|
|
|
|
פסחים ה'.
בענין דרשת גימטריה (ושאר דרשות גרועות)
ואימא לרבות ליל י"ד לביעור ביום כתיב ואימא מצפרא אך חילק.
וכתב רש"י אכין ורקין מיעוטין אלמא מקצת היום מותר ומקצתו אסור ומעתה יש לנו לחלק חציו לאיסור וחציו להיתר ואיכא דאמר אך הוא חץ בגימטריה דאח"ס בט"ע גי"ף דכ"ץ ותופס ח' תחת אל"ף וצד"י במקום כ'.
א) מדברי רש"י אלה משמע שדרשת הגימטריה היא דרשה גמורה.
(בענין גימטריה נחלקו הראשונים. מדברי התוס' שבת (ע. ד"ה יכול) משמע שגימטריה היא דרשה גמורה, שהקשו מניינא דקרא דברים הדברים אלה הדברים למה לי, הובא לקמן. אבל שיטת הרא"ש בפירוש נזיר ה'. כתב שגימטריה לאו מי"ג מידות היא שהתורה נדרשת בהן. ובזה הסביר מש"כ שיראה דגמרא גמירי לה (לל' ימי נזירות) ואסמכוה אהך גימטריה (דיהיה בגימטריה ל'). וכ"כ הרמב"ם בפיהמ"ש נזירות שם ובהל' נזירות פ"ג ה"ב. ועי' סוגית נזיר שם שהקשתה ורב מתנא נמי נילף נזיר נזרו, ואם הדרשה שם היא רק אסמכתא הרי לדרשת רב מתנא מקובל שנזירות ל' יום ואינו יכול לדרוש מנזיר נזרו שאז יהיה נזירות כ"ט יום, עי"ש.)
וקשה לאיכא דאמר הרי בפירוש אמרה הגמ' ואימא מצפרא אך חילק, ומה צריך לזה אם למדים מגימטריה.
הנראה לומר שאין הגימטריה נדרשת אלא אחר שהתורה אמרה, ע"י "אך", שמקצת היום אסור ומקצתו מותר, ונוצר צורך לפרש מהו המקצת המותר, וכדי לפשוט בעיה שיצרה התורה דורשים גם דרשה גרועה כגימטריה.
ב) לפי"ז יש לישב קושית התוס' שבת ע'. הנ"ל. דאי' שם ר' נתן או' לא תבערו אש וכו' דברים הדברים אלה הדברים אלו ל"ט מלאכות שנאמרו לו למשה מסיני יכול עשאן כולן בהעלם אחד אינו חייב אלא אחת וכו' ת"ל לא תבערו אש הבערה בכלל היתה למה יצאת להקיש אליה ולומר לך מה הבערה שהיא אב מלאכה וחייבין עליה בפני עצמה אף כל שהוא אב מלאכה. ובתוס' ד"ה יכול שאם עשאן כולם בהעלם אחד תימא א"כ מניינא דקרא דברים הדברים אלה הדברים למה לי כיון דלא אתא לחלק וי"ל דאיצריך למיינא כיון שיש מלאכות שאינן חשובות ואיצטריך מניינא לאשמועינן דכולהו הוו מלאכות וכו', ומיהו קשה לר"י דלקמן בהזורק משמע דהאי מניינא אתא לחלק דאמר התם למימרא דמחייב רבי אתולדה במקום אב והתניא ר' אומר דברים הדברים אלה הדברים וכו'. ומכח זה שינו התוס' את הגירסא בסוגיא לגרסת המכילתא. אבל הרמב"ן כתב שבכל הספרים גרסינן כלפנינו וגם הר"ן גרס כלפנינו.
ולפי הנ"ל י"ל שדרשת המכילתא של אלה הדברים אינה יכולה להודיע לנו לבדה על חילוק חטאות שהרי צריך שהתורה תיצור קודם ספק בענין חילוק חטאות, ורק אח"כ יכולים לדרוש גימטריה, כנ"ל. אמנם אחר דרישת הבערה שהיתה בכלל ויצאה מן הכלל שממנה נלמד חילוק חטאות נוצר לנו ספק איך לחלק את החטאות, כלומר מהו ההבדל בין שתי פעולות חילול שבת שיגרום חילוק חטאות. לזה באה הגימטריה לדרוש שהחלוקה היא לל"ט מלאכות ואין יותר מל"ט, ולכן לא חייב אתולדה במקום אב.
