|
|
|
|
סנהדרין ל"ב:
צדק צדק האם לדין מרומה או לפשרה
רבא אמר מתניתין דהכא (אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה) בדיני קנסות ואידך (ברייתא ששטר שאחרוהו כשר) בהודאות והלואות רב פפא אמר אידי ואידי בהודאה והלואה כאן בדין מרומה (בעינן דרישה ממשפט אחד) כאן בדין שאינו מרומה (לא בעינן) כדריש לקיש דריש לקיש רמי כתיב (ויקרא י"ט) בצדק תשפט עמיתך וכתיב (דברים ט"ז) צדק צדק תרדף הא כיצד כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה רב אשי אמר מתניתין כדשנין קראי אחד לדין ואחד לפשרה כדתניא צדק צדק תרדף אחד לדין ואחד לפשרה
א) זה שרב אשי חולק על רב פפא רק בדרשת צדק צדק מוכיח שלרב פפא זו דרשה גמורה ולא אסמכתא בעלמא. כיון שר"פ בא להסביר את המשנה הדורשת משפט אחד הרי ר"פ צריך לדרשתו גם את משפט אחד וגם את צדק צדק. אם ר"פ סובר כר' חנינא ורבא (עי' רש"י שרבא כר' חנינא, וכן פירש לעיל ג'. ד"ה תרתי) שמדאורייתא בעינן גם בהודאות והלואות דרישה וחקירה, לכאורה הדרשה המחלקת בין "בצדק תשפוט" ובין "צדק צדק" אינה מלמדת שצריך דרישה בדין מרומה אלא שבהודאות והלואות סתם אין צריך דרישה. כלומר הכתיבה "בצדק בצדק" מלמדת ש"בצדק" הוא פחות ממנו. וכן משמע קצת מדברי רש"י, בצדק תשפוט, ולא כתיב בצדק צדק להזהיר בית דין לדקדק בו כל כך לדרוש ולחקור. ודרשה זו כעין חולין ס"ו:, מכדי אקשקשת קא סמכינן ליכתוב רחמנא קשקשת ולא ליכתוב סנפיר אי כתב רחמנא קשקשת ולא כתב סנפיר הוה אמינא מאי קשקשת סנפיר, הרי נכתב סנפיר כדי ללמד מהו קשקשת.
ב) מסתבר לומר שרב פפא מודה לרבא שבקנסות בעינן חקירות, אלא שקשה לו שהיתה המשנה צריכה לומר אחד דיני נפשות ואחד גזילות וחבלות כעין לעיל ב'., ש"דיני ממונות" היינו הודאות והלואות, לכן מוסיף שיש גם הכ"ת בהודאות והלואות של דין מרומה שמחייב חקירות ובגללו נוקטת המשנה לשון "דיני ממונות". ואין "דיני ממונות" דוקא הודאות והלואות, אלא כולל הכל, ורק כשנזכר מפורש גזילות וחבלות משמעות "דיני ממונות" היא הודאות והלואות בלבד.
(דוחק לומר שלר"פ למדים לכל דיני ממונות, שא"כ מעמיד את "אתד דיני ממונות שנא' משפט אחד" בדין מרומה בלבד, ולא נוחה הלשון הסתומה אחד "דיני ממונות").
ג) אכן יש עדיפות לא לומר על לימוד שהוא בא ללמד לא לגופו. עי' יבמות ג': תוד"ה טעמא, לא ה"ל לתנא למדרש עליה לאיסורא ולא יצטרך לגופיה אלא לאשמעינן דבעלמא דחי. ולכאורה עדיף לדרוש כרב אשי.
ואפשר שבאמת מדאורייתא גם דין שאינו מרומה ישנו בחקירות, והדרשה היא שבדין מרומה צריך לדקדק כעין (להלן מ'.) מעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים, ומ"ש רב פפא לדרישןת וחקירות הוא שכיון שמחמירים בדין מרומה לא הפקיעו חכמים ממנו דין דרישה.
