|
|
|
|
קידושין ד':
מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר (ק"ו. יוכיח לסתור את הק"ו)
והלא דין הוא ומה אמה העבריה שאינה נקנית בביאה נקנית בכסף זו שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף יבמה תוכיח שנקנית בביאה ואינה נקנית בכסף מה ליבמה שכן אין נקנית בשטר תאמר בזו שנקנית בשטר.
א) ה"יבמה תוכיח" באה להראות שאין העדיפות של אשה על אמה בענין הִקָּנות בביאה גורמת לימוד מאמה שיקנה בכסף.
הישוב מה ליבמה שאין נקנית בשטר יכולה היתה להתפרש כטענה שבאמת עדיפות בענין הקנות בביאה יכולה ליצור ק"ו להִקַנות בכסף. ומה שאין למדים יבמה מאמה הוא משום שעל הק"ו של יבמה מאָמָה יש פירכא על עיקר הדין, אין יבמה עדיפה מאמה, שהרי היא גרועה מאמה בזה שאמה נמכרת בשטר, כדלקמן י"ד:.
וכן אפשר היה לפרש להלן בסמוך, יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בביאה אשה שנקנית בכסף אינו דין שנקנית בביאה, אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בביאה, מה לאמה העבריה שאין קנינה לשום אישות. אפשר לפרש שמישב את קושית ה"יוכיח", שבעלמא עדיפות בקנין כסף גורמת שלא יגרע בקנין ביאה, ורק באמה כיון שיש בַביאה שלה גריעות שאינה נמצאת בכסף, שאין קניינה לאישות, אין העדיפות בכסף מוכיחה על ביאה. כלומר הישוב הוא הסבר לאי עשית ק"ו ב"יוכיח".
ב) (עי' תוספות ד"ה מה, ונראה לר"י דהכי פריך שכן זקוקה ועומדת לביאה כלומר שעיקר מצותה להקים לאחיו שם הילכך נקל לה להקנות בביאה יותר מאשה. וכן צריך לומר בפירכא מה לאמה העבריה שאין קניינה לשום אישות. אין אומרים שנכניס הכל בק"ו, היינו שמוכח מעדיפות של תחילת הדין שאין הסברא בעלת חשיבות, משום שהחשיבות שלה היא רק בדין שרוצים ללמוד, קנין לשום אישות נותן חשיבות למעשה אישות, ביאה, ולא לכסף).
ג) אבל לקמן ע"ז. מה זרעו (של כהן גדול שבא על אלמנה) שלא עבר עבירה מתחלל היא שעברה עבירה אינו דין שמתחללת הוא עצמו יוכיח שעבר עבירה ואין מתחלל מה להוא שכן אין מתחלל בכל מקום תאמר בהיא שמתחללת בכ"מ. הגריעות של כהן שאינו מתחלל בכל מקום אינה ביחס לזרעו (אלא ביחס לאשה). א"כ אינו בא ליצור פירכא על הק"ו של כהן מזרעו, ולהסביר למה אינו יכול ללמוד ממנו. (הפירכא על זרעו היתה צריכה להיות שבדין הנלמד, הִפסלוּת, כה"ג גרוע מזרעו מסברא, עלול להפסל, וסברא זו אינה בתחילת הדין, עשית עבירה).
הענין העומד מאחורי הפירכא הוא שעדיפות (עבירה לעומת בנים) הגורמת דין במקום טוב, אשה העלולה להפסל, אינו חייב לגרום דין במקום גרוע, איש שאינו עלול להפסל.
(אין לפרש שהכוונה שבאמת מוכח שאין לומר ק"ו אשה מזרעו שהיא חמורה שעברה עבירה, אבל הק"ו הוא שאשה חמורה מזרעו גם בזה שעלולה לקבל חילול. הלשון לא משמעה כך, אילו היתה זו הכוונה היה צריך לומר מה להוא וזרעו שכן אין מתחלל בכל מקום).
ד) ונראה שענין ה"יוכיח" אינו שיש הוכחה שאין שיקולי הק"ו נכונים, ויש איזו פירכא שאיננו יודעים. אלא ענין היוכיח הוא שגילוי במקום אחד שלא עושים ק"ו מלמד על שאר מקומות. לכן גילוי שאין עושים במקום גרוע אינו מלמד שאין עושים במקום טוב.
כלומר ה"יוכיח" מלמד בבנין אב דאין ללמוד ק"ו, כמו שהוא לא למד.
ה) לימוד שאינו מלמד דין באופן ישיר אלא מגלה שפרט אחד למד מפרט אחר, עי' סנהדרין ע"ט: דתנא דבי חזקיה מכה אדם ומכה בהמה מה מכה בהמה לא חלקת בה בין שוגג למזיד בין וכו' לפוטרו ממון אלא לחייבו ממון אף מכה אדם לא תחלוק בו בין שוגג למזיד בין וכו' לחייבו ממון אלא לפוטרו ממון. (עדין יש לומר שלמד מתוכן "מכה בהמה" שכולל כל הכאה לתוכן "מכה אדם", ואין שפ לימוד לעשות היסק אחד משני).
וכן בבבא קמא מ"ד. לחייב על הקטנים כגדולים וכו' בתם מנין דין הוא הואיל וחייב באיש ואשה וחייב בבן ובת מה כשחייב באיש ואשה לא חלקת בו בין תם למועד אף כשחייב בבן ובת לא תחלוק בו בין תם למועד.
(אמנם במלמד אין לימוד של תם ממועד שנוכל לומר מה באיש ואשה למד שוגג ממזיד אף באיש, וע"כ לומד משם שאמירה במועד כוללת אמירה בתם).
וע"ע סנהדרין ע"ה: מה היא לא חלקת בה בין אמה לאם אמה וכו' ושם ע"ו. ועוד.
אמנם בכל הנ"ל אין לימוד מעשית היסק לעשית היסק, אבל עכ"פ למדים דבר שאינו דין כשלעמו, אלא דבר שדין מוסק ממנו.
ו) עי' זבחים ק"ג:, עור העולה אין לי אלא העולה עורות קדשי קדשים מנין ודין הוא ומה עולה שלא זכו בבשרה זכו בעורה קדשי קדשים שזכו בבשרן אינו דין שזכו בעורן מזבח יוכיח שזכה בבשר ולא זכה בעור מה למזבח שכן לא זכה במקצת (עורות שלא מצינו עור למזבח) תאמר בכהנים שזכו במקצת (בעור העולה) הואיל וזכו במקצת זכו בכוליה.
הק"ו הוא שקדשי קדשים עדיפים מעולה בכהנים, בזכיה בבשר, לא יגרעו בזכיה בעור. היוכיח הוא, שבמזבח יש זכיה בבשר ולא בעור, ולמדים שזכיה בבשר אינה גורמת זכיה בעור. ודחית היוכיח היא שבמזבח יש גריעות כיון שלא מצאנו בו קודם זכיה באיזה עור.
ה"מה למזבח" אינו מפריע לעשות ק"ו כדלהלן, מזבח בקדשים עדיף מכהנים בעולה בענין של זכיה בבשר, ולא יגרע מזבח בקדשים מכהנים בעולה בענין זכיה בעור. וע"כ הפירכה היא שהלמד של מזבח בעור גרוע מהלמד של כהנים בעור, כפשט הלשון, ובגלל גריעות זו אין אי הלימוד במזבח יכול ללמד אי לימוד בכהנים.
|
|
|
|
|
