|
|
|
|
סנהדרין ג ·
משפט אחד יהיה לכם
דאמר רבי חנינא דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה ובחקירה שנאמר (ויקרא כ"ד) משפט אחד יהיה לכם.
רש"י, שנאמר משפט אחד יהיה לכם, ממונות כנפשות וכיון דכתיב דרישה וחקירה בדיני נפשות דכתיב (דברים י"ג) ודרשת וחקרת הוא הדין לדיני ממונות.
א) בביאור למה למדים "משפט אחד" לגבי דרישה וחקירה ולא לגבי בית דין של כ"ג ושאר דברים.
נראה רחוק שזה שכתוב ג' פעמים אלקים, שאין בו אמירה מפורשת שצריך ג' דיינים, די בו כדי להוציא מאמירה מפורשת של משפט אחד. בפשטות עדיף לומר בו דברה תורה כלשון בני אדם, ולא להכחיש כתוב מפורש. עכ"פ כן נראה מפשט התוספתא שיבואר באות ג'.
ב) עי' תורת כהנים אמור פרש' י"ד ה"ט, משפט אחד יהיה לכם כמשפט דיני נפשות דיני ממונות, מה דיני נפשות בדרישה ובחקירה, אף דיני ממונות בדרישה ובחקירה, אי מה דיני נפשות בעשרים ושלשה אף דיני ממונות בעשרים ושלשה תלמוד לומר עין תחת עין ריבה. ועי' תוספתא שבועות פ"ג, ר' עקיבא אומ' ודרשת וחקרת ושאלת היטיב וכי יש דורשין לחרשים ויש חוקרין לשוטים תל' לומ' משפט אחד יהיה לכם כדיני נפשות כך דיני ממונות, מה דיני נפשות לעדה ולעדים (כן בכת"י ע' ובקטע גניזה, בדפוס לעדיו) אף דיני ממונות כן תל' לומ' עין ישלם וכו' נפשות פטר את השוגג אף וכו' נפשות פרט לשהודה וכו' או מה דיני נפשות בעשרים ושלשה אף דיני ממונות כן תל' לומ' ונקרב בעל הבית אל האלקים ריבה הכת' דיין אחד עד האלקים יבא דבר שניהם ריבה לו הכתוב שני דיינין אשר ירשיעון אלקים ריבה לו הכתוב שלשה דיינין.
ג) נראה שב"מה דיני נפשות וכו'" העיקר כגרסת כתי"ע, מה דיני נפשות לעדה ועדים, היינו עדה מצלת ועדה שופטת, ועדים היינו מ"ש בתוספתא סנהדרין פ"ג שהשלושה היתירים לבי"ד של כ"ג למדים מעדים. (או ש"ועדים" לאו דוקא, כעין רש"י סנהדרין פ': עדה ועדים לאו דוקא וכו' משום התראה נקט לה) וזה מתאים לתורת כהנים.
ומה שיש בתוספתא עוד לימוד שדיני ממונות אינם בכ"ג צריך לומר שעיקר הלימוד מ"עין תחת עין" אינו משמיע דוקא לדיני ממונות שאינם בכ"ג, אלא מלמד שבדיני ממונות יש חיוב נוסף על שחשבנו. היינו יש לימוד שיש פרטים שאין למדים מדיני נפשות. וכדי לדעת מה לא למדים מדיני נפשות צריך גילוי נפרד. וזה מה שלומד בסוף התוספתא שוב מג' פעמים האלוקים, ולא די לו בלימוד מעין תחת עין. וזה שהיה צריך גם את הלימוד מ"עין תחת עין", הטעם כמ"ש אות א' שאין בג' פעמים אלקים אמירה מפורשת כמו ב"משפט אחד". (גרסת הדפוס וכת"י אחר כנראה נוצרה משום שבסיפא לומד שבי"ד בממון שונה מבנפשות מג' פעמים אלקים).
ד) התוכן של הריבוי המכחיש את "משפט אחד" ("עין תחת עין") אינו אלא שיש דבר שאינו כלול ב"משפט אחד", כנ"ל.
