סגור X    הדפס      הורד קובץ 


ב"ק י'-י"א: דרשת יביאהו עד יביא עדודה לבי"ד

תשלומי נזק מלמד שהבעלים מטפלין בנבילה מנא הני מילי וכו' רב כהנא אמר מהכא אם טרף יטרף יביאהו עד הטרפה לא ישלם עד טרפה ישלם טרפה עצמה לא ישלם וכו'. וברש"י, יביאהו עד דריש השתא הכי אם טרוף יטרף השור בפשיעתו של שומר שכר דהאי קרא בשומר שכר כתיב וכו' יביאהו עד הטרפה ישלם כל ההיזק עד דמי הטרפה אבל דמי הטריפה עצמה לא ישלם דניזק מטפל וטורח בנבילה למוכרה. לימא פחת נבילה תנאי היא דתניא אם טרף יטרף יביאהו עד יביא עדים שנטרפה באונס ופטור אבא שאול אומר יביא עדודה לב"ד מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר פחת נבילה דניזק הוי ומר סבר דמזיק הוי לא דכ"ע דניזק והכא בטורח נבילה קמיפלגי. וברש"י, יביא עדודה נבילה. לב"ד לשומה כמה היא שוה והכי משמע קרא יביאהו עד יביא העדודה כדכתיב בבקר יאכל עד דהיינו שלל כדמתרגמינן עדאה מפי מורי. מאי לאו בהא קמיפלגי וכו'יביא עדודה ויוסיף מביתו על הדמים שהיא שוה בשעת מיתה וכו'.

א

א) עי' חי' הראב"ד (לא הובא בשטמ"ק) י:, לא כמו שסברו חסרי דעת שהוא עושה מעֵד עַד, אלא מפשוטו של מקרא יביא עדים שנטרפה באונס ופטור ואפילו בפשיעה נטרפה הטרפה לא ישלם וכו'.עיי"ש. נראה שעיקר טענת הראב"ד היא שבלא הכרח אין ראוי לדרוש אל תיקרי עֵד אלא עַד.
עוד ראוי להסביר שאמר לימא כתנאי, משמע שדרשת רב כהנא לעיל היא כדרשת אבא שאול והרי אופן הדרשה שונה לגמרי. ועי' תוס' רי"ד.

ב) ונראה שרש"י סובר כתוס' ד"ה יביא שדינו של ת"ק דאבא שאול נלמד נלמד ע"י איסי בפרק האומנין באופן אחר. לפי זה נאמר שגם אבא שאול יודה שדרשת ת"ק יביא עדים כשישנם ואינו נפטר בשבועה, דרשה זו עדיפה מדרשת אבא שאול, אין צריך לדרוש באל תקרי. וטעם שאבא שאול חולק היא משום שס"ל כאיסי, ממילא קרא דהכא מיותר וחייב להדרש באל תקרי.

ג) ובזה מיושבת גם הקושיה השניה. בעיקר היסוד שוה רב כהנא לאבא שאול, שניהם דורשים אותו דין בדרשת אל תיקרי בגלל שסוברים כאיסי דהאומנין הנ"ל, ואינם חלוקים אלא באופן האל תיקרי.
אפשר גם שאומרים כתנאי כשרק המסקנא תלויה במחלוקת תנאים אף שבאופן הילפותא כ"ע לא כמימרא.
אין לומר לרש"י שיסוד הדרשה מ"יביאהו" ולא "יביא", שא"כ לא היה לו להזכיר את דרשת "עד".

ב

א) שיטת ר"ח, תלמיד ר"ח באוצר הגאונים והערוך (וכן הראב"ד, רבינו יחיאל בתוס' הר"פ ותוס' הארוכים) שלאבא שאול יביא את הנבילה לבית דין לשומה כשעת ההבאה, כלו' פחת נבילה דמזיק.
לשיטה זו לימא כתנאי היינו שת"ק כרב כהנא וכו' שפחת נבילה דניזק. הראיה שאינו כאבא שאול כיון שאינו דורש את דרשת אבא שאול המוציאה מדרשת רב כהנא.

ב) כיון שיש כאן דרשות הפוכות, של אבא שאול ושל רב כהנא, נראה שלכל שיטה הדרשה שלה באה להוציא מהדרשה ההפוכה. עכ"פ אבא שאול מעדיף את דרשתו אע"פ שהיא סותרת את רב כהנא. כדי לא להפליג במחלוקת נראה שגם ת"ק יודה שכשהיא לעצמה דרשת אבא שאול עדיפה.
אמנם לתוס', תוכן דברי ת"ק שאם יש רואה לא מועילה שבועה כדיליף איסי בפרק האומנים מקרא אחר. להסבר זה אפשר שיסוד המחלוקת של אבא שאול היא שהוא דורש כאיסי, וממילא אין לדרוש כת"ק. לדרך זו אפשר שדרשת ת"ק עדיפה כשהיא לעצמה.

