|
|
|
|
ב"ק י"ב:
הלימוד מערי מצורות
בעינן קרקע דומיא דערים מצורות ביהודה דלא ניידי.
בקצות החושן סי' ר"ב ס"ק ט' כתב שלתוס' (ד"ה אנא מתניתא) והרא"ש (עי' סס"י י"ד) דין אגב דרבנן. ורק לנמק"י (ל"ד: מדפי הרי"ף) יש לומר שהוא דאורייתא. ועיי"ש לענין שיטת רש"י שאומר שגט נקנה באגב.
טעם שאין למדים בהיקש שעבדים נקראו נחלה לענין ערי מצורות.
נראה שהלימוד מדברי הקבלה שבערי מצורות יש קנין אגב, אינו יוצר מושג חדש של ערי מבצר דוקא לענין קנין, אין בכח זה לחדש מושג. לכן הולכים אחר מושג של קרקע.
אבל לגבי היקש עבדים לקרקע אין ההיקש אומר שלעבדים שם אחד עם קרקע, אלא שעבדים שוים לקרקע בדין, וקרקע נשארת מושג לעצמו. לכן כשהתורה אומרת ערי מצורות היא באה לציין את התכונה של קרקע שהיא משתמרת לבעלים, ולהוציא עבדים שמצד עצמם אינם משתמרים אלא ניידי.
יש מקום לומר שהטעם שלא לומדים משום שהלימוד הוא מהזכרת ערי מצורות, ואין אומרים שהוזכרו רק משום שמעשה הכי הוה, והטעם שלא ראוי להזכיר דבר בלא חשיבות. אין בכח הלימוד הנ"ל לחדש גדר, אלא רק לחדש דין בגדרים הקיימים. א"כ אפשר שאין הבדל כאן בין דברי תורה לדברי קבלה.
עוד אפשר, וראה יותר, שכיון שיש אפשרות ללמוד מכאן בלא חידוש גדר, להשאר במושגי קרקעות הרגילים, אין מחדשים גדר של חצר משתמרת לענין פעולת קנית הקרקע והטפלות לה, (ולא קנין חצר).
|
|
|
|
|
