|
|
|
|
ב"ק י"ט:
בענין לימוד בהלכה למשה מסיני
בעי רב אשי יש שנוי לצרורות לרביע נזק או אין שנוי לצרורות לרביע נזק תפשוט ליה מדרבא דבעי רבא יש העדאה לצרורות או אין העדאה לצרורות מכלל דאין שנוי.
א) פי' רש"י לעיל י"ח: אלא הא דבעי רבא יש העדאה לצרורות כי אורחייהו אם עשאן שלש פעמים מי אמרינן כיון דבזימנא קמייתא משלם חצי נזק כי קרן לקרן מדמינן ליה א"ד כיון דתולדה דרגל היא דהא אורחיה הוא אין להם העדאה דהא מזימנא קמייתא אייעד ליה ואפי' הכי אינו משלם אלא חצי נזק.
בתוס' לעיל ד"ה במועד הקשו דמוכח דרבא מיירי ע"י שנוי מדאמר מדבעי רבא וכו' מכלל דאין שנוי, פירוש דאי יש שנוי היכי אתי מרביע נזק לנזק שלם.
ועי' בתוס' הרא"ש (בשטמ"ק) כאן, וי"ל דודאי רבא בכי אורחיה בעי ומכל מקום אם יש שנוי פשיטא דאין העדאה בצרורות בשנוי דלא מצי אתי מרביע נזק לנ"ש ועיקר העדאה בקרן כתיב דכיון דאין העדאה בצרורות דקרן כ"ש בצרורות דרגל.
נראה שלזה כיון רש"י כאן שכ', מכלל דאין שנוי דאי יש שנוי לרביע הוי ח"נ להעדאתן ואמאי אצטריכא לרבא למיבעי ודאי אין העדאה לשלם נזק שלם דהא תמות רביע נזק והעדאה חצי נזק.
ב) ההסבר שאם יש דין שינוי בצרורות הרי הם קרן. כשהועדו ודאי אינו עובר לנזק שלם. א"כ מצאנו בקרן מועדת חצי נזק. אין הו"א ללמוד נזק שלם בצרורות סתם אלא אם אין בקרן מועד חצי נזק.
ג) ונראה בביאור הענין.
הרי כמו שאין למדים במה מצינו מהלכה (זבחים צ"ג: ורש"י ד"ה ומהלכתא). כך אין למדים הלכה מהכתוב בבמה מצינו. עי' נזיר נ"ז. וברש"י ד"ה איבעיא שכ' או דילמא הכי קאמר רביעית דם הלכה למשה מסיני דמטמא את האדם באהל ועצם כשעורה קל וחומר כלומר ומעצם כשעורה קא גמרינן קל וחומר דברביעית דם יהא נזיר מגלח קאמר ליה אין דנין ק"ו מהלכה שאין למידין קל וחומר ממידי דלא גמירי לה אלא מהלכה אי לאו דאתיא ליה מן המקרא. וע"ע רש"י שבת קלב. ואין דנין קל וחומר מהלכה, דלא ניתנה תורה שבעל פה לידרש בשלש עשרה מדות.
ד) וצ"ל שיסוד בעית רבא בצרורות האם לדמות לקרן הוא שההלכה נאמרה למשה סתם, ואין גלוי לגבי העדאה. ענין סתימה היא כאמירה שמה שלא פורש יהיה דינו כמו בדינים הכתובים שההלכה שייכת אליהם. הספק הוא האם כיון שיש כאן חצי נזק הדין הכתוב שההלכה שייכת אליו הוא קרן, ויש העדאה, או שקרן אינו מאותו סוג של רגל, ואין לימוד מקרן מצב של סתם, אלא תוספת.
ומיושב הרא"ש, שכיון שנמצא בקרן אופן שבו מועד משלם חצי נזק שוב אין מקום לומר שצרורות ילמד דוקא משאר קרן.
אמנם צריך להוסיף ביאור מנין לנו לעשות מהעדאה גדר נפרד גם בצרורות, למה לא נאמר בפשטות שכל צרורות, בין הועד בין לא, הם גדר אחד, הרי גם חילוק זה טעון לימוד מקרן. ועי' סוף אות ו'.
ה) ואפשר באופן אחר. בהלכה נאמר שבצרורות משלם חצי נזק. התוכן של חצי נזק בתורה הכתובה הוא שבְהַעָדָה משלם נזק שלם. בעלמא התכנים של המושגים נקבעים על מי שקבעה בהם התורה, בעית רבא היא האם ענין הַעָדָה הוא חלק ממשמעות המושג, וא"כ גם חצי נזק צרורות נאמר באותו אופן, או שהוא דין נוסף בחצי נזק ואינו חלק מן המושג.
ומוסברים דברי הרא"ש. כיון שיש גם חצי נזק בהעדה, וודאי אין נזק שלם בהעדה חלק מהמושג.
ו) לצד הראשון צ"ל שענין רכישת התוכן ע"י סתימה אינה השוואת עיקרון, כמו מה בקרן העדאה מכפילה את החיוב אף בצרורות כן, שאז היינו יכולים ללמוד מקרן שכמו שרביע הופך חצי כך בצרורות דעלמא חצי הופך לשלם, אלא אמירה ישירה, היינו שהתוכן הסופי האמור בַּכָּתוב כאילו אמור בהלכה, והתוכן הסופי של צרורות בשינוי שהועדו הוא חצי נזק.
כנראה דין הלכה למשה מסיני קרוב לדין חידוש , היינו שהכללים הפועלים בו אינם שווים בהכרח לכללים שבכל התורה. לכן אין ראוי להשוות עקרונות, שהרי ספק אם הם שווים, וראוי יותר להשוות לפרטי דין בפועל. (אמנם אינו לגמרי כחידוש, שהרי צרורות תולדה דרגל, א"כ אינו דין הקיים לעצמו).
לפי זה אף אם חצי נזק צרורות היה ראוי לדמותו לקרן אילו היה דין הכתוב, והיתה העדאה גדר נפרד, עדין ראוי להסתפק אם כן הוא גם בצרורות.
|
|
|
|
|