ג) אלא שיש לדון בדברי ת"ק.
עי' מכילתא משפטים פט"ז אם טרוף יטרף זה עדר דברי רבי יאשיה אף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר שנא' כה אמר יי' כאשר יציל הרועה מפי הארי שתי כרעים או בדל אוזן וגו' רבי יוחנן בר' יאשיה אומר אם טרוף יטרף יבאהו עד יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם ר' יונתן אומר יביאהו עד הטרפה יוליך את הבעלים אצל הטרפה ויהא פטור מלשלם, או אעפ"כ יהא חייב והדין נותן הואיל והאבדה חסרון שמירה וטרפה חסרון שמירה אם למדת על אבדה שחייב לשלם אף טרפה חייב לשלם לא אמרת, ממשמע שנאמר הטרפה לא ישלם יש טרפה שהוא משלם ויש טרפה שאינו משלם ואי זו טרפה שחייב לשלם כגון טרפת חתול שועל ונמייה ומתוך שאמרה תורה תלמוד לומר אם טרוף יטרף מה טרפה מיוחדת שאפשר לו להצילה חייב לשלם אף כל דבר שאפשר להצילו חייב לשלם ואי זו היא טרפה שהוא פטור מלשלם כגון טרפת הזאב והארי והדוב והנמר והברדלס והנחש ומתוך שאמרה תורה ומת ומה מיתה מיוחדת שאי איפשר לו להצילה פטור מלשלם אף כל דבר שאי איפשר לו להצילו פטור מלשלם והטרפה לא ישלם. ועי' ביאור הגר"א שגורס את דברי ר"י ב"ר יאשיה אחר דברי ר' יונתן. ונראה שמסביר שסוף דברי המכילתא מ"ממשמע שנאמר" המחלקת בין אונס ארי לאונס חתול היא אליבא דר"י בר' יאשיה.

ד) כ' בתשובת רב האי גאון, באוצר הגאונים, שדברי אבא שאול, יביא עדודה לבי"ד הם דברי ר' יאשיה שבמכילתא. שמביא את העדידה (ארורה, ערעורה) היינו השאריות שנשארו מן הבהמה שנטרפה. וזה הזכר שנזכר במכילתא, שמה שנשאר מהארי הוא חלק קטן. וכן במכילתא דרשב"י דברי ר' יאשיה הם בשם אבא שאול.
ונראה שמ"ש ר"י ב"ר יאשיה יביא עדים שנטרפה ויהא פטור מלשלם הם דברי ת"ק, יביא עדים שנטרפה באונס. ודורש מלשון "יביאהו" ולא יבא שיש עוד דבר להביא עדים עליו, כלומר לא די בראיה שנטרף אלא צריך להעיד על אופן הטריפה. לימוד זה מבוסס על הלימוד שלהלן במכילתא "ה"טריפה המיוחדת לא ישלם, למעט טריפת חתול, ועל זה מוסיף שגם בטריפת ארי עדיין צריך ראיה שהיתה באונס. שהרי עם היו בקרבתו רועים ומקלות יכול להציל כמ"ש ב"מ צ"ג:. ועיקר החידוש שאף שידוע שהיה שם ארי אינן חושבים את השומר לאנוס כדי שיפטר. עי' מלבי"ם. וזה מה שמוסיף בלשון ת"ק בנוסח הגמרא, שנטרפה באונס.
(ר' יונתן נראה שדורש לענין טיפול בנבילה, משהביא את הבעלים לנבילה, היינו משהודיעם ויכלו לטפל בנבילה פטור המזיק).

ה) אם כנים אנו בפשט זה הרי לכו"ע הדרשה של אבא שאול שיתור "יביאהו" עולה על שאריות הנבילה עדיפה כשלעצמה על דרשת ת"ק שהדרשה מחדשת שיש אונס גם בטריפת ארי. והוא משום שהתוכן שמתחדש ע"י דרשת אבא שאול נמצא במילים שמחדשות את התוכן, יביאהו, היינו שחייב להביא משהו, היינו או להביא שישומו, או לדחיה, להביא בתור טיפל בשאריות. לת"ק החידוש אינו בצורך להביא, אלא בדבר שלא נזכר, מידת האונס שבה פטור השומר. עדיפות זו חשובה יותר.
אמנם גם לדרשת ת"ק עדיפות, שהרי נשארת קרוב לפשט המילים, יביא עדים, ומוסיף עוד ענין הבאת עדים, אבל העדיפות של תוכן קרוב לדיבור חשובה יותר. עי' תוס' בסוגית עליה ריש יבמות.

ו) הראב"ד כותב שדרשת "יביאהו" יש בה משמעות הבאת השור. אבל רב האי גאון כ', ודאתיוה לתלמוד לא נקטו לשון עד אלא נקטו לשון יביאהו, משמע שכל הדרשה היא משינוי הלשון, אם כראב"ד אף אם דורשים עד עדיין יש מקום להזכיר את "יביאהו" שהוא מפנה לשור. לשיטת רב האי גאון ש"עדודה" היא רק השיירים של הבהמה, אין עולה על הבאת השיירים לשון הבאת השור, לכן לרב האי גאון אין מקום לדברי הראב"ד.

ז) למסקנא שהמחלוקת מא מטפל בנבילה לת"ק הלימוד יביא עדם שנטרפה, היינו שאין כלום אחר הבירור בעדים לאופן המיתה. וכאן לכו"ע המחלוקת כמ"ש אליבא דרב האי גאון.
למסקנא אין ראוי לכתוב יביא עדים שנטרפה "באונס", שהרי עיקר הנידון למקום שנטרפה בפשיעה, וגם עיקר ההשמעה היא שלא יעשה דבר אחר. ובאמת במכילתא ובמכילתא דרשב"י ל"ג באונס. ואפשר שזו הוספת הגמרא בהו"א כדי להסביר את התוכן.