|
|
|
|
קידושין ד':
מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף
אמר רב אשי משום דאיכא למימר מעיקרא דדינא פירכא מהיכא קא מייתית לה מאמה העבריה מה לאמה העבריה שכן יוצאה בכסף תאמר בזו שאינה יוצאה בכסף.
וברש"י, שכן יוצאה בכסף שפודה את עצמה בתוך שש שנים אם תרצה כדכתיב והפדה והואיל וכסף חשוב בה לפדותה חשוב נמי לקנותה. אבל בתוס', ה"ה דמצי למינקט שכן יוצאת בשש ויובל וסימנין אלא ניחא ליה למפרך וכו'.
א) לרש"י אין יכול לפרוך מה לאמה העבריה שכן יוצאה בשש.
נראה לתת טעם. הק"ו הוא, אשה עדיפה מאמה בביאה לכן לא תִגָּרע בכסף. אין להקשות מיציאה בשש משום שיש לתחוֹם את הק"ו בתחוּם הכניסה, כלומר בתחום הכניסה אשה עדיפה מאמה בביאה ולא תגרע בכסף.
הקושיה מיציאה בכסף היא שאפשר לתחוֹם את "קנין בכסף" בתחוּם הכסף. בתחום זה אמה עדיפה מאשה, אמה יוצאה בכסף משא"כ אשה. כיון שאין הכרעה איך לתחום את "קנין בכסף" אין הכרעה שאשה עדיפה, וממילא לא לומדים.
או קרוב יותר ללשון רש"י, שהמרחק בין כניסה ליציאה (בכסף) קטן מהמרחק בין כסף לביאה.
ב) דברי רש"י, הואיל וכסף חשוב בה לפדותה חשוב נמי לקנותה, אין לפרשם שזו סברא, שהרי להלן ה'. הסברא הפוכה, יאמרו כסף מכניס כסף מוציא סניגור יעשה קטיגור.
ואין במשמע שכוונת רש"י כאן לדברי התוס' שם ד"ה סניגור, לפי שמתחלה שאביה מוכרה לשפחות הוא מקבל הכסף מן האדון א"כ כשהוא רוצה לפדותה דין הוא שיקבל האדון הכסף. שם הכוונה שנתינת הכסף לאדון כדי לפדות יש בה ביטול הפעולה של נתינת הכסף לאב כדי לקנות. ואילו רש"י מדבר על כח לפעול פדיון כעין הכח לפעול קניה.
אלא ביאור דברי רש"י (כנ"ל אות א') שלגבי תחימת ק"ו אפשר לומר ש"כסף" יהיה התכונה החשובה יותר של התחום וזה יגרום שכניסה ויציאה יהיו כלולים בתחום אחד.
ג) אולי יש לומר קצת אחרת מאותיות א' ב'. שלא כל תכונה חשובה עד כדי לתחוֹם ק"ו, ואין לתחום באופן המחלק בין קנין כניסה לקנין יציאה. אבל בין פעולת קנין ובין קנין ממילא יש לתחום. לכן אין להקשות מגריעות אשה ביציאה בשש שהיא יציאה ממילא, ויש להקשות מגריעות ביציאה בכסף.
מ"ש לעיל יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף. לכאורה אם היינו אומרים שקנין יבום אינו קנין אלא מעשה מצוה והאשה נקנית ממילא (עי' יבמות נ"ג: הבא על יבמתו בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון וכו' קנה), לא היה מקום להקשות מיבום, שהוא מחוץ לתחום הק"ו. אבל עי' רש"י בסוף העמוד שיבום הוא קנין.
ובעיקר הרי הקושיה מיבמה היא שיש הוכחה שאין לעשות ק"ו של כסף מביאה, מזה שלא עושים כן ביבמה. וענין התחומים שאמרנו לעיל, הוא שאפשר להציל ק"ו ע"י שתוחמים אותו ומוציאים את הגריעות של הלמד אל מחוץ לתחום, ולא אמרנו שאין לעשות ק"ו אלא בתוך תחום (מצאנו ק"ו גם מכח עניינים שונים כדלהלן). אלא כל שיש עדיפות ללמד באיזה ענין הרי אנו חייבים ללמוד ק"ו (אם אין פירכא). וקושית הגמרא היא שאם אפשר ללמוד כסף מביאה (אפי' בתוך תחום) היינו למדים כסף מביאה גם ביבמה, אף ששם ביאה מחוץ לתחום מעשה הקניינים. כיון שלא למדים ביבמה ק"ו כזה, מוכח מזה שאין למדים כסף מביאה.
