|
|
|
|
ב"ק פ"ד.
מחלוקת חכ' ור"א אם עין תחת עין שיימינן בדניזק או בדמזיק
תניא ר"א אומר עין תחת עין ממש ממש סלקא דעתך רבי אליעזר לית ליה ככל הני תנאי וכו' אלא אמר רב אשי לומר שאין שמין אותו בניזק אלא במזיק.
וברש"י, אלא במזיק עינו של מזיק שיימינן כמה הוא שוה לימכר עכשיו וכמה הוא יפה בלא עין והיינו ממש דקאמר עינו של מזיק נישומה תחת עינו של ניזק.
א) נראה שמחלוקת ר"א וחכ' היא בתוכן של הלימוד "עין" תחת עין ממון, לחכ' ה"עין" משמעו דמי עין, החיוב הישיר שמתחייב המזיק הוא ממון, ואילו לר"א ה"עין" היא עין ממש, החיוב הישיר שמתחייב המזיק הוא עין ממש, אלא שהדרשות מלמדות שהתוכן של חיוב העין הוא שיתן את דמיה.
ב) יסוד המחלוקת. ודאי שלר"א קרא נשאר יותר בפשוטו אחר הלימוד ש"עין" ממון. ולחכ' צ"ל שיש לימודים המעדיפים להוציא את "עין" מפשוטו ולומר שהתוכן המיידי שלו הוא ממון.
ונראה ששתים מן הדרשות דלעיל אינן אלא לחכ'. טעם ר' דוסתאי בן יהודה אמרת הרי שהיתה עינו של זה גדולה ועינו של זה קטנה היאך אני קורא ביה עין תחת עין. לר"א גם למסקנה נותן עין קטנה תחת גדולה. וכן טעם רבי שמעון בן יוחי הרי שהיה סומא וסימא קיטע וקיטע חיגר וחיגר היאך אני מקיים בזה עין תחת עין והתורה אמרה משפט אחד יהיה לכם משפט השוה לכולכם. לר"א סומא אין דמים לעינו.
אמנם דרשות אלה נדחו בגמרא אבל גם אחר הדחיה לר' דוסתאי, דלמא נהורא שקיל מיניה נהורא אמר רחמנא נישקול מיניה, עדין פשוט יותר לומר ש"תחת" מחייב שתהינה העיניים שוות בגודלן. וכן לר' שמעון שנדחה דלמא היכא דאפשר אפשר היכא דלא אפשר לא אפשר עדיין עדיף שקרא יתקיים בכל מקרה.
עדיפויות אלה גורמות לחכ' להוציא את "עין" מפשוטו במידה רבה יותר ולומר שעקר החיוב ממון.
אפשר שבאמת גם ר' דוסתאי וגם ר"ש לא אמרו את הלימוד שלהם כעיקר הלימוד שעין תחת עין ממון, אלא כטעם לומר שלא כר' אליעזר כנ"ל.
ר"א יסבור שעדיין עדיף להשאיר את קרא כפשוטו.
אפשר שזו מחלוקת כללית, מה היא מידת החשיבות של השארת קרא בפשוטו. (עכ"פ כשכבר נעקר קצת).
ג) לכאורה הלימוד דלעיל לא תקחו כופר לנפש רוצח אשר הוא רשע למות לנפש רוצח אי אתה לוקח כופר אבל אתה לוקח כופר לראשי אברים, לימוד זה נראה כר"א, שהתשלום בעד ראשי האברים הוא כופר, היינו פדיון עינו של מזיק. אבל הרי לימוד זה בא רק כדי שלא נאמר מאי חזית דילפת ממכה בהמה לילף ממכה אדם, ועיקר הלימוד הוא הכאה הכאה מבהמה, ובה אין נישום בשור המזיק.
ד) ר"א יכול ללמוד שם להיפך שעיקר הלימוד מתחיל מלא תקחו כופר, ואחר שנולד בו ספק האם החיוב רק ממון או אי בעי עינו ניתיב ואי בעי דמי עינו ניתיב. בא הלימוד מבהמה לגלות שאין אומרים אי בעי וכו'.
ואפשר שיסוד מחלוקת ר"א וחכ' היא בשאלה האם דרשת לא תקחו כופר לנפש רוצח, בלבד, היא הקודמת או הלימוד ממַּכֵּה קודם, והלימוד מלא תקחו כופר בא רק לפתור את הבעיה האם ללמוד ממכה בהמה או ממכה אדם.
ר"א יכול לסבור שאין ללימוד ממכה שום לימוד כל זמן שאיננו יודעים האם ללמוד ממכה אדם או ממכה בהמה, וממילא ההתחלה היא בלימוד לא תקחו כופר. לחכ' יש לזה שם של לימוד ואפשר להתחיל בו.
או יותר מדויק, הלימוד ממכה בהמה אף שמוכרע אח"כ ע"י לא תקחו, כל זמן שאינו מוכרע אינו לימוד גמור עד שנוכל לדייק שהתשלום הוא דמי ניזק. משום שלא הגענו עדין לדיון על צורת התשלום, ועיקר הבעיה היא האם עין תחת עין ממון או ממש, ובשלב ראשוני רק את הבעיה הזו יוצר "מכה בהמה".
ה) אפשר עוד שר"א סובר שהדרשה לנפש רוצח ולא לראשי אברים קרובה לפשט, ואם לא היה הספק אם לומר אי בעי וכו' לא היה מקום ללימוד ממכה בהמה, לכן דרשת לנפש רוצח עיקר.
גם לצד זה מחלוקת ר"א וחכ' תלויה במידת החשיבות שיש ליחס להיותו של לימוד קרוב לפשט.
|
|
|
|
|