ולשון ר"ל "הא כיצד" כאן בדין מרומה כאן בדין שאין מרומה אינה על דו"ח אלא על החיוב הכללי..
ד) עי' תוס' לעיל ב':, המ"ל דאפי' אין עירוב פרשיות כתוב כאן בדין הוא דליבעו ג' מומחין ממשפט אחד אלא שאינו רוצה לחזור מדברי המקשה דקאמר אי אין עירוב פרשיות כתוב כאן לא שמעינן ג' ומומחין ממשפט אחד וא"ת כי היכי דילפינן דרישה וחקירה ממשפט אחד נילף נמי לענין ג' ומומחין אפי' מאן דלית ליה עירוב פרשיות וי"ל וכו'.
אבל רבינו יונה כ' שם, מהיכא תיסק אדעתין דרישה וחקירה בדיני ממונות בשלמא למ"ד עירוב פרשיות כתיב כאן איכא למימר כיון דילפינן דרישה וחקירה לגזילות לחבלות ממשפט אחד וכו' דכיון דעירוב פרשיות כתוב כאן ס"ל כל אותן דינים הכתובים באותה פרשה והאמור בזה כאילו אמור בזה אלא למאן דלית ליה עירוב פרשיות מהיכא נפק"ל דרישה וחקירה בהודאות והלואות דקרא דמשפט אחד לא קאי אלא אגזילות וכו' מתניתין דקתני אחד דיני נפשות ואחד דיני ממונות ודאי היינו הודאות והלואות וכו' ולר' חנינא מתניתין דקתני א' דיני ממונות מוקי לה אעיקר הדין הלמד מן התורה, שגזילות וחבלות יהו בגזילות וחבלות לגמרי אבל הודאות והלואות לא.
לשיטת רבינו יונה אפשר לומר שרב פפא כר' חנינא שהחילוק בין הלואות וחבלות הוא מדאורייתא. אלא שלרב פפא לא נוח לומר שלשון דיני ממונות תכלול רק גזילות, שהיה לתנא לנקוט אחד גזילות וחבלות ואחד דיני נפשות וכו לכן מוסיף שקיים גם אופן של דיני ממונות שישנן בדרישה וחקירה ושוה אפשר לומר לשון "דיני ממונות".
ה) לפי הנ"ל לרבינו יונה, דרשת "צדק צדק" באה לגופה וללמד שבדין מרומה יש דין דרישה וחקירה.
עי' קצוה"ח סי' ל' שבדין מרומה חזר הדין להיות כדיני נפשות שללא דרישה הדין בטל. ונראה שלר"פ מ"צדק צדק" לבד היינו למדים רק שמצוה לחקור היטב, ולא היינו מגיעים לדין דאורייתא שהעדר זמן פוסל לגמרי. לזה מועיל הלימוד של משפט אחד, להורות שקיים גם דרישה בדיני ממונות, ולכן אחר שיש לימוד של החמרה בדין מרומה מעמידים אותו בגדר הידוע כבר, דרישה וחקירה. אילו היה דרישה וחקירה רק בדיני נפשות ולא באף דין ממון היה הגדר של דרישה בממון גדר לא ידוע.
ו) הסבר מחלוקת רב פפא ורב אשי.
דרשת "צדק צדק" אפשרית בשני אופנים.
