|
|
|
|
ב"ק ו':
ביאור ענין תחילת עשיתו לנזק
הצד השוה שבהן לאתויי מאי אמר אביי לאתויי אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו היכי דמי אי בהדי דקא אזלי קא מזקי היינו אש מאי שנא אש דכח אחר מעורב בו וממונך ושמירתו עליך הני נמי כח אחר מעורב בהן וממונך ושמירתו עליך ואלא בתר דנייחי אי דאפקרינהו בין לרב בין לשמואל היינו בור מאי שנא בור שכן תחילת עשייתו לנזק וממונך ושמירתן עליך הני נמי תחילת עשייתן לנזק וממונך ושמירתן עליך.
א) כ' הרש"ש ולולי פירושו (של רש"י) הנל"פ תחילת עשייתן לנזק היינו בעת אשר נעשו בור ר"ל בשעה שנחו תיכף ראויין להזיק.
ועדיין צריך ביאור הרי אש אין תחילת עשייתו לנזק, וכמ"ש הרש"ש עצמו מלקמן י., והרי אש ראויה להזיק כאשר היא מזיקה, ולמה הבאת האש למצב מזיק ע"י הרוח גרועה מהבאת הבור למצב ראוי להזיק.
ב) ונראה לבאר שתחילת עשייתו לנזק היינו שמשעה שמקבל שם מזיק, נגמרת עשית ההזקה, הנפילה של הבהמה לבור אינה פעולה של הבור בשעת הנפילה. יתר על כן, אינה פעולה כלל, כדלהלן.
וביתר ביאור. תחילת עשייתו לנזק היא סברא שאין ללמוד חיוב במזיק אחר מבור, שבור יש לו עדיפות בשם מזיק, היינו השם ברור אצלו יותר, שהרי כבר עשה את כל פעולת ההזקה.
כל מזיק כשנעשה הנזק בניזוק הוא מזיק גמור, ההבדל הוא בשעה שהבעלים מקבלים בעלות לענין נזק על המזיק. בבור שהחפץ מזיק גמור בשעת קנית הבעלות, קל יותר לקנות בעלות לענין הזקה.
ראיה לזה שנפילה אינה נחשבת פעולה ממ"ש הרא"ש ססי' א' שכותלו שהזיק בעת נפילתו חשוב בור, ואינן כאבנו שנפל ברוח מצויה שחשוב אש, דהנך נעשו ע"י אחרים אבל כותל ואילן מחמת ריעותא נפלו מעצמן. וכן שקל בידקא דמיא נחשב מעשה בידים לגבי רציחה ולגבי שחיטה.
ענין בעלות על הזקה הוא מ"ש שעשאו הכתוב כאילו ברשותו, היינו שנתן לבור גדר של קניין, היינו הוא בעלים לגבי שם מזיק של הבור. קנית הבעלות בבור ברה"ר נעשית ע"י יצירת המזיק.
עי' ב"ק נ"ה: העושה אותן פטור מדיני אדם וכו' הפורץ גדר בפני בהמת חבירו. ולהלן הוציאוה ליסטים ליסטים חייבים פשיטא כיון דאפקוה קיימא לה ברשותייהו וכו' הכישה אמרת לן וליסטים נמי דהקישוה. ורש"י ואשמועינן במתניתין שהקישה במקל זו היא משיכה.
קיים בבור שם בעלות על המזיק בשור שחפר בחצר של אחר שאין בעל השור חייב אבל בעל החצר חייב כיון שהיה לו לסתום, היינו כיון שהקרקע שלו חייב על נזקיה.
ג) כיון שהזק ע"י הבלו של הבור הוא בור, צ"ל שהזקה ע"י ההבל אינה פעולה של ההבל על החפץ, אלא ההזקה ע"י ההבל נעשית בזה שהבהמה עושה את הפעולה בעצמה ע"י ההבל.
בקהילות יעקב סי' ד' הוכיח שההבל עושה מעשה הזקה ולכן אינו נחשב קרקע עולם, מפותח בור שחייב בנזק שע"י ההבל גם לרב, ואינו חושבו לקרקע עולם אף שהיה מקודם.
ונראה שענין קרקע עולם הוא שאין החופר יכול לקנות את הקרקע כיון שיש בעלות אחרת, של הרבים. בהבל אין הרבים חוששים לבעלות עליו והוה הפקר, ממילא יכול לקנותו.
דוגמא לדבר הא דקייל"ן, חו"מ סי' ש"ו סע' ב' שרין אומן קונה בשבת כלי. ושמואל שס"ל שקונה בקרקע יסבור שכיון שלעניין נזיקין אין בעלות לרבים אין לדמות לשבח כלי, שם לולי בעלות האומן ראוי להיות הכל לבעלים, והאומן מפקיע מהבעלים את הנובע מבעלותם.
לש"ך שם שהוי ספיקא דדינא צריך לומר שאף אם אומן קונה בשבח כלי זה רק במטלטלים ששייך בהם גזל ויש בהם קנין ללא רצון בעלים, אולם קרקע כיון שאינה נגזלת אין לקנות ממנה בלא רשות בעלים אפילו קנין מזיק.
ד) באש א. ההזקה נעשית ע"י האש ולא נגמרה הפעולה בשעה שקונה את בעלות ההזקה שלה, והיא גרועה מבור מבחינה זו ואינה נלמדת מבור. אף אם נאמר שבשעת פעולת ההזקה תדמה לבור, אין להקשות שיקנה אז את הבעלות, שהרי אנו באם ללמוד רק אש שהיא משום ממונו, ובאופן שהאש משום ממונו אינו חייב על אבנו שנפלה ברוח מצויה. )כנראה(.
ה) לעצם הענין שקיימת קנית בעלות על המזיק השונה מאחרוית על מעשה הנזק, עי' תוס' ב"ק ס. ד"ה ליבה שכדי לקנות בעלות על שם מזיק של אש צריך לעשות אש היכולה לעלות מאליה, ואחר שקנה שם מזיק חייב אף אם אינה מזיקה אלא ברוח מצויה.
|
|
|
|
|
