|
|
|
|
קידושין ד'.
דרשת לימא אן כסף מאי אין כסף
אמר רבינא אם כן, לימא קרא אן כסף מאי אין כסף אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר ומאן ניהו אב וממאי דדרשינן הכי דתניא וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה ואין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל זרע אין לה עיין לה.
א) הנה הריטב"א בחידושיו שם מביא לתרץ (מנלן שבקידושין שוה כסף ככסף), דכיון דדרשינן כסף קדושין מדכתיב ויצאה חנם אין כסף וגבי ע"ע וה"ה אמה העבריה ש"כ ככסף ואנן נמי גבי קדושין דרשינן הכי אין כסף וש"כ לאדון זה אבל יש כסף וש"כ לאדון אחר ביציאה דכוותה ממעטינן לגמרי. ועיין באבני מלואים סי' כ"ז סק"ג שכותב להקשות על תירוץ זה של הריטב"א מדברי הגמ' בד' ד' ע"ב דאמרינן ואיצטריך למכתב ויצאה חנם ואיצטריך למכתב כי יקח דאי כתב רחמנא כי יקח הו"א קדושין דיהב לה בעל דידה הוי כתב רחמנא ויצאה חנם, ותיפוק ליה דאיצטריך למכתב ויצאה חנם דהא לא ידעינן שוה כסף ככסף מוכי יקח אלא מויצאה חנם לפי מ"ש הריטב"א. (שו"ת ציץ אליעזר ח"ה כ"ה ד').
ב) נראה לתרץ. בגמרא הנ"ל עיקר דרשת ויצאה חינם באה לפתור את הבעיה למי שייך כסף הקידושין בנערה, שזה לא מפורש בתורה. לא נלמד בתורה אלא נתינה, ובכל נתינה יש מקבל, ואין משמעות הנתינה מבוארת כל שלא בואר מי המקבל. זה גורם לדרוש כאן את הדרשה של יתור י' ב"אין", שהיא דרשה גרועה, שהרי בכל התורה כתוב "אין" ולא נדרש. זה לפי הכלל שבעיה הנוצרת ע"י הכתוב גורמת לדרוש גם דרשות שלא היו נדרשות בסתם.
ומיושבת קושית האבנ"מ. הבעיה האם גם שוה כסף ככסף לא נוצרה ע"י הכתוב. שם נלמד ישירות רק כסף, אלא זו בעיה בעלמא. לכן אינה יכולה לגרום ל"אין" כסף להדרש. הרי אין הלימוד ששוה כסף ככסף בא לפתור בעיה שנכתב דבר סתום, כענין למי הכסף כנ"ל. ולכן אילו לא נדרש "אין" כסף לענין קידושין בגלל הצורך ללמוד שכסף לאדון לא היינו דורשים את "אין כסף" כלל לענין קידושין.
ג) ובזה יש לבאר את התוס' ד"ה ויצאה. שכ', וא"ת ברישא הוה ליה למנקט אלו ימי נערות והדר ימי בגרות וי"ל משום דאין כסף צריך לאוקמיה לימי נערות כדאמר לעיל אבל יש כסף לאדון אחר דהיינו ימי נערות דאין האב זכאי בקדושי בתו בוגרת.
לכאורה כיון שהקרוב לפשט הוא שויצאה אלו ימי נערות ואין כסף לימי בגרות, (וכ"כ רש"י על החומש שמות כ"א י"א תלמוד לומר אין כסף לרבות יציאת בגרות, עי' מהרש"א), א"כ אין מה לדרוש מ"אין" כסף והרי הוא ככל המקומות שאין היו"ד של "אין" נדרש. ומה גורם לנו להעביר את "אין כסף" לנערות כדי לדרש.
וביתר ביאור. אפשר היה לומר שהכלל כאן הוא כמ"ש תוספות כתובות ס"ז: דכל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא אמרינן דברה תורה כלשון בני אדם (ומוכח לה מהא דבסמוך מילתא דאתיא בק"ו וכו' היכא דאיכא לשנויי משנינן). ואפשר היה לומר שכעין זה הוא דרשת היתור של יו"ד ב"אין". ובעלמא אין דורשים משום שאין מה לדרוש. אבל רחוק מאוד לומר שאם אפשר לדרוש את "אין" שאמור בבגרות לענין דין שבנערות, לא נוכל למצא ב"אין" רבים משהו במרחק כזה כדי לדורשו.
לנ""ל, הדרשה נגרמת ע"י הבעיה למי הכסף ניתן. כמו שהיא גורמת לדרוש את היו"ד כך היא גורמת להעביר את "אין כסף" מבגרות לנערות.
ד) לכאורה היה ראוי לפרש שאין " ויצאה חינם" ו"אין כסף" שתי אמירות נפרדות, אלא אמירה כפולה של אותו דבר וזו אמירה אחת של שני התכנים, ודברי רש"י ש"אין כסף" לימי בגרות אינם בדוקא, אלא ענין של סגנון. וממילא אין קושי לדרוש את "אין כסף" על ימי נערות.
אבל אין זה כרהיטת לשון התוס', דאין כסף צריך "לאוקמיה" לימי נערות.
ועוד, להלן בסמוך מקשה אביי בוגרת מאי בעיא גביה, ואם הכל אמירה אחת, אין אמירה מפורשת על בוגרת. גם אין להקשות שבוגרת אתיא בק"ו.
ה) כל הנ"ל הוא נגד דברי התוס' ד"ה בא. שכ' בשם הר"מ, דאי לאו ויצאה חנם הוה מוקמינן אין כסף ויתורא דיו"ד דאמר רבינא חד לנערות וחד לבגרות ודרשה דאין כסף לאדון זה לא הוה דרשינן להכי איצטריך ויצאה חנם. לכאורה אם דורשים ויצאה חינם לימי בגרות שוב אין מה שיצור ספק שמא יוצאת כבר בנערות.
ושמא ואולי יש לישב. הרי עיקר הדרשה שיוצאת בסימנים או בבגרות אינה מפורשת, אלא רק ידוע שיש יציאה קודם שש. אם לא היה לנו גילוי על זמן יציאה היינו מעמידים מספק בימי בגרות שכבר ידוע שיש בה ענין יציאה, מאב. דרשת "חינם" "אין כסף" היא מענין דרשת נוטריקון, היינו יש שתי אמירות שאין מתיחסים לתוכנן, אלא הן הופכות לאמירות ריקות שנותנים להן תוכן. ועיקר חשיבותם כמה אמירות יש ועל פי זה כמה תכנים לתת. בשלב של חיפוש האמירות המצב הוא ספקי, ולכן דורשים גם את היו"ד של "אין כסף". (אין קביעת המספר מכריחה לדרוש את כולם ביחד, כדלעיל ריש אות ד', אלא אפשר שהדיון נעשה שלב אחר שלב).
ו) לעומת תוס' דידן הנ"ל אות ה', הרי דברי התוס' שבשיטת קדמונים, מגדילים את הצורך בדברינו. שהסבירו שאילו כתב אין כסף בלבד היינו מעמידים את עיקר קרא ליציאת בגרות ואת יתור יו"ד ליש כסף לאדון אחר בנערות, דרשה זו היא דרשה רחוקה מאוד, הרי אינו עוסק בנערות, ובעיקר איזו סברא לדרוש לענין אדון אחר שאינו עניינו, ולא לדרוש ליציאתה בנערות שהוא עניינו.
לדברינו מיושב, שרק לענין למי הכסף יש ספק המכריח לדרוש, ולא לענין יציאה בנערות. (בניגוד ל"שמא ואולי" הנ"ל אות ה').
|
|
|
|
|
