דף הבית פסחים יבמות קידושין בבא קמא סנהדרין שבועות שאר מסכתות החידוש החדש תוך כדי כתיבה    סגור X    הדפס   סוכה ל"ג: ערבי נחל ת"ר ערבי נחל הגדלים על הנחל ד"א ערבי נחל שעלה שלה משוך כנחל תניא אידך ערבי נחל אין לי אלא ערבי נחל של בעל ושל הרים מנין ת"ל ערבי נחל מכל מקום אבא שאול אומר ערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת למקדש ורבנן מקדש מנא להו הלכתא גמירי לה וכו' ת"ר ערבי נחל הגדילות על הנחל פרט לצפצפה הגדילה בין ההרים. א) ברש"י על בריתא ראשונה, דערבי נחל הגדילות על הנחל נחלי מים מצוה בזו ומיהו של בעל כשירה כדלקמן. וצ"ע הרי בלשון זו ממשיך בברייתא דלקמן פרט לצפצפה. ואולי מפרש כן משום שלא נראה לו שלא יהיה בין החולקים אלא משמעות דורשים. בתוד"ה ורבנן למקדש מנא להו הכי נמי הוה מצי למיבעי לאבא שאול ושל הרים מנא ליה ושמא לית ליה ולית ליה נמי וכו' ערבי נחל שתים.ולפי"ז צריך להזהר שלא ליטול ערבה ללולב אא"כ גדילה על הנחל דשתי דרשות לא דרשינן מערבי וכו'. ובתוס' הרא"ש כ' שלא ראינו אדם נזהר בזה, אפי' לכתחילה. ופי' בתוס' הרא"ש ערבי נחל שרובה גדלה על הנחל למעט צפצפה ד"א עלה שלה משוך ולמעט צפצפה והאי תנא לא מצריך לרבויי של בעל והכי סברי רבנן דמצרכי שתי ערבות. מ"ש והאי תנא נראה שהיינו תנא דפיה משוך, דבפשטות אין נראה שיחלוק על ברייתא דלקמן שמרבה של הרים, וממילא לשיטתו "נחל" ממעט צפצפה. ב) הריטב"א הקשה על התוס', מדתניא לקמן איזוהי ערבה ואיזוהי צפצפה ערבה קנה שלה אדום ואם איתא למה לי סימנא תיפוק לי שאינה כשרה אלא הגדלה על הנחל ממש. וע"כ לכ"ע אין ערבי נחל אלא הרגילות לגדול על הנחל. וכתב שלאבא שאול תרתי שמעת מינה מקרא דכתיב ערבי שמעת מינה אחת ללולב ואחת למקדש ומדכתיב נחל משמע שדרכה ליגדל על הנחל ולרבנן כולה לשדרכה ליגדל על הנחל. לריטב"א המחלוקת היא האם ערבי נחל מתפרש בגדר דיבר הכתוב בהוה (היינו שהכל נקרא על שם האופן הרגיל שבו) גם בלי הלימוד של ערבי או שצריך את הלימוד. הסברא לומר שדיבר בהוה סתם י"ל על פי מ"ש הרמב"ם מאכא"ס פ"ד ה"ח בשדה טריפה דיבר הכתוב בהוה שאם לא תאמר כן לא תיאסר אלא אם נטרפה בשדה אבל אם נטרפה בחצר לא תיאסר. וכן כאן רחוק לחלק בין ערבה הגדילה על הנחל ובין ערבה הרחוקה מן הנחל. החולק על אבא שאול סובר שכאן אין החילוק בין גדל על הנחל בפועל לגדל בהרים מופרך כ"כ, כשהעץ בעיקר מקום גידולו הוא חשוב יותר. לכן צריך לימוד כדי להכריע כסברא. ג) אולי נח יותר לומר קרוב לריטב"א. גם לאבא שאול לא היינו אומרים ש"נחל" דיבר בהוה מסברא בלבד, כנ"ל. והוא דורש שתי דרשות מ"ערבי", אחת לשתי ערבות, ללולב ולמקדש, משום שהיא דרשה פשוטה יותר, ואחת לעשית "נחל" לדיבר בהוה. היסוד הוא שגם בדרשות קיים הכלל אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכשיש סיבה לדרוש דרשה גרועה אין היא מבטלת את הדרשה הטובה. כלל הוא שיש עדיפות לדרוש דרשה הפותרת בעיה שנוצרה במפורש ע"י התורה (לא בעיה של חוסר ידיעה בעלמא). כאן יש ספק האם "ערבי נחל" דווקא או דיבר בהוה. הסברא דלעיל אות ב' אינה ברורה, כמ"ש שם לדעת החולקים, לכן יש עדיפות לדרוש שזה דיבר בהוה. לעומת זה לדרשה שדיבר בהוה יוצא ש"ולקחתם וכו' ערבי" היינו לקחת בד אחד מתוך סוגי ערבה רבים, זה רחוק יותק מאשר הדרשה לקחת שני בדים, עם הלולב (או ללולב ולמקדש), לכן נשארת גם הדרשה של אבא שאול. ד) הרש"ש הקשה על מ"ש שנחל לאו דוקא אלא ה"ה הרים, למה לא נאמר משוך כנחל לאו דוקא אלא ה"ה צפצפה. ונראה פשוט, א', שהיה צריך להיות זו שדרכה להיות פיה משוך, ומתמעט צפצפה, כנ"ל. ב' דיבר בהוה שייך במקום שבא לאפיין את הנידון ע"י הרגילות שלו, או ע"י המין המצוי של הקבוצה הנידונה, משוך כנחל אינו מאפיין את הצפצפות לעומת צמחים אחרים, וגם ערבה אינה הוֹוָה יותר מצפצפה. ה) לרש"י, לת"ק לג: שהגדילין על הנחל משמע שלכת' צריך גדילים ממש היינו מדלא אמר מין הגדל על הנחל. לריטב"א ולרא"ש שסוברים מין הגדל י"ל שמ"ש הגדלים בא רק להוציא מפשט החולק שאמר משוך כנחל ולא ירד כלל לדיון האם ממש או דיבר בהוה.