|
|
|
|
פסחים ל"ג:,
דורכן פחות פחות מכביצה
ענבים שנטמאו דורכן פחות פחות מכביצה ויינן כשר לנסכין אלמא קסבר משקין מיפקד פקידי לאימת קא מיטמאי לכי סחיט להו לכי סחיט להו ליתיה לשיעוריה.
הכלל, שכל שבלוע אין לו חשיבות משקה. לגבי שם אוכל יש לו יכולת לתת שיעור לזגים אבל אינו נעשה אוכל בעצמו.
הדין שלו כמו טיט הנירוק שמצטרף לארבעים סאה והטובל בו לא עלתה לו טבילה (סוכה י"ט:). עי' תוס' שהיינו אפילו בשעה שמצטרף. ולא כרש"י.
נראה שהיסוד הוא ששיעור הוא ענין של חשיבות. בעלמא כל אוכל שיעורו בכזית, משום שהתוכן המתקבל מביטוי כולל רק את החלק החשוב שבכלל המשמעות שלו, כמ"ש פעמים רבות, וההלכה למשה מסיני שאמרה כזית קבעה מהי החשיבות שבעלמא באוכל. לכן גם כשלמדים שצריך שיעור ביצה, אין אומרים שזה גדר חדש של שיעור, אלא מכניסים גם את השיעור הזה לענין של חשיבות.
נראה ההסבר שהטיט נעשה טפל למים, ואינו בטל בהם להיות כמותם. זה שיש למים תוספת של דבר טפל נותן להם חשיבות. וכן במשקה המופקד ובזג.
יש לדון אם המים והדבר הנטפל נעשים חפץ חדש שאינו מים אבל כיון שהמים הם החלק החשוב בו שוב יש חשיבות למים כשדנים עליהם מצד עצמם. או שכאשר יש מים ונטפל אין זה חפץ חדש, אלא זה שיש נטפל למים נותן להם חשיבות של השיעור הכללי. והצד השני נראה.
|
|
|
|
|