המהלך הבא בעקבות ידיעה זו, הוא ש"משפט אחד" עובר ממשמעות "תמיד יהיה משפט אחד" למשמעות "יש מערכת פרטים שהם 'משפט' ובהם ממונות שוים לנפשות".
אנו עוברים למשמעות זו ולא אומרים ש"משפט אחד" ישאר במשמעותו הכוללת הראשונה וההכחשה תגרום רק שרק חלק ממנו יתקבל. אמנם יש בהחלט מקרים שאנו מקבלים את המשמעות הכוללת באופן חלקי, כמו בביצה ט"ו:, כתוב אחד אומר (דברים ט"ז) עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר (במדבר כ"ט) עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. לר"א ודאי יש כאן קבלה חלקית (או או) של המשמעות הכוללת (כולו לה' וכולו לכם). (וכן יומא כ'., תנן התם אברים שפקעו מעל גבי המזבח קודם חצות יחזיר ומועלין בהן לאחר חצות לא יחזיר ואין מועלין בהן מנא הני מילי אמר רב כתוב אחד אומר כל הלילה והקטיר וכתוב אחד אומר כל הלילה והרים הא כיצד חלקה, חציו להקטרה וחציו להרמה. ועוד). אבל כאן משמעות של "משפט" שאינו "כל מערכת המשפט" אלא "קבוצת דינים", משמעות זו אינה רחוקה מהפשט, כדלהלן אות ה'. לכן עדיף ללכת אליה ולא להשאר במצב של קבלה חלקית של דבר האמור בתורה.
אחר ש"משפט אחד" עובר למשמעות זו, כל שיש לימוד היכול ללמד דין שונה בממון מאשר הנמצא בנפשות אינו מכחיש את "משפט אחד", ולמדים אותו. לכן כיון שאפשר ללמוד מ"אלקים אלקים" שדיני ממונות בשלשה, למדים. (אולי זו המשמעות של שני כתובים המכחישים זא"ז עד שיבא הכתוב השלישי ויכריע ביניהם, היינו שהכתוב השני משמיע שהראשון אינו בדוקא והשלישי משמיע את אופן החלוקה בין שני הכתובים).
ענין עדיפות למשמעות שמתקבלת כולה עיין עוד באתר לב"ק לדף ז': ביאור הרא"ש. ובקידושין לדף ט': עד דמקדש אות ו'.
ה) קיים מושג "משפט" שמשמעו כמה פרטים, ולא כל הפרטים האפשריים.
בבא קמא ל"ג., ת"ר (שמות כ"א) כמשפט הזה יעשה לו כמשפט שור בשור כך משפט שור באדם מה שור בשור תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם אף שור באדם תם משלם חצי נזק ומועד נזק שלם ר' עקיבא אומר כמשפט הזה כתחתון ולא כעליון יכול משלם מן העלייה ת"ל יעשה לו מגופו משלם ואינו משלם מן העלייה ורבנן זה למה לי לפוטרו מארבעה דברים. ורש"י, דהכי משמע משפט זה יש לו לשלם נזק שלם ולא משפט אדם החובל בחבירו.
משמע שללא "זה" היה "כמשפט יעשה לו", כולל משפט שור בשור (הפטור משבת וריפוי) בתוספת חיוב ד' דברים.
(אמנם אפשר שבהו"א הסברא החיצונה היא שמה נחשב נזק אצל אדם הניזוק אינו בכלל הדיון, אלא למד מאדם שהזיק אדם, אבל גם אם נאמר כן כאן עדין נעבור למשמעות משפט שאינה כוללת פרטים שיש לדון בהם ממקום אחר).
ו) שלושת עין תחת עין ועין בעין נצרכים כבר לעיקר נזק, ולכתובות ל"ח., עין תחת עין ולא עין ונפש תחת עין. ולמכילתא משפטים פרשה ח, שנאמר (ויקרא כד יט) ואיש כי יתן מום בעמיתו, כלל, עין תחת עין, פרט, וכו' וכשהוא אומר (ויקרא כד כ) כאשר יתן מום באדם, חזר וכלל, וכו' מה הפרט מפורש מומין הקבועין בו וראשי איברים.