(ועי' ירושלמי פיאה פ"ז ה"ה, לא מתמנעין רבנין בין ה"י לחי"ת. ועי' פירוש ר"ח קנייבסקי שאי לאו דדרשינן מביכורים שיש בו קדושה לא הוה דרשינן חילולים.)
ג) בענין יצירת בעיה הגורמת לדרוש נוטריקון.
עי' תו"כ נדבה רפ"ו וערכו בני אהרון יכול אפילו מאה (כלו' כהנים הרבה ואין לומר מיעוט וערכו שנים שהרי כתיב וערכו בני דמשמע דהרבה בני אהרון עורכים, ר"ש) ת"ל וערך הכהן אותם יכול יהא כהן אחד עורך את כל האברים ת"ל וערכו הא כיצד אחד עורך שני אברים (דכתיב וערך הכהן אותם מיעוט אותם שנים, ר"ש) וכמה הן אברים עשרה ואחד בקרביים נמצא טלה עולה בששה דברי ר' ישמעאל ר' עקיבא אומר וערכו שנים בני אהרון שנים הכהנים שנים מלמד שטלה עולה בששה. ונראה שגם ר"ע לא דרש את דרשתו אלא משום שנוצרה הבעיה שהכהנים הם יותר משנים. אם לא היתה ראיה כזו היינו אומרים שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש והולכים אחר הגבול ומיעוט רבים שנים (והוא כמ"ד בענין תפסת מרובה שהולכים אחר מידה כלה). גם עכשיו יש לומר תפסת מרובה אבל תפיסת מועט היא הכרעה מתוך ספק, ואם אפשר לדרוש דרשה גרועה לפשוט את הספק דורשים.
"בתוס' העזרה על התו"כ שם הקשה ש"הכהנים" נדרש כבר לענין אחר, עי"ש. ולפי מה שיבואר לקמן שאם דורשים מקצת פסוק זה גורם שידרשו את כולו, למרות שנשאר לגמרי בפשוטו י"ל שה"ה הכא נדרש לענין נוטריקון אף שנדרש כבר לענין אחר. יחס דרשה גרועה אל טובה ממנה הוא כיחס דרש אל פשט, אין השני מוציא מיד הראשון, זה הוא אופן ששני דברים נדרשים מדיבור אחד. ועי' בריש סוכה אם אומרים בדרשת בסכת בסכת בסוכות חד לגופיה. וכעי"ז בריש סנהדרין).
ד) שאר מקומות שדורשים גימטריה.
שקלים פ"א ה"ג זה יתנו י"ב שבטים וגם כהנים. הדרשה לרבות כהנים נדרשה משום ש"כל העובר על הפקודים" ניתן להדרש או כל דעבר בימא יתן וגם כהנים או כל דעבר על פיקודיא ולא אלה שמשה הלך להאליהם ואינו כולל כהנים, וכדפליגי ר"י ור' נחמיה שם. וספק זה פושטת הגימטריה.
הוריות יא: מנחות פ"ט. כריתות ה': מידת ההין י"ב לוג שנאמר שמן משחת קדש יהיה זה וכו'. והנה אם ההין היתה מידה ידוע אין דרשת "זה" אלא אסמכתא. אם לא היתה ידועה הרי עצם הזכרה יוצרת בעיה.
ברכות לא: אני האשה הנצבת עמכם בזה אריב"ל מכאן שאסור לישב בתוך ד' אמות של תפילה. וברא"ש שם ובטור או"ח ר"ס ק"ב "עמך" שהיה עומד כמותה "בזה" בגימטריה תריסר דהיינו י"ב לשלשה רוחות. הספק נוצר מחמת הביטוי "עמך" שאין גדרו ברור.
