א) בדרשה השניה דרש בצדק תשפוט עמיתך הוי דן את חבירך לכף זכות. וזה כולל גם את מי שאינו תלמד חכם. וכמ''ש באבות פ''א מ''ו, והוי דן את ''כל האדם'' לכף זכות. ובפירוש הגר''א ציין לדהכא. ובפיהמ''ש לרמב''ם (בקיצור), עניינו שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך האם צדיק או רשע ותראהו עושה מעשה שאם יפורש באופן מה הריהו טוב ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע פרשהו כטוב. וכן פי' רבינו יונה. וכן גם בב''מ נ''ט^., אמר רב חננא בריה דרב אידי מאי דכתיב (ויקרא כ''ה) ולא תונו איש את עמיתו עם שאתך בתורה ובמצוות אל תוניהו. וברמ''א חו''מ סי' רכ''ח ס''א, וי''א דאין מצווין על אונאת דברים אלא ליראי השם.

הרי ש''עם שאתך בתורה'' אינו כולל תלמידי חכמים בלבד.

גם יש לברר איך מ''בצדק תשפוט עמיתך'' למדים שלושה דינים, שלא יהא אחד יושב ואחד עומד, לדון לכף זכות, ולהקדים תלמידי חכמים.

ב) לעניין הראשון. בפשטות יש לומר ש''עמיתך עם שאתך'' נדרש כמו (סנהדרין י''ז^.), רבי יהודה והתיצבו שם עמך (במדבר י''א) עמך בדומין לך (חברי הסנהדרין, מיוחסין ומנוקין ממום) ורבנן מוהקל מעליך ונשאו אתך נפקא. הרי שעדיפות לדרוש ''אתך'' ו''עמך'' הוא בדומים לך. אם עמיתך נדרש כמו אתך ועמך, הרי שהעניין הוא לשפוט צדק לדומים לבי''ד, היינו תלמידי חכמים. שאין לחלק בין בעל מום ושאינו מיוחס לאחרים. ורק בדין הנאמר על כל ישראל, ולא רק על בי''ד, כמו לדון לכף זכות שאין בי''ד שונה משאר אדם, או איסור אונאה, מדמים לַמְּצֻוֶּה, היינו כל מי שאתך בתורה ובמצוות.

ג) אפשר גם בדרך אחרת. ''עמיתך'' בסתם מתפרש כל שאתך בתורה ומצוות, כולל אדם שאינו ידוע אם צדיק או רשע, ורק רשע אינו כלול בו. עמיתך אינו כ''אתך'' אלא צירוף של ''עִם'' ו''את'', היינו דומה לדומה. וממילא כולל את כל מקיימי תורה ומצוות. (אין לקרא את דרשת עמיתך כ''עַם'' שאתך, לא נח לפי גרסת השאילתות שא' נ''א, עולא חברינו עם שאתך בתורה ובמצוות, שקשה לכנות אדם יחיד כ''עַם'', גם בציטוט דרשה שאינו בדווקא. וגם לשון רש''י בב''מ, עמיתו, עם אתו, אילו היה ''עַם'' הול''ל עם שאתו).

ומה שכאן דורשים מעמיתך רק תלמידי חכמים, הוא משום ש''בצדק'' נדרש כאן כנתינה מעבר לעיקר הזכות של המקבל, כדלהלן. כיון שמדבר בבית דין, היינו נתינה לאנשים מיוחדים על חשבון האחרים הסתמיים. בלימוד איזה חלק להעדיף נלמד מ''עמיתך'' בדומים לך, היינו דומים לבי''ד, היינו תלמידי חכמים.

לא נוח להעמיד בהעדפת בינוניים על רשעים, שלא מצאנו דין של העדפת בינוני, ואילו להעדפת תלמידי חכמים יש סברא של כבוד התורה. אמנם אפשרית הענשת רשע, אבל אז היה התוכן לא על גופו של עמיתך אלא על מי שאינו עמיתך, שהוא תוכן שאינו במשמעות ישירה, וזה רחוק כמ"ש תוס' יבמות ג': ד"ה עליה.

