|
|
|
|
סנהדרין ז':
קרי ביה נמי שמע בין אחיכם
שמע בין אחיכם ושפטתם אמר רבי חנינא אזהרה לבית דין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו ואזהרה לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו קרי ביה נמי שמע בין אחיכם.
צריך ביאור מנין לדרוש גם את הקְּרי.
א) אין נראה שדרישת שַׁמֵּעַ היא הליכה אחר מסורת שהרי רב כהנא דורש דין זה משמות כ"ג, לא תשא לא תשיא, ואין לא "תשיא" מסורת.
הנראה. עי' בית יוסף חו"מ סי' י"ז אות ה', אסור לדיין שישמע בעל דין האחד קודם שיבא חבירו וכו' וכן הבעל דין מוזהר שלא ישמיע דבריו לדיין קודם שבא חבירו. ברייתא (שבועות ל"א.) מנין לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו תלמוד לומר (שמות כ"ג ז') מדבר שקר תרחק ובפרק קמא דסנהדרין (ז':) מייתי לה מדכתיב שמוע בין אחיכם. ע"כ.
בפשטות עיקר הדין הוא מדבר שקר תרחק, (והוא נאמר על הדיין, כמ"ש הראב"ע הקצר שמות כ"א א', ולא תטה עם הדיין ידבר וכו' גם עמו ידבר מדבר שקר תרחק. ומסתבר שעיקר החיוב של אי אמירת שקר הוא שלא יהיה פסק דין שקרי). ב"תרחק" לבד לא מבואר מהן ההרחקות, הסייגים, שצריך הדיין לעשות. ואת זה שמע "בין אחיכם" מלמד, שאיסור שמיעה שאינה בין שני בעלי הדין הוא סייג של דבר שקר.
המשמעות הלשונית של "מדבר שקר תרחק", לפום ריהטא, כוללת גם הרחקה מגרימה שאחר יאמר שקר. לא רק מאמירת שקר ע"י הדיין עצמו אלא גם הרחקה של בעל הדין שלא יבא הדיין לומר שקר. וכן משמע לשון הרמב"ם סנהדרין פכ"א ה"ז, וכן בעל דין וכו' ו"גם" על זה וכיוצא בו נאמר מדבר שקר תרחק. (עי' שבועות הנ"ל, שלומד מ"מדבר שקר תרחק" הן לדיין שלא ישמע דברי בעל דין קודם שיבא בעל דין חבירו והן לבעל דין שלא יטעים דבריו לדיין קודם שיבא בעל דין חבירו). ואילו "שמוע בין אחיכם" משמעותו רק בשומע בין הנידונים, היינו דיין.
יש להסתפק לגבי שמוע בין אחיכם האם הוא דווקא בדיין, כפי המשמעות הלשונית שלו, ומשום שהוא עלול לומר שקר בעצמו. או שנאמר שכיון שהוא בא לברר את "מדבר שקר תרחק" שדן גם בבעל דין אין הוא בדוקא, אלא בגדר דיבר בהוה. ספק זה גורם לדרוש אל תקרי הפותר את הבעיה, שאסור גם לבעל דין לשמע את הדיין. (כפי הכלל שנאמר כבר הרבה פעמים שספק גורם לדרישה).
מה שבשבועות הנ"ל במוסגר לומד מ"מדבר שקר" את המשמעות ש"תרחק" גם לבעל דין, הוא תוצאה מהגילוי של "שַׁמֵּעַ", שאין "שמע בין אחיכם" מפקיע את המשמעות הלשונית של "מדבר שקר תרחק", כנ"ל.
ב) אפשר גם שאף שמצד המשמעות המילולית בלבד "מדבר שקר תרחק" מדבר גם על בעל דין, מצד הסברא יש לפרשו כראב"ע דלעיל שהוא עולה על הדיין, וכפי שאר הדברים שבעניינו, לא תטה משפט וכו' ושחד לא תקח וכו'. ונפרש את הלשון, מדבר שקר שלך תרחק. הסברא היא שהדיין הוא העלול לעשות את עבירת השקר, הדין השקרי, ולא בעל הדין שהוא רק גורם לשקר. ואינו אפילו בלפני עיור כיון שאינו בתרי עברי נהרא.
וגם עי' יביע אומר ח"ז חו"מ סי' ז' אות ג' בשם שו"ת מהרש"ג ח"ב (ס"ס ק) שכתב, כי מה שמבואר בב"מ (ע"ה:) שהמלוה את חבירו בלא עדים עובר משום לפני עור ואין העולם נזהרים בזה, נראה שאין כוונת הגמרא שיש בזה איסור גמור משום לפני עור, רק שהוא באחריות לבוא לידי לפני עור, אבל אינו איסור גמור, עיי"ש ביביע אומר מה שדן בסברא זו. עכ"פ יש מקום שלא לומר עניין הרחקה בלפני עיור.
אופן דרישת "שַׁמֵּעַ" הוא, שאפשרות הקריאה "שַׁמֵּעַ" גורמת שאין הקרי שמוע בדוקא, וממילא אין "שמוע בין אחיכם" מכחיש את המשמעות הפשוטה "מדבר שקר תרחק", הכוללת גם בעל דין, כנ"ל אות א'.
בלשון אחרת. עצם האמירה "מדבר שקר תרחק" משמיעה גם הרחקה מגרימת שקר. אילו היה "שמוע בין אחיכם" דוקא היינו הולכים אחריו ואומרים שרק בדיין יש חיוב הרחקה. ומכח ה"דוקא" היינו סומכים על הסברא שהאיסור של שקר, אם נעשה, נעשה ע"י הדיין. (הסברא כשלעצמה אינה חזקה דייה עד שנלך אחריה בלא הדיוק הלשוני של שמוע בין אחיכם). האפשרות לדרוש "שַׁמֵּעַ" גורמת ש"שמוע" לא יהיה חד משמעי בדיין עד כדי להתנגד ל"מדבר שקר תרחק" הכולל גם בעל דין.
היינו, אמירה שיש לה גם קרי נוסף אינה יכולה לשלול את הקרי הנוסף.
ג) עוד אפשר שזה שדרשת "שַׁמֵּעַ" אומרת שהרחבת ההרחקה למשמיע קיימת בתור אפשרות, יש באמירה זו השמעה שאין ללכת בנושא זה אחר סברא השוללת שהדין גם בבעל דין. כלומר עצם האמירה שדבר אפשרי התוכן שלה הוא שאין לשלול אותה מסברא. (ודאי שגילוי גמור יכול לשלול מה שנאמר שהוא אפשרי). כיון שלא מתחשבים בסברא שחשש אמירת שקר חמור מחשש גרימת שקר, הולכים אחר מרוצת הלשון של תרחק וכוללים גם את הדיין וגם את בעל הדין.
יסוד הסברא, "אל תקרי" היא אמירה גרועה וכשאין הכרח היא יוצרת רק אמירה שהתוכן הנדרש אפשרי.
עי' כתובות ל"ח:, אלא לר"ע דברייתא (שנתארסה ונתגרשה קנסה לעצמה) אתיא גזירה שוה ומפקא מפשטיה לגמרי אמר רב נחמן בר יצחק קרי ביה אשר לא ארוסה. משמע ש"קרי ביה" אינו משמעות חדשה אלא קיימת כאפשרות בכלל המשמעות הקודמת. ולכן אין המשמעות הקודמת נסתרת לגמרי ע"י הגז"ש.
אמנם בלא גז"ש הפשט סותר באופן ברור את הקרי, וכשיש סתירה ברורה האפשרות של הקרי אינה מתקבלת.
|
|
|
|
|
