|
|
|
|
פסחים ל"ו:
ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא
דתניא ביכורים אסורין לאונן ורבי שמעון מתיר מאי טעמא דרבנן דכתיב (דברים י"ב) לא תוכל לאכל בשעריך ואמר מר תרומת ידך אלו ביכורים דאיתקש ביכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן אף ביכורים אסור לאונן ורבי שמעון תרומה קרינהו רחמנא כתרומה מה תרומה מותרת לאונן אף ביכורים מותר לאונן.
א) ביאור הפיכת "תרומת" מתרומה לביכורים ע"י "ידך" הכתובה בביכורים, ולקח הכהן הטנא מידך.
לכאורה אין לומר ש"תרומה" היא כל הפְרשה, כמו שמתורגם בכל מקום "אפרשותא" וממילא "ידך" בא לפרש איזו הפְרשה היא במשמעות "תרומה" דהכא. שהרי ר"ש אומר שביכורים הוקשו לתרומה ע"י שנקראו בשם זה, ולכאורה צריך לומר שאין כאן ביאור "תרומה", אלא עיקר שם "תרומה" הוא תרומת דגן, והדרשה מוציאה מפשוטו, ולר"ש מקישה לפשוטו.
ב) אבל עי' מעילה ט"ו:, התרומה ותרומת מעשר וכו' והביכורים מצטרפין זה עם זה לאסור וכו'. וגמ', כולהו איקרו תרומה גבי חלה כתיב (במדבר ט"ו) ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומה, גבי ביכורים נמי איקרו תרומה דתניא (דברים י"ב) ותרומת ידך אלו ביכורים. הרי שמשמעות "תרומה" כאן היא ביכורים.
(ראיה שיש גם ל"תרומה" סתם משמעות של ביכורים, ולא ש"תרומת ידך", שיש שם לואי, היא ביכורים. במדבר ה', וכל תרומה לכל קדשי בני ישראל אשר יקריבו לכהן לו יהיה. ורש"י, מספרי נשא פיס' ה', אמר רבי ישמעאל וכי תרומה מקריבין לכהן, והלא הוא המחזר אחריה לבית הגרנות. ומה תלמוד לומר אשר יקריבו לכהן, אלו הבכורים, שנאמר בהם תביא בית ה' אלהיך, (שמות כג, יט). ואיני יודע מה יעשה בהם, תלמוד לומר לכהן לו יהיה, בא הכתוב ולמד על הבכורים שיהיו ניתנין לכהן).
ונראה, שבאמת "תרומה" משמעותה "אפרשותא", כנ"ל, ויש הרבה אפשרויות של תכנים שאפשר לתת לה. ודורשים את "ידך" לתת את המשמעות של ביכורים.
והלימוד להקיש לתרומה כאן (שזה היקש, עי' חולין ק"כ: ותרומה גופה מנלן דאיתקש לבכורים דאמר מר ותרומת ידך אלו בכורים) הוא שכיון שיכול היה לכתוב ביכורים, כמו ראשית בכורי אדמתך תביא בית ה' אלוקיך (שמות כ"ג), שהוא יותר חד משמעי, ושינה לשם "תרומה" שיש בו הרבה משמעויות, הרי זה בא להשמיע משמעות אחרת של "תרומה", נוסף על המשמעות של ביכורים. ההשמעה הזו אינה עוקרת את המשמעות העיקרית שמגז"ש, אלא באה להיקש.
גם "ביכורים" אינו חד משמעי, ואם תקריב מנחת בכורים לה' אביב וכו' (ויקרא ב') שהוא העומר, ממושבתיכם תביאו לחם תנופה שתים וכו' בכורים לה' (ויקרא כ"ג) שהוא שני הלחם. אבל עדין זה יותר חד משמעי מתרומה, משמעות "ביכורים" היא הפְרשה של תחילה, ואילו משמעות "תרומה" היא הפְרשה סתם.
