א) פשטות לשון רש"י, ש"היא משַׁמַרתו" גורם שנדרוש "ביתך ביאתך". כלומר משמרתו היא תוכן של המצוה.

לימוד "ביתך ביאתך" ברש"י גם בב"מ ק"א:, המשכיר בית לחבירו וכו' מזוזה על מי מזוזה האמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר היא. ורש"י, דדרשינן מנחות (ל"ד.) ביתך דרך ביאתך למי שנכנס ויוצא לה זה הדר בה. (וכן בע"ז כ"א., אי הכי בתים נמי [שני טעמים שלא ישכיר לגוי] וכו' דקא מפקע לה ממזוזה אמר רב משרשיא מזוזה חובת הדר הוא. ורש"י, ולא חובת הבית הלכך ליכא אפקעתא דכתיב ביתך דרך ביאתך אלמא למי שנכנס ויוצא לתוכה אזהר רחמנא).

 

ב) דרשת "ביתך ביאתך" עיקרה נאמרה לגבי מקום המזוזה (במנחות ל"ד. הנ"ל), ביתך ביאתך מן הימין אתה אומר מן הימין או אינו אלא משמאל ת"ל ביתך מאי תלמודא אמר רבה דרך ביאתך מן הימין דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר. ע"כ. שם לא נזכר הטעם שכותב רש"י כאן, שהיא משמרתו.

זה שמזוזה משמרת הוא במנחות ל"ג:, מדת הקדוש ברוך הוא אינו כן עבדיו יושבין מבפנים והוא משמרן מבחוץ שנאמר ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך. ורש"י שם פירש, על יד ימינך דמזוזה ליד הימין היא בכניסתו. אכן מזה אין ללמוד אלא שמזוזה גורמת שמירה ולא שתוכן מצוות מזוזה הוא עשיית השמירה. ועי' ירושלמי פאה פ"א ה"א שמשוה שמירה ע"י מזוזה לשמירה ע"י שאר מצוות.

 

ג) הנראה בזה, עי' יומא י"א. תנו רבנן בית הכנסת ובית האשה ובית השותפין חייבת במזוזה פשיטא מהו דתימא ביתך ולא ביתה ביתך ולא בתיהם קמשמע לן ואימא הכי נמי אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם הני בעו חיי והני לא בעו חיי אלא ביתך למה לי כדרבא דאמר רבא דרך ביאתך וכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר ברישא.

כ' בגבורת ארי ש"ביתך" נדרש רק משום שכל מצוות פרשת והיה אם שמוע כתובות בלשון רבים, ובמזוזה כתוב לשון יחיד. ע"כ. ונראה, יש ספק אם לדרוש בית"ך" למעט ביתה, משום שהשינוי הוא באות בית"ך", או לדרוש את התוכן "בית" שהוא הנידון בכתוב ולתת לו תוכן חדש. למען ירבו מכריע לא למעט ביתה אלא לצד השני, של"בית" יש שייכות לברכת ריבוי ימים. וזה מצריך ש"בית" יכלול את יושבי הבית, כלומר בניין עם יושביו.

הלימוד שלמילה "ביתך" יש תוכן הכולל את יושבי הבית, הוא של"ביתך" תהיה שייכות ללשון "בית אב" "בית ישראל" וכדומה.

רק כאן שהכתוב יוצר ספק אם למעט נשים דורשים את "למען ירבו ימיכם" באופן שמגלה לא למעט אותן. בשאר מקומות שנכתב ריבוי ימים אין הו"א למעט נשים, לכן לא נדרש לוֹמַר שתוכן המצווה הוא ריבוי ימים, היינו יצירת שמירה, כמ"ש רש"י כאן, אלא התוכן הוא קיום רצון ה' בלא קשר לשמירה האדם, והשמירה תוצאה מקיום רצון ה'. עי' קידושין ל': אמו ואביו תיראו לרבות נשים, ממילא קידושין ל"ט:, למען ייטב לך לעולם שכולו טוב ולמען יאריכון ימיך לעולם שכולו ארוך.

 

ד) לאחר ש"ביתך" מתיחס גם ליושבי הבית, שוב התוכן "ביאתך" אינו רחוק מלשון ביתך, ואפשר לדרוש אותה כשנוצרה בעיה על איזה צד מהדלת שמים את המזוזה. כדלהלן. הדרשה כאן, אל תקרי ביתך אלא ביאתך (שהיא דרשה ממש, עי' ספר קורא באמת) יש לדמותה לדרשת נוטריקון ודומיה (וגז"ש) שנתבאר כמה פעמים שנדרשות כאשר הכתוב סתום. (וזאת מגדר לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש [רש"י בראשית י', מסדר עולם פ"א]).

 

ה) עי' מנחות (ל"ד.), כשהוא אומר מזוזות בפרשה שניה הוי ריבוי אחר ריבוי למעט למזוזה אחת דברי ר' ישמעאל ר"ע אומר כשהוא אומר על המשקוף ועל שתי המזוזות שאין ת"ל שתי זה בנה אב כל מקום שנאמר מזוזות אינו אלא אחת עד שיפרט לך הכתוב שתים. ע"כ. (לרש"י על התורה, "מזזות" כתיב ונדרש כאילו מזוזת). ולעיל שם, ביתך ביאתך מן הימין אתה אומר מן הימין או אינו אלא משמאל ת"ל ביתך מאי תלמודא אמר רבה דרך ביאתך מן הימין דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר. רב שמואל בר אחא וכו' אמר מהכא ויקח יהוידע הכהן ארון אחד ויקב חור בדלתו ויתן אותו אצל המזבח מימין בבוא איש בית ה' ונתנו שמה הכהנים שומרי הסף את כל הכסף המובא בית ה'.

בספרי דברים (פיס' ל"ו), על מזוזות, וכו' עד שיפרוט לך הכתוב שתי מזוזות. ביתך, על ימין בכניסה, אתה אומר על ימין בכניסה או על ימין ביציאה תלמוד לומר על מזוזות ביתך, על ביאתך, על ימין בכניסה. לספרי ברור שהמזוזה על ימין והספק מי נחשבת ימין. ונראה שסמך על הלימוד של רב שמואל בר אחא שהמזוזה מימין המהלך, והספק איזה הילוך עיקר. ולמד מלשון "ביתך" שהעיקר הוא ביאה, שהחשיבות היא למקום קביעות היושבים. ולשון ביאתך, המקום אליו אתה בא . ומסתבר שזאת משום ששם בית בנידון מזוזה מכיל במשמעו את היושבים בו, כנ"ל.

ונראה שגם לגמרא אין רב שמואל בר אחא חולק על הלימוד "ביתך ביאתך", אלא רק על "דכי עקר איניש כרעיה דימינא עקר". ולא למד מ"בבא איש בית ה'" שהעיקר היא הביאה גם לגבי מזוזה.

 

סיכום:  על מזוזות "ביתך" כתובה בלשון יחיד השונה משאר הפרשה, כדי להִדרש. למען ירבו ימיכם גורם שהדרשה תהיה שריבוי ימים, שעוסק ביושבי הבית, היא חלק מעצם המצווה. כלומר "בית" כולל את יושביו. וממילא מזוזה חובת הדר. כיון ש"ביתך" כולל "אותך" שוב אפשר לדרוש לפתרון כתוב סתום, אל תקרי אלא "ביאתך".