א) צריך ביאור. מרש"י משמע שראוי יותר היה לכתוב "אשר בית בנה" מאשר לכתוב "אשר בנה בית" ומתוך ששינה הכתוב לכתוב אשר בנה בית נדרש ש"בנה" דוקא ומשמע כל בניה. קשה. בפשטות הלשון אשר בנה בית פשוט יותר מאשר "אשר בית בנה" (האיש בונה ובית מבאר מה בנה) עכ"פ לא גרוע ממנו. ומדוע עדיף בית בנה.
ונראה ע"פ מש"כ במקומות רבים שבמקומות שנוצרת בעיה עושים שיקול שאינו נעשה במקום אחר. עי' בבא מציעא צ"ו א, רב אשי אמר אמר קרא וכי ישאל איש מעם רעהו ולא רעהו עמו שלם ישלם הא רעהו עמו פטור אי הכי בעליו אין עמו ואם בעליו עמו למה לי "אי לאו הנך הוה אמינא האי אורחיה דקרא הוא". וכדלהלן.
ב) הנראה. תוכן של ביטוי הכתוב בתורה כולל רק פרטים בעלי חשיבות.
עי' בית האוצר לר' יוסף ענגיל (כלל ר' ד"ה ונראה הכוונה), דכל עשיות שהזכירה תורה בעינן שתהיה העשיה כדרך שבני אדם עושים ואם לאו אין לה שם העשיה ההיא והיינו טעמא דשלא כדרך אכילה לא מיקריא אכילה.
ועי' משנה ב"ק פ"ה מ"ה, אחד החופר בור שיח ומערה וכו' חייב א"כ למה נאמר בור מה בור שיש בו כדי להמית עשרה טפחים אף כל וכו'. וכ' הר"ב דסתם בור גבוה עשרה טפחים.
אכן עי' ב"מ צו א, בעי רמי בר חמא שאלה לרבעה מהו כדשיילי אינשי בעינן ולהכי לא שיילי אינשי או דלמא טעמא מאי משום הנאה והאי נמי הא אית ליה הנאה. הספק הוא אם זה שאין דרך לשאול לשם רביעה עושה את השאילה הזו לגרועה או שמא החסרון אינו בגוף השאילה, התכונה החשובה היא בשאלה כשלעצמה שלוקח לצורך כל שהוא. ההבדל בגוף הצורך ספק אם הוא חיסרון.
וכן הכא, עיקר שם בית הוא מבנה העשוי להגנה על דברים. יש ספק אם ההבדל שההגנה אינה לאדם הוא בגוף שם החפץ ושינוי בו מפקיעה את הדבר משם בית, או שאין זה שינוי חשוב.
ג) כיון שנוצרה בעיה, היה ראוי לפתור אותה ע"י כתיבה אשר בית בנה, אז היה "בית" נידון כשלעצמו והיה כולל רק מגורי אדם. אבל כשכתב בנה בית עיקר החשיבות היא ב"בנה" ובית רק מפרש איזו בניה ממילא ההבדלים בו פחות חשובים, ואין הכרעה. כיון שלא שינה הכתוב כדי לברר את הבעיה שבית לאדם דוקא, מוכח כצד השני, שלאו דוקא בית לאדם.
היסוד הוא, שמדלא שינה ללשון חד משמעית, מוכח שהמשמעות השניה היא הנכונה. דוגמא לזה: עי' חולין ה' א, (והעורבים מביאים לו לחם ובשר) ודילמא על שם מקומן מי לא כתב וישבו מארץ ישראל נערה קטנה וכו' קטנה דמן נעורן א"כ עורביים מיבעי ליה. ובתוס' ואע"ג דכתיב עברים מצרים ולא כתיב עבריים מצריים התם ליכא למיטעי. ועי' דברי הימים א' א', ומצרים ילד את לודיים כתיב והקרי לודים.
ד) אילו נכתב אשר בנה ולא חנך, היינו מבינים שכל בנין במשמע, גם בית שער. ממילא כתיבת "בית" באה ללמד שצריך קצת שֵׁם של בית לאדם. זה כעין הגדר של שינוי החוזר לברייתו שאינו קונה בשינוי רשות.