|
|
|
|
סנהדרין י"ד ·
ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא
תנו רבנן (דברים כ"א) ויצאו זקניך ושפטיך זקניך שנים שופטיך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהן עוד אחד הרי כאן חמשה דברי רבי יהודה רבי שמעון אומר זקניך שנים ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד הרי כאן שלשה ורבי שמעון האי שופטיך מאי עביד ליה ההוא מיבעי ליה למיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא ורבי שמעון אי מזקני הוה אמינא זקני השוק כתב רחמנא זקניך ואי כתיב זקניך הוה אמינא סנהדרי קטנה כתב רחמנא ושפטיך ממיוחדין שבשופטיך ורבי יהודה גמר זקני זקני מוסמכו זקני העדה את ידיהם מה להלן מיוחדין שבעדה אף כאן מיוחדין שבזקניך.
ממ"ש "ורבי יהודה מזקני זקניך נפקא" משמע שלכ"ע עדיף היה לדרוש את ושופטיך לכדר"ש, למיוחדים שבשופטיך, ואם אין מקרא מיותר אחרי הלימוד לעניין ההוא אין למדים לעניין מנין.
א) לכאורה הטעם הוא כדי לא לחדש גדר בי"ד. חוץ מאשר כאן בית דין הוא בשלושה או כ"ג או ע"א. החמישה בעיבור שנה אינם מעכבים. ובעיקר, מהלימוד להם מברכת כהנים או רואי פני המלך, משמע שזה רק הידור. אמנם כיון שמצאנו להלן ט"ו., הקרקעות תשעה וכהן מנהני מילי אמר שמואל עשרה כהנים כתובין בפרשה ורש"י, פדיון הקדישות שלשה בפרשת ערכין שהיא ראשונה ושלשה בפדיון בהמה וארבעה בקרקעות. ועי' לעיל שם שקרקעות תשעה וכהן משום דמשלמי בהו עשרה שמקשה, הקדשות דמשלמי בהו שיתא ליבעו שיתא קשיא. ולא אמר שעדיף להעמיד בשלשה כדי לא לחדש גדר. (מקרקעות ארבעה אין להקשות, שם אין דרשה עדיפה). משמע שנגד מניין גמור לא עדיף לא לחדש גדר שאינו ג'.
ואף שעל כרחנו אנו מחדשים כאן גדר חדש בקרקעות, או של ארבעה או של עשרה, מ"מ גדר של ששה, כמ"ש ליבעו שיתא קשיא, לא מצאנו.
ב) ונראה שהטעם, עיקר התוכן של "שופטיך" הוא היות שופטים, ולא המספר שנים. לכן ראוי לדרוש את התוכן של "שופט" המיותר. ובמקום לדרוש "שנים" נוספים, דורשים "שופטים" בנוסף, היינו מיוחדים שבשופטים. גם העיקר "זקניך" שעליו טופלים את "שופטיך" עיקרו היותם זקנים ולא שמניינם שנים.
וביתר דיוק, הפשט של "שופטיך" משמיע שופט יותר מאשר משמיע רבים. השמעת רבים היא קצת דרש.
עי' קידושין נ"א:, הכא במאי עסקינן כשאין שם אלא גדולה וקטנה הא בוגרות קתני מאי בוגרות בוגרות דעלמא. (וע"ע עירובין י"ח., מאי ביראות ביראות דעלמא, ויבמות כ"ז:, ולימא ליה מאי חולצות חולצות דעלמא. ועוד). א"כ בלשון חכמים לשון רבים אינו מכריח שנים. ובפשטות בלשון תורה לשון רבים דוקא משום שדברי תורה נדרשים בדוקא, כמ"ש בהם מכלל לאו אתה שומע הן (ספרי דברים פיס' מ"ו, ועוד).
העדיפות היא לדרוש על הפשט ולא על הדרש. עי' כעין זה תוספות הרא"ש פסחים כ"ד: ד"ה אינו דין, וגלי לן ק"ו דילפינן (בשר בחלב) מקדשים ולא מטרפה וא"ת בלא ק"ו נמי וכו' לחומרא מקשינן וי"ל וכו' א"נ טרפה כתוב בהדיא בקרא אבל קדשים שיצאו חוץ למחיצתן לא כתיבי בהדיא אלא דדרשינן להו מובשר בשדה.
ג) (עוד אפשר. לשון רבים כוללת הרבה אפשרויות, וכדי להגיע לתוכן של שנים צריך את שיקול הדרשה של תפסת מרובה לא תפסת. ואין זה התוכן העיקרי שי "שופטיך".
אולי אפשר, מספר אינו קיים בפני עצמו, אלא כתיאור של דבר. לא קיים "שנים" אלא "שני אנשים" "שתי אבנים" "שני שופטים" וכדו'. כלומר "שופט" קיים בלא "שנים" ו"שנים" לא קיים בלא "שופט". לכן מבחינת המחשבה קודם "שופט" ל"שנים".
ואפשר אולי, ולא כל כך מסתבר. המובן "שנים" אינו חלק מהמובן "שלושה", אלא קבוצה אחרת. ולשון רבים אינה בעלת תוכן אחד אלא כוללת תכנים רבים בצורת "או או". מה שאומרים מיעוט רבים שנים הוא מצד שזה תוכן הקיים לפי כל המובנים. ממילא המשמעות שופטיך שנים אינה מידית).
ד) לכאורה יש לומר שגם אם שני התכנים של "שופטיך", היינו התוכן "שופט" והתוכן "שנים", שוים, מ"מ אם היתור בא למניין היה לתורה לכתוב "זקנים" פעם שניה, כעין "עד האלקים" "ירשיען אלקים", ולא לשנות לשופטים, וכמ"ש זבחים צ"ז., לכתוב קרא או מורק מורק או שוטף שוטף מאי ומורק ושוטף ש"מ מריקה בחמין ושטיפה בצונן. וזה עושה את התוכן של שופט לעיקר.
אבל לפי זה היו צריכים שתי הדרשות להדרש. עי' פסחים מ"א:, אם כן לימא קרא או בשל בשל או מבשל מבשל שמעת מינה תרתי. תענית ג'., אם כן לכתוב קרא או הסך הסך או נסך נסך מאי הסך נסך. בבא קמא ס"ה., א"כ, לימא קרא או המצא המצא או תמצא תמצא, מדשני קרא, ש"מ תרתי. ובבא קמא פ"ה:, א"כ, לימא קרא או רפא רפא או ירפא ירפא, מאי ורפא ירפא.
|
|
|
|
|
