|
|
|
|
בבא מציעא ל"ח:
והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים
רבי אליעזר אומר ממשמע שנאמר וחרה אפי והרגתי אתכם יודע אני שנשותיהם אלמנות ובניהם יתומים אלא מה תלמוד לומר והיו נשיכם וגו' מלמד שנשותיהם מבקשות לינשא ואין מניחין אותן ובניהן רוצים לירד לנכסי אביהן ואין מניחין אותן אמר רבא לירד ולמכור תנן הוה עובדא בנהרדעא ופשטה רב ששת מהא מתניתא אמר ליה רב עמרם דלמא לירד ולמכור תנן אמר ליה דלמא מפומבדיתא את דמעיילין פילא בקופא דמחטא והא דומיא דנשותיהם קתני מה התם כלל לא אף הכא נמי כלל לא.
וברש"י, שילכו בשבי, ולא ידעו בניהם אם חיים אם מתים, ויהיו נשיהם אלמנות לעולם, שאין בית דין מניחין אותן לינשא, ובניהם כיתומים, שלא ירשו נכסיהם, ושתי קללות הן, אחת של חרב ואחת של שבי.
א) מכילתא משפטים פרשה י"ח, והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים ממשמע שנאמר והרגתי אתכם בחרב איני יודע שנשיכם אלמנות [ובניכם יתומים] ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות ובניכם יתומים כענין שנאמר (ש"ב כ"ג) ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות ובניכם יתומים אין יתומין אלא שאין בית דין מניחין אותם בנכסי אביהן מפני שהן בחזקת קיימין. והוא כגרסת רב ששת שאין בי"ד מניחין כלל את היתומים לירד לנכסי אביהם.
במכילתא שבילקוט הגרסא, ומה תלמוד לומר והיו נשיכם אלמנות אלא אלמנות ולא אלמנות, כענין שנאמר ותהיין צרורות וכו' ובניכם יתומים ולא יתומין ממש, אלא שאין בית דין מניחין אותם למכור בנכסי אביהן בחזקת שהן קיימין. והוא כעין גרסת אבות דרבי נתן פרק ל"ח, אלא אלמנות ולא אלמנות שלא ימצאו להן עדים להתירם להנשא. כגון ביתר שלא נמלט ממנה נשמה להתיר אשת איש. וממשמע שנאמר והיו נשיכם אלמנות אני יודע שהבנים יתומים. אלא יתומים שאינן יתומים שיהיו נכסיהם עומדים בחזקת אבותם ולא יהיו מניחין אותן לירש ולישא וליתן בהן.
גרסת המכילא שבילקוט ואבות דר' נתן נראית כשיטת רבא ורב עמרם שרק לישא וליתן אין מניחין את היתומים, ולא לירד ולעבד את הקרקעות.
ב) נראה שההבדל בין הגמ' והאבות דר"נ הוא בלימוד מהיתור של והיו נשיכם אלמנות. לגמרא הלשון המיותרת מקבלת משמעות יותר חזקה של אלמנה, שאין בידה להנשא. (וכן יתום, שמנותק יותר מאביו, גם מנכסיו מנותק לגמרי). ואילו לאבות דר"נ אלמנה מקבלת משמעות חלשה יותר, קצת אלמנה, (ויתום הוא קצת יתום, היינו מן הנכסים כנ"ל. לאבות דר"נ אפ"ל ש"יתומים" הופך ל"מקצת יתומים" היינו שאין להם אב, אבל לא לגבי ממונו, ואינם יכולים להשתמש כלל בממון. אלא שדברי רב ששת שיתום לגמרי כמו אלמנה אינם לגרסא זו).
לגמרא אלמנה שאינה יכולה להנשא, יותר אלמנה, יש בה משמעות ישירה של עונש. לאבות דר"נ אין העונש נמצא במשמעות הישירה של "אלמנה" המיותרת, אלא ממילא, קצת אלמנה גרועה מאלמנה.
העדיפות לדרוש כמו הגמרא. הנידון כאן הוא עונש ולכן עדיף לבחור תוכן מיידי שיהיה בו עונש. היינו אלמנה גדולה שאינה יכולה להנשא. ולגבי יתומים כיון שאינם יכולים לעבור ל"יתומים מאביהם גדולים", עוברים למשמעות יתומים מממון. ולרב ששת גם אם לא היה לימוד כיון שלא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, הולכים אל הגבול העליון של יתומים מממון, ואין להם שום זכות, ולמעשה הגבול נלמד מאלמנה דרישא, שכלל לא.
ג) לאבות דר"נ אלמנה שאינה עתידה להנשא היא ספק אלמנה. ספק הוא מצב גרוע, ולכן לרמב"ם אינו בכלל האיסור, כמ"ש בחוות דעת יו"ד הקדמת סי' קי"א. ומצד שם אלמנה זו גריעות. ולכן אף כשעושים את השינוי בתוכן "אלמנה" לפי שיקול הגמרא, מבחינת משמעות עצם שם "אלמנה" הרי זה שינוי לגריעות. וכשהולכים לדון על משמעות "יתום" דנים אותו למשמעות גרועה, וכרב עמרם.
כלומר. המחלוקת בין הלימוד לפי רב ששת, והלימוד לפי רב עמרם ורבא הוא, כשבאים לדון ען גבולות "יתומים" לפי משמעות "אלמנה", לרב ששת דנים לפי הבפועל של "אלמנה", כלל לא, ולפי רב עמרם דנים לפי משמעות "אלמנה" כשלעצמה, האם זו "אלמנה" גרועה או "אלמנה" חזקה.
הוספה. למכילתא עדיף לנקוט אלמנה גרועה כיון שמצאנו כבר שם "אלמנה" לאלמנה גרועה, כענין שנאמר (ש"ב כ"ג) ותהיין צרורות עד יום מותן אלמנות חיות. זו עדיפות מצד הלשון. (לכן במכילתא דרשב"י ובספר החדש המיוחס לספרי זוטא דברים שהן בשיטת ר"ע ההולך פחות אחר הלשון, לא מובא הלשון אלמנה ואינה אלמנה).
(יש לעיין אם יסוד מחלוקת ר' עקיבא ור' ישמעאל היא שלר' ישמעאל הולכים יותר אחר הקדימות בסדר המחשבה).
ד) אולי היה מקום לומר לרב ששת שאין והרגתי נעקר, כלומר יהיו אלמנות ממש, וזה נחשב ידוע רק אינו מספיק לדין. (מציאות של רוב נגד חזקת חי של הבעל וחזקת א"א של האשה היא מציאות גמורה, ונכללת במשמעות הביטוי) לכן מצד שם אלמנה שהיא ספק אין גריעות, ומצד שם אלמנה שלא תנשא יש יתרון. אבל אין זה כרש"י "שתי קללות הן". נראה יותר שגם חזקה משפיעה על שם של הדבר
|
|
|
|
|
