלומר "זימה" בבתו מאנוסתו היא למד, והלימוד לשריפה הכא היא למד מן הלמד. לכאורה רש"י תופס כצד השני שגם פירושו כאן הוא למד מן הלמד. ולא כחי' הלכות הנ"ל.
ג) עי' רש"י כתובות מ"ה:, גמר פתח מפתח ופתח משער, אסמכתא דרבנן בעלמא כתיב הכא אל פתח בית אביה וכתיב במשכן (במדבר ד') מסך פתח שער החצר מה פתח האמור במשכן שער עמו אף פתח האמור כאן שער עמו והדר גמר האי שער משעריך האמור בעבודת כוכבים.
ועי' ביאור הרשב"ץ לי"ג מידות (בספר יבין שמועה) מידת גזירה שוה ד"ה ומצינו, וז"ל. ומצינו גז"ש בת גז"ש והוא מה שאמרה (סנהדרין ע"א: וכתובות מ"ו·) מלקות דסורר מנין דכתיב כדר' אבהו דא"ר אבהו למדו ויסרו מויסרו ויסרו מבן ובן מבן. וכן אמר ר' אבהו בפ' נערה שנתפתתה (כתובות מ"ה:) גמר פתח מפתח ופתח משער שער משעריך. ואפשר לומר שלא בא ר' אבהו לומר שזאת הגז"ש היתה לו מקובל'מהלכה למשה מסינ י שהרי כיוצא בזה מצינו גז"ש בת גז"ש בדרבנן בענין בדיקת חמץ לאור הנר (פסחים ז':) דילפי' חיפוש מחיפוש וכו' וליכא לומר בזה שהיא הללמ"ס שאין בדיקת חמץ מן התורה וכו' וגם בגז"שהביאו דברי קבלה וד"ת מדברי קבלה לא ילפינן. עיי"ש. ועי' רש"י (כתובות מ"ה (:גמר פתח מפתח ופתח משער, אסמכתא דרבנן בעלמא. אמנם בכתובות מ"ו. ובסנהדרין ע"א: לא הזכיר שזו אסמכתא.
כאן ודאי אין רש"י סובר שזו אסמכתא, שהרי הלימוד של יבמות ג'.יכול להיות לימוד גמור וגם הוא פשוט יותר ואילו הלימוד שבכאן היה אסמכתא היה רש"י מביא את הלימוד ההוא. אכן ביבמות הנ"ל שלא פירש כדהכא אפשר שסבר רש"י כשיטת הרשב"ץ. ואפשר שגם כאן סובר שהירושלמי כרשב"ץ אלא שדיוק הגמרא שאמר המהרש"א לא כירושלמי.
ד) הנראה בטעם רש"י כאן שלא פירש כביבמות ג'., שמלמד בבת אחת שכמו שבת אשתו ובת בתה אסורות ובשריפה כך בתו ובת בתו אסורות ובשריפה. הוא שרש"י סובר שגז"ש אינה יכולה לשנות את הנושא הלמד, שיהא שווה לנושא המלמד. אלא רק ללמד שפרטים הקשורים לנושא המלמד קשורים גם בנושא הלמד.
עי' פסחים כ"א. ואי תנא חיה (שמאכילה ערב פסח) משום דאי משיירא מיהת מצנעא. ורש"י לגרסת מהרש"ל בשם ספרים אחרים, נהי דעבר בבל ימצא בבל יראה לא עבר. והוסבר לשיטה זו (אולי ראיתי זאת) שאף שבפסחים ה': גזירה שוה בין לא יראה ללא ימצא, אין הגז"ש מלמדת שעצם הנושאים שוים, ש"יראה" לאו דווקא והאיסור בכל הִמָּצְאוּת, אלא רק מה שנאמר על הנושאים, שהם לא יֵרָאֶה ולא יִמָּצֵא. לכן דין לא יראה נשאר נפרד מדין לא ימצא.
לכן בנידון שלנו אין ללמוד מבת בת אשתו לבת בתו מאנוסתו שהיא כוללת גם את בתו, שהרי זה בא ללמד על עצם הנושא.
(אכן אפשר שיסוד הא שאין למדים גז"ש להגדרת נושאים היא מגדר דון מינה ואוקי באתרה שכל שידוע אין גז"ש מלמדת. וכאן שהנושא כל הגדר שלו ברור לכ"ע אין למדים. ונפ"מ למקום שגדר הנושא לא ברור שאז למדים בגז"ש. ועי' ע"ו. אמר אביי על בת בתו ענוש כרת על בתו לא כ"ש וכו' גילוי מילצא בעלמא הוא. כלומר בתו בכלל אמירת "בת בתו". ונומר שלרבא אין סברת אביי דחויה מכל וכל אלא היא יוצרת ספק במשמעות "בת בתך". וללא גז"ש אין למדים לבתו. ואת זה יכולה הגז"ש ללמד גם בנושא, כנ"ל.
