סגור X    הדפס      הורד קובץ 


פסחים כ"ד. הקישא דלא תוכל לאכל בשעריך

וכי תימא אין מזהירין מן הדין הקישא הוא דכתיב לא תוכל לאכל בשעריך.
תוספות, הקישא הוא, תימה אמאי קרי ליה הקישא תיפוק ליה דקודש כתיב בהדיא בקרא ובכורות בקרך וצאנך ואזהרה למעשר נמי יליף מהאי קרא.


א) אולי יש לישב את קושית התוס' לפי מה שמוכח מדברי תוספות כתובות ל"ח: ד"ה אימא בתולה לג"ש. שכתבו, תימה דתיקשי ליה דאימא תרוייהו לגופייהו ולא לג"ש ונראה דהש"ס קים ליה דחד מינייהו לגזירה שוה הואיל והמקראות סתומים לענין שקלים וחמשים הלכך פריך ואימא איפכא ולא פריך ואימא תרוייהו לגופייהו. עכ"ל. מוכח לכאורה שבמקום שיש סתימה הדבר מאפשר ללמוד גז"ש, בלי שקיבל מרבו, כדי לפתור את הבעיה. (אכן להלן שם התוס' מדמים את הנ"ל למקום שידעו שיש גז"ש ולא ידעו מאיזו מילה. ואילו לנ"ל צ"ל שהראיה היא שאין צריך קבלה מרבו לכל התוכן של הגז"ש. ועי' שטמ"ק כתובות שהבין שכיון שהמקראות סתומים היה פשוט לגמרא שיש גז"ש ללמד. ועי' אות ג').
לפי זה נֹאמר שהגז"ש המלמדת אזהרה לאכילת מעשר לא היתה נלמדת אילו לא היתה ידיעה שאכילת מעשר טמא אסורה מלא ביערתי ממנו בטמא.

ב) וְנאמַר עוד, שהגז"ש בשעריך בשעריך אינה נותנת לבשעריך האמור כאן משמעות של אדם טמא, (שאז היתה ההשמעה ישירות על "נדריך" כמו על "מעשר דגנך"), אלא יש אמירה המורכבת משני המקומות, חלקה בדברים י"ב, לא תוכל לאכול, וחלקה בדברים ט"ו הטמא והטהור יחדיו, אוֹכֵל טמא.
הדרשה הזו מצד עצמה אפשר לה שתתיחד למעשר דגנך ותירושך ויצהרך בלבד, ורק בזה יש הצרכה ללמוד אותה. לכן צריך היקש כדי שתעלה גם על בכורות בקרך וצאנך.

ג) אין לומר את דברי כפי הפשט שהבנתי בשטמ"ק, שהסתימה מודיעה שנאמר בסיני שיש גז"ש. לפי הבנה זו אין מקום שהגז"ש תהיה רק על מעשר ולא על קדשים, אף שהמעשר הוא הסמוך ל"בשעריך". ואין צורך בק"ו.
ואף אם התוס' לא כיוונו כדברי עדיין יש לומר כן ע"פ דברי ר"ח ב"ק ל"ג., הנה במיתה פירש דין תם ודין המועד לנזקין לא פירש כשחזר וכ' או בן יגח או בת יגח למאי אתא לדברי הכל לנזקין הוא. מוכח שיצירת ספק גורמת ללימוד. (אמנם אינו דן בגז"ש).
ומכ"ש הודעה שיש איסור גורמת ללימוד לאו. וע"ע סנהדרין נ"ו: ויצו אלו הדינין, שהלימוד רחוק, וע"כ משום שיש גילוי כי מלאה הארץ חמס וכו' שגזל אסור לנוכרי, ומכאן שיש לימוד לזה, ואפי' לימוד רחוק.
ונֹאמר, שבנידון דידן, שקיימת הודעה שיש איסור באכילת טמא, די בזה לעשות גז"ש.
(ועי' מרגליות הים סנהדרין ט"ז. ובנ"ל יש לישב את קושיותיו).