נזיר ה: קדוש "יהיה" מכאן לנזירות ל' יום. מכל "ימי" למדים שנזירות בנויה מימים ומילת יהיה בעלמא נדרשת לתוספת זמן כמו שבעת ימים תהיה בנידתה שטובלת רק לערב, וכן הרבה. לכן פה יש לימוד שנזירות היא לכל הפחות יותר מיום אחד ונוצר ספק כמה יותר וזה נפשט ע"י הגימטריה. לולא הגימטריה היינו אומרים יומים משום תפסת מרובה לא תפסת, אבל כלל זה אינו פשיטת ספק אלא הנהגה בספק כשאין ראיה אחרת. פה יש ראיה מגימטריה.
על דרך זאת חולין כ"ח. תוד"ה ועך דדרשינן מ"כאשר" א' אחד בעוף ש' שנים בבהמה. וכן באו"ז שחיטה ש"ע. הספק נוצר מחמת מילת כאשר דלא פורש במה נשטוה.
ה) הרמב"ן בספר הגאולה פ"א כ' וז"ל נמסרו למשה מסיני גימטריאות ידועים להיות זכר ואות וכו' והענין בזה כענין גז"ש שיכול האדם להוציא ממנו דבריםרעים וסותרים עיקרי התורה אלא שאמרו בה אין אדם דן גז"ש מעצמו. עכ"ל. לנ"ל אולי א"ת לזה. הרי גימטריה נדרשת רק לפשוט ספק שנוצר ע"י התורה, ודבר הסותר את התורה וכדו' אינו נכנס לספק.
ו) בענין איזה אותיות נכנסות לגימטריה.
עי' ברכות לא: שהובא לעיל אות ד' "בזה" בגימטריה תריסר, וכן בטור יו"ד סי' י"ח בדיקת סכין בודק וכו' בהולכה והבאה וכן בציפורן וכן יעשה בשני הצדדים והם י"ב ואסמכתא ושחטתם בזה. הנה בשתי הדרשות האלה לא דורשים את הב' של בזה., וקשה דבויקרא רבה ס"פ קדושים ובבמדבר רבה פרש' י' אות א' הובא ברמ"א יו"ד סי' ח' איתא ושחטתם בזה סכיען בת י"ד הראה להם ב' תרתי ז' שבעה ה' חמשה. הרי שדורש את הב'. ועי' ספר דברי סופרים סוף כרך ג' מה שתירצו שם. ונראה שלכתחילה ראוי גם לדרוש את הב', אבל במקום שהספק שלפני הדרשה לא כולל אפשרות של מספר שנוצר בתוספת הב' ויש אפשרות של המספר ללא הב', דורשים ללא אות השימוש. לכן בברכות שהספק הוא מהו עמך האם מלא עיניו או כל שאיתו בחדר או ד' אמות, וגם בד"א לאיזה צד הם, בין כל ספיקות אלה אין אפשרות של מספר י"ד אבל יש אפשרות של מספר י"ב לכן דורשים י"ב. וכן לגבי בדיקת סכין שכתוב ושחטתם בזה ולא פורש במה ודורשים מכאן בחולין יז: לבדיקת סכין מן התורה, וכיון שלגבי בדיקת סכין שייך או לבדוק רק את פיו, ואז לא שייך למצא י"ד בדיקות, או ששייך לבדוק גם את הצדדים ואז הצדדים שוים לפי הסכין וצריך בסך הכל מספר המתחלק בשלש, לכן דורשים י"ב.
ז) ישנן דרשות גרועות יותר מאשר גימטריה והן נדרשות כאשר מוכח מהתורה שקיים דין, וצריכה להיות דרשה לדין זה, וכדלהלן.
עי' סנהדרין נו: בענין שבע מצוות בני נח מנהני מילי אר"י ה' אלקים על האדם לאמור מכל עץ הגן אכול תאכל ויצו אלו הדינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וכו' ה' זו ברכת ה' וכן הוא אומר ונוקב שם ה' וכו' על האדם זו שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם וגו' לאמור זו גילוי עריות וכן הוא אומר לאמור הן ישלח איש את אשתו וכו' מכל עץ הגן ולא גזל וכו'. וזו דרשה גמורה כמו שהוכיח הלח"מ מלכים פ"ט ה"א וכ"כ שם בשם רש"י ותוס'. הרמב"ם כתב בחיבורו שם שזו אסמכתא והיינו משום שהדרשה גרועה מאד, שהרי מילת "לאמור" וחברותיה נמצאות בהרבה מקומות אחרים ומנין לדרוש דוקא לענין שנדרשו כאן.