ועי' רא"ש פסחים פ"א סי' ט', ועובר עליו בבל יראה ואע"פ שאינו רואה דהא לא כתיב לא תראה חמץ אלא לא יראה משמע לא יהא לך חמץ במקום הראוי לראיה. הרי שאינו סומך על הגז"ש לעשות את הלאוין לאחד. ואולי לא היה אומר את הדיוק מלא "יראה" ללא הגז"ש, כנ"ל).
ה) אכן אין הכרח שהנושא שעליו דנה הגז"ש בפרשת בת בתו מאנוסתו תהיה בת בתו.
עי' הקדמת הבה"ג וסהמ"צ לרס"ג במנין המצוות שמונה בכלל מנין תרי"ג חוץ מהעשין והלאוין גם ס"ה פרשיות וע"א עונשין. ונראה שאפשר לבחור גם פרשה כעיקר נושא הדיון. וגזירה שוה המלמדת שגם בתו אסורה כבת בתו היא גז"ש בין פרשת בנות אשתו לפרשת בנותיו מאנוסתו, המלמדת על הפרשה של איסורי בנות אנוסתו מה כלול בה.
כאשר זו צורת הלימוד אי אפשר שאותה גזירה שוה המלמדת שבנות אנוסתו כוללות את בתו תלמד גם שבנות אנוסתו בשריפה. שריפה שהיא מוטלת על בי"ד אינה שייכת לפרשה הדנה באיסורים החלים על בנותיו. אבל אפשר שגזירה שוה כזו תלמד על פרשת בנות אנוסתו שכתוב, בפרשה לשון "זימה", או נמצא בפרשה עניין יצירת הגז"ש של "זימה". אחרי שיש "זימה" בפרשה שוב נוצרת גז"ש חדשה כאשר הנושאים אינם הפרשות אלא בנות אנוסתו ואשה ובתה.
ביתר ביאור, אם הלמוד היה זימה זימה ללמד שבת אשתו בשריפה ושוב הנה הנה ללמד שבת בת אנוסתו וגם בת אנוסתו בשריפה היתה הגז"ש ללשני נושאים נפרדים לגבי הכללת בת אנוסתו היתה הגז"ש בין הפרשות, אם היתה הגז"ש בין בנות אשתו לבת בת אנוסתו אי אפשר היה להוסיף על הנושא של בת בת אנוסתו את בת אנוסתו. ואם היתה הגז"ש בין הפרשות אי אפשר היה ללמד שריפה. דין שריפה אינה עניין לפרשת איסור. פרשה אינה רק מילים עיקר הפרשה זה האיסור היינו מה ששיך למוסיף ולכולל, הגברי והחפצים. דין שריפה שהוא דין בבי"ד אינו יכול להלמד אל פרשה של איסורים על אנשים פרטיים.
ו) כל זה צריך עיון מרש"י להלן בסמוך, אמר אביי הכי קאמר מנין וכו' מה למטה שלשה דורות אף למעלה שלשה דורות ומה בעונש עשה למטה כלמעלה אף באזהרה נמי עשה למעלה כלמטה. ועי' רש"י שלמדים שריפה בבת אשתו מחמותו, שלנ"ל הנושא של הלימוד הוא בת אשתו ובנותיה, ולא הפרשה, ובאותה גז"ש למדים להוסיף לחמותו את אם חמותו ולנ"ל הנושא של הלימוד הוא הפרשה. הרי שמאותה גז"ש למד גם לפרשה וגם לפרוי בפרשה. (אין להקשות מזה שבאותו לימוד המרבה אם חמותו מלמד גם אזהרה לאם חמותו. כיון שלא ענש אא"כ הזהיר אזהרה היא מעניין פרשת ענש).
אכן יש לישב (בדוחק) שגז"ש שא' למד מב' ואותה גז"ש שב' למד מא' הם שנו לימודים נפרדים. עי' רש"י כריתות שלא שייך לומר אין היקש למחצה לגבי שאם תחתון גמר מעליון זה מחייב שעליון מתחתון. הרי שלימוד א' מב' הוא נפרד מלימוד ב' מא'. ממילא אחד יכול להיות לימוד בין פרשיות והשני בין פרטים. ודוחק שא"כ נלמד א' מב' שני לימודים נפרדים, לפרשה ולחפצא.
|
|
|
|
|