וע''ע להלן אות אות ד'.

ד) מה שדרשנו את בצדק להקדמת תלמידי חכמים.

המילה ''בצדק'' יכולה להתפרש כעין חולין קל''ד^., דאמר ר''ש בן לקיש מאי דכתיב (תהלים פ''ב) עני ורש הצדיקו מאי הצדיקו אילימא בדינים וכו' אלא צדק משלך ותן לו. וכעין ב''ב פ''ח:, היה שוקל לו עין בעין (שהכפות מאוזנות) נותן לו גירומין (הכמות הנוספת להכריע את כף המאזנים) מנהני מילי אמר ר''ל דאמר קרא וצדק צדק משלך ותן לו. שלשון ''בצדק'' מתפרשת כנתינה מחוץ לעיקר החיוב. (בערבית שרש ''צדק'' הוא מעניין אמת וגם מעניין נדוניה וצדקה. המשמעות השניה היא עצמאית ביחס לראשונה, ונראה ממנה שעניינה כעניין ''צדק משלך'').

מה שהעמדנו בנתינת קדימה, ולא בדבר אחר, הוא מכיון שכבר קיימת נתינה כזו לגבי כהנים, (נדרים ס''ב^.), וקדשתו כי את לחם אלקיך הוא מקריב (ויקרא כ''א) ותנא דבי רבי ישמעאל וקדשתו לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון. לכן עדיף לנקוט שהזכות היתירה שבכאן היא אותה זכות.

הקביעה למי ניתנת הזכות היא הנדרשת מ''עמיתך''. זכות זו ידועה לנו כשניתנת מחמת מעלת המקבל, ולא מחסרון אלו שאינם מקבלים, לכן דורשים דמיון גדול לבית דין, תלמיד חכם, ולא די שיהיה עם בית דין בתורה ובמצוות סתם, בינוני.

(עיי"ש בנדרים שלומד מדברי קבלה מהקדמת כהנים להקדמת תלמידי חכמים. נראה שכאן הוא עיקר הלימוד מהתורה, ושם מגלה מדברי קבלה שדין הקדימה אינו רק דין בבי"ד המכבד אותו, אלא בכל דבר קדימה, כגון ליטול מנה יפה ראשון בסעודה.

עי' תוס' גיטין נ''ט: שזכות זאת אין לכהן בשותפות, שהחלוקה בה דין.).

ה) טעם שדורשים מ''בצדק תשפוט עמיתך'' את שלושת הדינים.

הדרשה הראשונה, שלא יהא אחד יושב ואחד עומד. כיון שכבר נאמר בראש הפסוק לא תעשו עול במשפט, הרי הטית דין בהדיא כבר נאסרה. והלשון בצדק תשפוט עמיתך, שבפשוטה יש בה אותו תוכן, באה להוסיף. והעדיפות היא להרחיב את התוכן המקורי, היינו לא לעשות מה שיכול לגרום להטית דין, ולא להעביר את התוכן לדין חדש.

לתוכן זה אין לדרוש את עמיתך, הרי לא נראה שמותר לעוות דין לרשעים. לכן אומרים בפסוק פירוש נוסף.

האפשרות הנוספת הראשונה של "בצדק תשפוט" היא תשפוט ותחליט שהמצב "צדק". היינו דון את האדם לכף זכות. יש חיסרון לפירוש זה, אינו שייך לבית דין, שבו עוסק הכתוב אלא לכל אדם.

האפשרות השניה היא לפרש "צדק" לפי הפירוש שאינו רגיל של המילה, נתינה מעבר לזכויות, לדון את עמיתך ראשון. החיסרון כאן הוא בזה שפירוש "צדק" כאן הוא לפי משמעות רחוקה.

אלה שני חסרונות שונים שאי אפשר למדוד זה כנגד זה מי עדיף. ממילא הם שקולים ויבואו שניהם.