|
|
|
|
פסחים ג'.
והנותר עד יום בעוד יום
יכול יהא נאכל אור לשלישי ודין הוא זבחים נאכלים ליום אחד ושלמים נאכלים לשני ימים מה להלן לילה אחר היום אף כאן לילה אחר היום תלמוד לומר ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום בעוד יום הוא נאכל ואינו נאכל לאור שלישי.
א) הפסוק המלא בויקרא י"ט ו' הוא, ביום זבחכם יאכל וממחרת והנותר עד יום השלישי באש ישרף. ונראה פשוט שהמילים "השלישי באש ישרף" אינן נעקרות.
ונראה שהאופן שבו דורשים את הפסוק הוא שחלק ממנו קוראים אותו בנפרד גם על תחילת הפסוק וגם על סופו. היינו, ביום זבחכם יאכל וממחרת (ו)הנותר עד יום, (היינו שיאכל הנותר עד יום) והנותר עד יום השלישי באש ישרף. וביאור החלק הראשון הוא ע"פ רש"י ויקרא ז' ט"ז, [ביום הקריבו את זבחו יאכל] וממחרת והנותר ממנו בראשון יאכל וי"ו זו יתירה היא ויש כמוה הרבה במקרא כגון ואלה בני צבעון ואיה וענה (בראשית ל"ו כ"ד) תת וקדש וצבא מרמס (דניאל ח' י"ג).
מה שקוראים את "עד יום" פעם שניה. דרשה זו מצויה הרבה, למשל חולין קי"ד: לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנוכרי אין לי אלא לגר בנתינה ולנוכרי במכירה לגר במכירה מנין ת"ל לגר תתננה או מכור וכו'. וע"ע פסחים צ"א., לא תוכל לזבח את הפסח באחד, באחד שעריך. וע"ע בבא מציעא ס"א., דאי כתיב את כספך לא תתן לו בנשך ואכלך במרבית כדקאמרת השתא דכתיב את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך קרי ביה הכי את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית ובנשך ובמרבית לא תתן אכלך. (מקור הדרשה הזו נראה שהוא ביהושע י"ג ז' ח' ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים ולחצי שבט המנשה. עמו הראובני והגדי לקחו נחלתם וכו').
ב) הטעם שדורשים כאן "עד" יום כ"בעוד" יום. עי' ויקרא כ"ו י"ח, ואם עד אלה לא תשמעו לי, ורש"י ואם בעוד אלה המכות עמכם לא תשמעו. וכן רש"י שופטים ג' כ"ו, (ואהוד נמלט) עד התמהמהם, כמו עד שהמלך במסבו, את האהבה עד שתחפץ, "בעוד" ששנינו חפצי' בה. רש"י שמואל א' ב' ה', עד עקרה ילדה שבעה ורבת בנים וגו', ובעוד שהעקרה יולדת שבעה בנים וכו'. רש"י הושע י"ד ב', [שובה ישראל] עד ה' אלהיך, תני בשם רבי מאיר שובה ישראל בעוד שהוא ה' במדת הרחמים, ומקורו בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פרשה כ"ד י"ג, תני בשם ר' מאיר שובה ישראל, עד שהוא עומד במידת רחמים. (כעי"ז בפסיקתא לפנינו ריש פרש' מ"ה).
אכן אין זה המשמעות הרגילה, והראשונית, של "עד".
ג) עי' ע"ז כ'. תוד"ה אחד, ואין להקשות מאותן מקראות שאין להם הכרע (יומא נ"ב:) אמאי לא אמרינן דקיימי אתרוייהו דהתם לא שייך פירושו בזה כמו בזה שאם עונה שאת אאם תיטיב יהיה שאת לשון נשיאות עון ואם עונה אאם לא תיטיב יהיה שאת לשון פורענות כמו נשא אשא להם.
ולפי זה קשה, הרי כאן יש ל"עד" משמעות אחרת בכל קריאה.
(ועי' שם בתוס' וכן במקומות שהובאו לעיל אות א' שאין תירוץ התוס' מספיק לכל המקומות).
ד) אפשר אולי לומר שסיבה לדרוש כאן "עד" במשמעות "עוד" היא השינוי מהלשון בויקרא ז' ט"ז, והנותר מבשר הזבח ביום השלישי באש ישרף. אבל אילו זו היתה הסיבה דרך הגמרא לומר זאת.
ואפשר שהנותר "עד" יום השלישי, משמעותו הראשונית המלאה היא שהיה נשאר במשך זמן עד שהגיע היום השלישי. יש במשמעות זו תוכן מיותר, שהרי הדבר בעל המשמעות הוא שברגע הגעת היום השלישי היה נותר. כיון שכך אנו אומרים שצורת כתיבה זו באה להביא משמעות נוספת, ושוב נוקטים משמעות זו כשקוראים פעם שניה.
כלומר, הכלל של התוספות שאין קוראים פַּעֲמַיִם בשתי משמעויות הוא, שאין לחדש משמעות נוספת כדי לקרוא פעם שניה. אבל כאשר יש מה שמרבה עוד משמעות, קוראים פעם שניה.
אפשר גם, שטעם התוס' שאין קוראים פעמים במשמעויות שונות הוא שהקריאה הכפולה אינה שנחשב כאילו המילה כתובה פעמים, הרי אז אפשר לתת לכל פעם מהכתיבה תוכן אחר, אלא שקריאת מילה אחת מועילה לשני הצדדים.
ונאמר כאן, זה שיש ל"עד" תוכן מיותר גורם שנחשב כאילו נכתב פעם נוספת, וזה גורם שקוראים פעמים את כל "עד יום", כעין מה שאומרים כשיש אות מיותרת. עי' הוריות ה'., מ"ט דר' יהודה ד' קהלי כתיבי. וברש"י מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי. וע"ע רש"י זבחים ג':. ועי' דרש על קידושין סי' ג' אות ג'.
ה) (אפשר עוד טעם לזה שדורשים את "עד". עיקר שם נותר עולה על הנשאר אחר מהלך הכילוי. לשון "עד" יום השלישי כולל גם קודם יום השלישי. והרי אז עדיין מותר לאכול ולכלות את הבשר, ולא נגמר מעשה הכילוי. וזה שלא כעיקר שם נותר. הרי שיש כאן שינוי ממה שהיה ראוי להכתב, ולכן זה נדרש.
כנגד כל הסברות האחרונות, עי' שמואל א' כ"ה ל"ד, כי אם נותר לנבל עד אור הבקר משתין בקיר. אבל שם אולי אין מה לדרוש).
|
|
|
|
|