ג) מצאנו בתורה "תרומה" סתם שפשטה תרומה גדולה. רש"י (במדבר י"ח כ"ט, מספרי במדבר ק"י), מכל מתנתיכם תרימו את כל תרומת ה', בתרומה גדולה הכתוב מדבר, שאם הקדים לוי את הכהן בכרי וכו'. (וכן תרומת מעשר, רש"י שם פס' כ"ז, ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגרן, תרומת מעשר שלכם אסורה לזרים ולטמאים וחייבין עליה מיתה וחומש כתרומה גדולה שנקראת ראשית דגן מן הגורן). וכן מצאנו תרומה גדולה שנקראת "תרומת גורן" (במדבר ט"ו כ').
לר"ש הלימוד מהמשמעות הנוספת, הנ"ל אות ב', בא להוציא מההיקש של ת"ק למעשר. לא מחפשים לימוד אחר, אלא למדים מעניינו את הנושא שעליו דן. ובעניינו יש היקש אפשרי למעשר וממנו מוציא.
ד) עי' יבמות ע"ג:, ואסורין לאונן ור"ש מתיר מנא להו דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך וכו' ואיתקש בכורים למעשר מה מעשר אסור לאונן וכו' ור"ש תרומה קרינהו רחמנא מה תרומה מותרת לאונן אף בכורים מותר לאונן וחייבין בביעור ור"ש פוטר מר מקיש ומר לא מקיש. משמע שלר"ש לעניין אונן מקישים ביכורים לתרומה ואילו לעניין ביעור הלימוד מתרומה לביכורים הוא שאין ללמוד ביכורים בהיקש ממעשר שני.
ונראה שגם ר"ש יודה שאין להיקש של ביכורים לתרומה, לענין אונן, עדיפות על ההיקש למעשר שנכתב עימו. ממילא אין ראוי לפרש את "תרומת" הכתוב בביכורים כתרומת דגן, זה לא יוכל ללמד דבר, כנ"ל. (או עכ"פ כל שאין הלימוד ברור אין ראוי לעשות יתור (של מובן תרומת דגן) בשביל הלימוד הזה). אלא המהלך של ר"ש הוא שקודם למדים ביכורים מתרומה שאין ללמוד ממעשר. כאן העדיפות של הלימוד מתרומה הוא כעין העדיפות של עדים זוממים על המוזמים. הם דנים בבעיה שאינה הדיון של המוזמים, היינו נאמנות המוזמים. כנ"ל כאן הלימוד מתרומה הוא שאין לעשות היקש למעשר, זה דבר שאין ההיקש דן בו, וממילא אין הכחשה ללימוד מתרומה, ויש עדיפות ללמוד מתרומה.
עי' הרמב"ן יבמות ע"ג., ובתוספות מקשים תרומה נמי תהא חייבת בביעור דניגמר מבכורים וכו' ולי נראה דלאו קושיא היא דהכא הכי רבינהו רחמנא לביעור דנתינה כדתנן בערתי הקדש מן הבית זה מעשר שני ונטע רבעי וכו' וגם נתתיו זה תרומה ותרומת מעשר וכו', אלמא לנתינה נתרבית ולא לביעור אחר. ע"כ. (זו גם השמעה שאין ללמוד ממעש"ש).
ההשמעה אינה "רק נתינה לכהן ולא ביעור גמור" שאז יש תוכן של "לא ביעור גמור" שהוא תוכן המתנגד לתוכן שכאן רוצה ללמוד ביכורים מתרומה. אלא האמירה של נתינה לכהן בענייננו עיקרה לתוכן שלה, לתת לכהן, אלא שממילא יש הוכחה שאין ללמוד ביעור גמור מביכורים. כלומר יש כאן תוכן של אי לימוד, כנ"ל.
חכ' דר"ש יסברו שגם הלימוד שכ' הרמב"ן הוא אמירה שאין ביעור גמור בתרומה, וממילא הלימוד לעניין ביעור שוה ללימוד לעניין אונן ולא עדיף מההיקש למעשר.
(וחכ' שאינם מקישים תרומה וביכורים, כנ"ל שאינם באים להוציא מהיקש למעשר, צ"ל שבחולין ק"כ:, לענין משקין היוצאים מהם כמותן, אינם לומדים מהיקש תרומה לביכורים אלא לומדים מביכורים וחד מהנך כמו החדש וההקדש והשביעית והכלאים, כמ"ש שם).
|
|
|
|
|
