|
|
|
|
ב"ק ס"ג:
"ה"גנב לרבות תשלומי ארבעה וחמישה
ולמ"ד חד בגנב וחד בטוען טענת גנב למעוטי טענת אבד מנא ליה מגנב הגנב ולמ"ד תרוויהו בטוען טענת גנב דמיעט ליה טוען טענת אבד גנב הגנב מאי דריש ביה וכו' הטוען טענת גנב בפקדון משלם תשלומי כפל טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמישה.
בתוס' אע"ג דהאי דריש לריבוי והאי למיעוט אין לחוש דהכל לפי סברת הדרש.
א) צריך לבאר איך הדרשה מתהפכת ממיעוט לריבוי. וגם, דמשמע בגמרא שראוי יותר לדרוש מיעוט לטענת אבד מאשר הוספת דין ארבעה וחמישה. שהרי מי שיכול למעט אבד דורש לזה ולא לדו"ה. וצריך לבאר מה הטעם.
ב) הנראה. התוס' כתבו לעיל שטוען טענת גנב מתמעט ממשמעות "הגנב" דמשמע המיוחד, כמו הירך המיומנת שבירך. דרשה זו נובעת ממשמעות הלשון.
הסבר הדרשה לחייב בדו"ה כתב ביד דוד שהוא כמו "האזרח" לרבות נשים, סוכה כ"ח:. (היינו אין זה מענין המיומן שבגנב, הפיכת טוען גנב ליותר "גנב" מזה, היינו גנב עצמו, שהרי שם אין "אזרח" נהפך למשהו יותר מאזרח).
בענין אופן הדרשה הזאת עי' ב"ב ק':, דרך ערי מקלט שלושים ושתים אמות א"ר הונא מאי קראה דכתיב תכין לך הדרך דרך הדרך. וברשב"ם דרך מצי למכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות. הרי שהוספת אות נחשב כאילו כתוב דרך פעם שניה ויש כאן רוחב שתי דרכים. וע"ע הוריות ה'., מ"ט דר' יהודה ד' קהלי כתיבי. וברש"י מעיני הקהל והקריבו הקהל דלימא קרא מעיני קהל מאי הקהל תרי. מפורש שהוספת אות נחשב כאילו כתוב פעם שניה.
בדרשה זו לאות ה' אין תוכן מצד עצמה והיא נהפכת למקום ריק שנותנים לו תוכן. דבר זה נעשה רק כשאין אפשרות לתת תוכן עצמי. ובנידון דידן, היינו כשאי אפשר לדרוש "המיוחד שבגנב".
ג) הלימוד מיתור "הגנב" לחיוב דו"ה נראה שהוא כעין הלימוד של טומאה מסוטה שנקראה נִטמאה. גם כאן הטוען טענת גנב נקרא בפסוק גנב.
אילו לא היה יתור לא היינו אומרים שבא להיקש, כיון שנצרך לגופו, להשמיע את עצם המציאות של טוען טענת גנב. אין אנו דורשים כן אלא מיתור. אין המ"ד הזה דורש את ההיקש כרש"י למ"ד השני, לשיטתו שגם הפסוק הראשון בטוען טענת גנב. כמובן.
|
|
|
|
|