הנראה, דלהלן שם אומרת הגמ' לתנא דבי מנשה ע"ז וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ לפני האלקים ותנא דבי ר' ישמעאל בכל מקום שנאמר השחתה אינו אלא דבר ערוה וע"ז שנא' וכו' ואידך אורחייהו דקא מגלי (מאן דדריש מויצו אמר לך אזרה מויצו הוהר אדם הראשון וגבי דור המבול אורחייהו מגלי להודיעך על מה נענשו, רש"י) שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם וכו' ואידך קטלייהו הור דקא מגלי (באיזו מיתה ימיתם ולעולם הוזהרו מויצו). הרי שגם לשיטת ר"י מוכח מדור המבול שנענשו על ע"ז ג"ע ושפ"ד, אלא שהגילוי הזה אינו מספיק כדי ליצור איסור, ומוכרח להיות גילוי בתורה לצווי. לכן יכול ר"י לדרוש אפילו דרשה גרועה ביותר.
ח) לכאורה קשה הרי תנא דבי מנשה בסוגית ז' מצוות הנ"ל מפיק דינים וברכת ה', להם אין גילוי אלא מדרשת מכל עץ הגן, הנה לר"י דורשים אותם אף שאין גגילוי ממקום אחר שהן אמת. וצריך לומר שכיון שחלק מפסוק נדרש דרשה גרועה שוב דורשים כן את כל הפסוק. וישנו לכלל זה במגילה ח'. והשתא דאמרת מזובו לדרשה וכי יטהר הזב מאי דרשת ביה. ועע"ש ג'. והשתא דאמרת מדינה ומדינה ועיר ועיר לדרשה משפחה ומשפחה למאי אתא. ועי' עוד סנהדרין כא: והשתא דאמרת לו לדרשה לו דירבה לו נשים מאי דרשת ביה. ועע"ש ע"א. ותפסו בו אביו ואמו לא גדמין והוציאו אותו ולא חגרין ואמרו ולא אלמין וכו' ובגמ' שמעת מינה בעינן קרא כדכתיב שאני הכא דכוליה קרא יתירא הוא. וברש"י דמצי למכתב והוצאתם אותו אל שער העיר וסקלתם. אין נראה שדורש חילוק בלשון בין והוציאו ובין והוצאתם, אלא כיון שכל הפסוק מיותר ודורשים אותו שוב דורשים גם את שאינו מיותר. וע"ע הראב"ד על התו"כ נדבה ספט"ז ולפי שדרש אם זכר שהוא ריבוי דרש נמי את שהוא ריבוי. וע"ע תוס' הרא"ש קידושין ס"א. דלר"מ כיון דאיכא יתור דאם יעברו ואם לא יעברו ללמוד ממנו תנאי כפול דורשים שיהיה גם תנאי קודם למעשה והן קודם ללאו כמו שהיו שנכתבו בפרשה. אבל לר' חנינא בן גמליאל שאין קרא מיותר אין דורשים שצריך שידמה לתנאי בני גד בכל צד.
ומענין זה הוא מ"ש בסנהדרין נ"ה. מכדי בהמה מחייבי מיתות בי"ד הוא ל"ל דכתיב להעראה דידה גבי חייבי כריתות לכתביה גבי חייבי מיתות בי"ד ולגמור חייבי מיתות בי"ד מחייבי מיתות בי"דהואיל וכוליה קרא לדרשא הוא דאתי כתיבא גבי מילתא דדרשא.
נוטריקון
ראב"ד אמור פי"ג ה"א
בענין הדרשה שבתודה כל לחם חמץ עישרון כבשני הלחם ולא שנים כשני הלחם במנחות דורש נוטריקון
הראב"ד מקשה שדרשת התו"כ לא מספיקה. לשיטתי י"ל שתרוייהו איתנהו ואין לדרוש את הנוטריקון ללא הדרשה של התו"כ והנוטריקון רק מכריע בין האפשרויות שא' הראב"ד.
|
|
|
|
|