|
|
|
|
פסחים כ"ו.
ושמו אצל המזבח שלא יהנה
הרי תרומת הדשן דנעשית מצותה ויש בה משום מעילה דכתיב ושמו אצל המזבח שלא יפזר ושמו שלא יהנה וכו' משום דהוו תרומת הדשן ועגלה ערופה שני כתובין הבאין כאחד (לאיסור הנאה) וכל שני כתובין הבאין כאחד אין מלמדין.
א) כ' רש"י, עגלה ערופה, כתיב שם דמשמע שם תהא קבורתה. נראה שכוונת רש"י כמ"ש רש"י זבחים מ"ו., ועגלה ערופה, דכתיב וערפו שם והאי שם קרא יתירא הוא לומר שתהא שם קבורתה. משמע שהלימוד הוא מיתור "שם". ללא היתור אין גילוי שמשמעות שם קיימת אחר פעולת העריפה. כרש"י זבחים הובא במדרש הגדול לדברים כ"א ד', וערפו שם שאין ת"ל שם אלא מקום עריפתה שם תהא קבורתה מלמד שהיא אסורה (אין נראה שמקורו הוא רש"י שהוסיף למכילתא משפטים פ"י, משום שכפל את הדרשה בתוך דברי המכילתא שם).
עי' אבות דרבי נתן פל"ו, רבי יוסי הגלילי אומר (דור המדבר) אינן באין שנאמר במדבר הזה יתמו ושם ימותו ואומר וערפו שם את העגלה בנחל (שם כ"א ד'). מה שם האמור להלן בעגלה ערופה שתמות ולא תזוז ממקומה אף שם האמור כאן ימותו ולא יזוזו ממקומן. הרי שמ"שם" ימותו אין לדרוש אלא משום "שם" שבעגלה ערופה, והיינו משום שבעגלה "שם" מיותר.
וביומא נ"ד., הובא בקול מבשר דלהלן, וכל היכא דכתיב שם לעולם הוא מיתיבי (דברי הימים א' ד') ומהם מן בני שמעון הלכו להר שעיר כו' וישבו שם עד היום הזה וכבר עלה סנחריב מלך אשור ובלבל כל הארצות וכו' תיובתא. נראה שאין זה סותר את הדרשות דלעיל, אין הלימוד של "שם" מלמד אלא שנמצא על מנת שיהיה ש לעולם, ולא שיהיה בפועל, ולגבי מתי מדבר נעשה בכח ע"י הקב"ה. (אפשר גם שהתיובתא היא לגבי לימוד דברי קבלה מעגלה ערופה, הדרשות המתקיימות הן דברי תורה).
ב) עי' שו"ת קול מבשר ח"א סי' ע', ובפסחים כ"ו ושאר דוכתי ושמו שלא יהנה שלא יפזר מלמד שטעונין גניזה היינו דדרשינן בשי"ן ימנית מלשון שָׁם.
הדרשה הזו רחוקה.
ונראה שהדרשה היא מדלא כתב והניחו. הנחה היא על מנת לקחת. כמו והניח מחוץ למחנה (במדבר יט ט) באפר פרה, והוא על מנת להשתמש בו עי' רש"י שם שרק האפר שבחיל היה למשמרת. וכן ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלהיך (דברים כ"ו ד') והרי הביכורים נאכלים. ועיין עוד במדבר ד', ובא אהרן ובניו בנסע המחנה וכו' ונתנו עליו כסוי עור תחש ופרשו בגד כליל תכלת מלמעלה ושמו בדיו. וברמב"ן, והנכון כי "ושמו" שיתקנו אותם להיות יוצאים לשאת אותו בהם כי היו הטבעות רחבים ויאריכו הבדים בהם כרצונם ובלבד שלא יסורו ממנו. ונראה שגם "יעשה פסל וכו' ושם בסתר" (דברים כ"ז ט"ו) היינו שכוונתו שלא יתגלה כלל.
אפשר מאד שאין משמעות לשון "שם" מניח על מנת שישאר, אלא כיון שיש שינוי לשון מ"הניח" ויש בשָׂם משמעות של קביעות יותר מאשר בהניח, דורשים כמו שכתב בקול מבשר. אבל לא כמ"ש בקול מבשר שמשמעות "שם" היא הנחה לתמיד, אלא כיון שנוצר ספק עד כמה הקביעות בשָׂם יותר מאשר בהניח, מכח הספק לומדים תוכן זה מעגלה. או שהצורך גורם גז"ש מעגלה שָׂם שָׁם. אלא כיון שנוצר ספק עד כמה הקביעות בשָׂם יותר מאשר בהניח, מכח הספק לומדים תוכן זה מעגלה. או שהצורך גורם גז"ש מעגלה שָׂם שָׁם. בע"ז דורש גז"ש כזו.
|
|
|
|
|