אמנם בבבא קמא כ"ו: ושם פ"ה:, לכתוב קרא פצע בפצע מאי תחת פצע ש"מ תרתי. ומרבים בהם דברים רבים. אבל נראה שמיתור "תחת" בעין תחת עין אין ללמוד הכחשה. עדיף לומר דיברה תורה כלשון בני אדם ולא להכחיש כתוב אחר, משפט אחד יהיה לכם.
אלא, יש הרבה ריבויים בפרשות עין תחת עין בשמות כ"א ויקרא כ"ד ודברים י"ט כ"א. גם אחר שמרבים את כל המסתבר יותר מהכחשת "משפט אחד", עדין נשאר ריבוי לצורך הכחשת "משפט אחד". (לימודים אחרים שיכולים להיות מ"תחת" כנ"ל יכולים ליַתר את שן תחת שן או כדומה להכחשת משפט אחד). כלומר מ"ש בתו"כ ובתוספתא שמרבים מעין תחת עין, אין זה בדוקא, אלא מרבים מכל הפרשות שבהן עין תחת עין (או עין בעין).
יתור "שן בשן", למשל, אין לומר בו דברה תורה כלשון בני אדם, לכן הוא יכול להכחיש את "משפט אחד יהיה לכם", משא"כ יתור ג' פעמים אלקים.
(עי' להלן בתוספתא שבועות, אין לי בחמישה אלא דיני ממונות הקלין מנין לרבות החמורין וחומרי חומרין תלמ' לומ' עין תחת עין שן תחת שן יד תחת יד רגל תחת רגל כוייה תחת כוייה פצע תחת פצע חבורה תחת חבורה. נראה שאין שש דרגות של חומרה בממונות, ואין מניין ה"תחת" בדוקא, אלא מזכיר שיש הרבה ריבויים וממילא מתרבים כל דרגות החומרה).
ז) עי' מכות ה':, (וסנהדרין ט'.) על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת וכו' ומה שנים נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אף שלשה נמצא אחד מהן קרוב או פסול עדותן בטלה אמר רבי יוסי במה דברים אמורים בדיני נפשות אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות. ורש"י, בדיני נפשות, דכתיב והצילו העדה ומהדרינן אזכותא. והקשו בתוס', דא"כ דיני ממונות נילף מינייהו דהא כתיב משפט אחד יהיה לכם. (ואולי ר' חולק ומשווה ביניהם רק משום שאין זו סברא ברורה, ולא שסובר שאין ללכת כלל אחר הסברא).
לנ"ל רש"י מיושב, כיון ש"משפט אחד" אין במשמעותו "הכל במשפט אחד" ואינו אלא הבעת אפשרות, והולכים אחריה כל זמן שאין שיקול לא לעשות כמותה, משום שהיא אפשרות שנזכרה בכתוב. ממילא אין הוצאה מ"משפט אחד" נכנסת לכלל תפסת מרובה, ושוב אפשר ללכת אחר הסברא ולא לשייך אליו.
וכ"כ רש"י בסנהדרין ל"ב., דיני נפשות המלמד חובה מלמד זכות אבל המלמד זכות אין יכול לחזור וללמד חובה. ורש"י סברא היא, דבעינן והצילו.
(לנ"ל סוף אות ה' ש"משפט אחד" אינו כולל את הנודע ממקום אחר, אין הכרח ש"משפט אחד" אינו כולל את הנובע מסברא, ולא מוכח מ"ש לרש"י).
סיכום.
קיים "משפט אחד" המשוה דיני ממונות לדיני נפשות. יש הרבה דינים שבהם שונים דיני ממונות מדיני נפשות, ולרש"י די בסברא כדי שלא יכללו במשפט אחד.
"עין תחת עין", היינו אחד מכל הפסוקים שבסגנון זה, מיותר להכחיש את משפט אחד ולגרום שהתוכן שלו לא יהיה "תמיד המשפט אחד", אלא "ישנם דינים שבהם המשפט אחד". כל דין שאין שיקול להוציאו, משייכים אותו לאותו "משפט". אך די בסברא כדי שלא יהיה שייך אליו, אלא יקבל דין שונה מנפשות.
|
|
|
|
|