ק"ו מתחומים שונים עי' למשל ב"ב ק"ל:, והלא דין הוא ומה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק אמרה תורה לא יוכל לבכר פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק לא כל שכן.
ד) על הק"ו שטר עדיף מכסף בהוצאה לא יגרע בהכנסה פורך כסף עדיף משטר בפדיון הקדש.
אם כדברי אות א' שאפשר לתחום ק"ו ולבודד אותו מהקושיה, נתחום פה בקנייני אשה ולא נפרוך מהקדש.
אולי אפשר לומר שאשה יש בה ענין הקדש כמ"ש ז'. תד"ה ונפשטו, ואין לבודד גירושי אשה מפדיון הקדש. (אין הבדל אם הקנין בהרי את מקודשת או הרי את קנויה, לא שייך לומר שהקדשה תעשה דבר שאין בו ענין הקדש. כל ההבדל שאמרו התוס' חייב להיות רק מצד מעשה הקנין, והתוצר הסופי צריך להיות שוה, ממילא יש באשה ענין קדושה).
לגבי היסוד של תחימה לעיין חלקת יואב ור' חיים סטנסיל וברכת שמואל שאין ענין הקידושין הקדש אלא מעשה כעין הקדש. ובעיקר שער המלך ערכין ה' י"ד סד"ה על.
לעיין ה'. מה לשטר שאין פודים בו מעשר שני. ובמחלוקת רש"י והרשב"א אם מיירי בשטר חוב דידיה או בשטר קנין.
אם כרש"י הרי שטר כזה גם אינו מוציא. וע"כ הקושיה שאין הכ"ת בשטר לגבי פדיון. א"כ מקשים ממילתא שלא שייך.
על הרשב"א מקשה הקצות סי' ק"צ סק"ו שאין שטר במטלטלין.
ה) הוספת חתני ר' נתן במברגר.
ואפ"ל בדרך שונה לגמרי. בנגוד להנ"ל ריש אות ב', דברי רש"י הואיל וכו' הם סברא, ואינם מהווים שִקול בעניני ק"ו. וכיון שכסף עושה פדיון הוא עושה גם קנין, שהרי מוכח שכסף יכול לפעול בקניני אמה, משא"כ בקניני אשה. ולכן למרות שיש ק"ו לכסף מביאה- לא לומדים אותו, ויציאה בכסף אינה נכנסת למערכת הק"ו. וכוונת הגמ' להלן יאמרו כסף מכניס וכו' אינה מסברא אלא שם לומדים מהיקש. ועל זה מקשה הגמרא שא"א להקיש, שהרי אלו פעולות הפוכות ואיך אפשר שדבר אחד יעשה את שניהם. לעומת זאת אצלנו אין השוואה בין כניסה ליציאה אלא בין פרטי הדין, ובזה אומרים שאם כסף מכניס הוא יכול גם להוציא.
ו) ועוד אפשר לחלק בין הגמרא אצלנו ולהלן, שכאן מדובר באמה, ועיקר הענין הוא קנין. זה ודאי נכון למ"ד ע"ע גופו קנוי, אך גם למ"ד אין גופו קנוי העבדות היא קנין למעשה ידיו. ולכן אפשר להשוות בין כניסה ליציאה.
ואילו להלן מדובר באשה, ושם העיקר הוא האישות. כאן כניסה ויציאה הם מעשים הפוכים, ויאמרו כסף מכניס וכו'.
וכעין זה, הראשונים אומרים שא"א ללמוד יציאת אשה בביאה בק"ו, שהרי בא להתרחק ממנה.
|
|
|
|
|