או ש"צדק צדק" הוא "צדק" חזק יותר כעין פסחים דף נ"ט. (ויומא ל"ג:), ויוקדם קטרת דבר שנאמר בו בבקר בבקר דכתיב (שמות ל') והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בקר אחד. וכן ע"ז מ"ה:, רדוף ואח"כ שרוף (יש שהות הפסק בינתיים) וכו' נפקא ליה מאבד תאבדון אבד ואח"כ תאבדון, ורבנן הא מיבעי ליה לעוקר עבודת כוכבים שצריך לשרש אחריה. משמע שלרבנן "אבד תאבדון" הוא פעולה אחת חזקה יותר. לשון "הא מיבעי ליה" מראה שאופן זה עדיף. ועי' שבת כ"ח., אי אהל אהל ריבה אפילו כל מילי נמי, הרי שביטוי כפול מרבה לגבול עליון. (יש לעיין בראיה משבת שאפשר שההעדפה לשנים משום תפסת מרובה, ו"כל מידי" משום שאין לחלק, וההעדפה לפשתן רק מגז"ש, ולא שאומרים כיון שמצאנו במשכן עדיף לרבות רק אותו). וע"ע סנהדרין ס'., השומעים גידוף גידוף קורעים ולא מאחים מנלן וכו' ממשמע שנאמר ויקרעם לשנים איני יודע שהם קרעים ומה ת"ל אבל רבינו יונה כ' שם, קרעים מלמד שהם קרועין לעולם ועד. "קרעים" במשמעות הרגילה אינם נצרכים והלימוד הופך ל"קרעים לעולם".
ויש שהלשון הכפולה אינה משמיעה חיזוק אלא הוספת פרט. עי' בבא מציעא ל"א., החזירה וברחה החזירה וברחה (אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר [דברים כ"ב] השב תשיבם) אמר ליה ההוא מדרבנן לרבא אימא השב חדא זמנא תשיבם תרי זמני אמר ליה השב אפילו מאה פעמים משמע. כלומר בהו"א סבר ש"אפילו מאה פעמים נדרש מהכפילות "השב תשיבם" שהיא חיזוק בעניין השבה, ודוחה שכל שאפשר לדרוש את הכתוב השני במשמעות אחרת לא דורשים למשמעות חיזוק. וכן שם לגבי שלח תשלח ולגבי הוכח תוכיח.
רב פפא כצד הראשון ורב אשי שאומר אחד לדין ואחד לפשרה כאופן השני. היינו רב אשי אינו דורש את צדק צדק כנפרד מצדק שבמקום אחר אלא דורש צדק צדק לחוד לשני צדקות, כדלהלן. דרשת "צדק" לפשרה נראה שהיא כדרשת ר"ל חולין קל"ד. עני ורש הצדיקו, לא בדין משום ודל לא תהדר אלא צדק משלך ותן לו. וכן ר"ל בב"ב פ"ח: אבן שלמה וצדק, שהמוכר חייב להכריע טפח (במקום שנהגו) שדורש צדק משלך ותן לו, היינו לתת כמתנה. (ובערבית של יהודי מרוקו קוראים "צדאק" למתנות לכלה, ובמילון לערבית הוא נדוניה).
ז) מרוצת סוגית ב"מ ל"א., השב תשיבם, כרב אשי.
טעם שרב פפא (ור"ל) לא אמר כרב אשי. הטעם של סוגית ב"מ שעדיף להשאיר את תשיבם השני בפשטו ולומר שהוא השבה שניה מאשר להעביר אותו ל"השבה" קיצונית. אין זה אלא שם, אבל כאן משמעות "צדק משלך" רחוקה יותר, רש"י בפשט עני ורש הצדיקו מפרש לדון בצדק ולא להטות לטובת עשיר.
רב אשי יסבור שמדאורייתא "משפט אחד" מלמד גם להודאות והלואות, עי' אות ד', וממילא אם למדים כרב פפא, "צדק צדק" אינו מלמד לעצמו אלא להלואות שאינן דין מרומה, וזה גרוע כמ"ש באות ג', ועדיף ללמוד לגופו לתוכן רחוק מהפשט.
עוד טעם אפשרי לרב אשי, שרב אשי יסבור שאין לדרוש ש"צדק צדק" מלמד ש"צדק" סתם הוא צדק שאינו צדק גמור, שלשון "צדק" אינה סובלת זאת.
|
|
|
|
|
