א) במשנה לעיל גיטין י"ט., על הכל כותבין על העלה של זית ועל הקרן של פרה וכו' רבי יוסי
הגלילי אומר אין כותבין לא על דבר שיש בו רוח חיים ולא על האוכלים. ובתוספתא גיטין
פ"ב כ', על עלי זית על עלי דלעת על עלי חרוב על כל דבר שהוא של קיימא כשר על
עלי חזרין על עלי בצלים על עלי כריין על עלי ירקות על כל דבר שאינו של קיימא פסול.
הר"ן
על הרי"ף, הביא תוספתא זו להלכה על המשנה הנ"ל, וכן בהגהות מיימוניות על
הרמב"ם דלהלן. אבל הרמב"ם גירושין פ"ד ה"ג סָתַם, כותב על וכו'
ועל העלין. וכ' בחסדי דוד על התוספתא דמשמע דר"ל אפי' בעלה חזרת וכיוצא. וכ' החס"ד
הנ"ל שהברייתא ר"י הגלילי היא דאית ליה דספר פי' ספר ממש ומרבה מוכתב רק
דומיא דספר ובעי גם שיהיה מתקיים, אבל לרבנן ש"ספר" לספירת דברים ולא
בעינן דומיא דספר כי היכי דמכשרי דבר שאין בו רוח חיים ה"ה נמי דמכשרי דבר
שאינו מתקיים. והרמב"ם פסק כרבנן.
כרמב"ם משמע קצת בספרי דברים פיס' רס"ט, ספר אין לי אלא ספר
מנין עלי קנים עלי אגוז עלי זית עלי חרוב תלמוד לומר ונתן מכל מקום אם כן למה נאמר
ספר מה ספר מיוחד שהוא של קיימא יצא דבר שאינו של קיימא. הרי שהחלוק בין של קיימא
ובין שאינו אינו נלמד מלשון "ספר" לבדו, ואילו הגמ' אומרת האי וכתב מאי
עבדי ליה. (ועי' תוס' גיטין כ"א: ד"ה ת"ל שהלימוד מוכתב ומונתן
כאחד). וכן נראה מרבינו הלל שם.
ב) הנראה בדעת הר"ן והגהות מיימוני.
לעיל
גיטין כ':, בעי רב פפא (הניר שלי)
בין שיטה לשיטה ובין תיבה לתיבה מאי תיקו ותיפוק ליה דספר אחד אמר רחמנא ולא שנים
ושלשה ספרים. ובתוס', אע"ג דלקמן (כ"א:) דרשי רבנן ספר לספירת דברים מכל
מקום דרשי' נמי הך דרשה דהכא.
בתוס' הרא"ש כ', אע"ג דלקמן דרשי רבנן לספירת דברים בעלמא מ"מ
דרשי ספירה אחת אמר רחמנא ולא ב' וג' ספירות. וכ"כ בדעת התוס' בספר גינת
ורדים הישן כלל א' סי' ה' ד"ה אחר. אכן לשון התוס' "מכל מקום דרשי' נמי
הך דרשה" דהכא" משמע ש"דרשה דהכא" אינה הדרשה של ספירת דברים.
בחידושי הרשב"א גיטין כ"א: על מתני' אין כותבין במחובר
לקרקע כ', ואפי' אם נתן לה את הקרקע פסול משום דכתיב ספר מה ספר מיוחד שהוא בתלוש
אף כל דבר שהוא בתלוש, וה"ג לה בירושלמי (פ"ב ה"ג). ואע"ג
דבגמרין אמרי' דספר לספירת דברים בעלמא הוא דאתא מ"מ מדאפקיה בלשון ספר קמ"ל
דספירה בתלוש בעי'. אפשר שאינו מסביר שאף שעיקר שם ספר לספירת דברים מ"מ לא
נעקר ממנו לגמרי שם ספר. ואפשר שזו דרשה מיוחדת שכאילו כתוב ספר פעם נוספת לדרשה
חדשה. אכן לשון התוס' משמע שדורש את אותו "ספר" לשני עניינים, וכצד הראשון.
ג) ונראה בדעת התוס',ש"ספר" עיקר משמעו כל כתב עם תוכן,
אלא שבגלל שבעלמא משמעות ביטוי כוללת כוללת רק את החלק החשוב, למשל זה עניין שלא
כדרך אכילתו, אריכות בזה בקידושין ע"ב: (ונזכר עוד בהרבה מקומות), לכן מ"ספר" סתם מתקבל התוכן
של כתב על קלף ובדיו שאינו נמחק. כל זה כשעיקר התוכן הוא חפץ שקרוי בעלמא "ספר".
כשיש ריבוי של וכתב עוברים לחפץ הדומה לספר החשוב הנ"ל.
אם
הנידון הוא הפעולה של כתיבת הספר, הרי התוכן הנכתב, ספירת דברים, הוא עיקר חשיבות
ה"ספר". ממילא אין החשיבות של כתב בדיו ובקלף עיקרית שרק הכלול בה מתקבל
מ"ספר" (לפני ריבוי). אכן עדין ה"ספר" עצמו הוא חפץ שמקבלים ממנו רק את
החלק החשוב, ובמקרה זה, שעיקר החשיבות הוא התוכן הנכתב, די בחשיבות של דיו ונייר
מתקיימים קצת, ובסתם אין ה"ספר" הזה כולל עלי חזרין (חסה). וגם לא מחובר לקרקע.
ועי'
בירושלמי הנ"ל (ברשב"א שבאות ב') ומה טעמא דרבי יוסי הגלילי ספר מה ספר מיוחד שאין בו רוח חיים
אף כל דבר שאין בו רוח חיים מה ספר שאינו אוכל אף כל דבר שאינו אוכל מה טעמא
דרבנין ספר מה ספר שהוא בתלוש אף כל דבר שהוא בתלוש. הרי שרבנן חולקים על ריה"ג
בדרשת "ספר" רק במה גט צריך להיות כמותו. (וכן לשון שדה יהושע,מ"ט
דרבנן דלא קפדי אהאי (דריה"ג) והא ספר כתיב ומשני דאינהו דרשי ספר לתלוש.) לשון מ"ט דרבנין משמעה מה הסיבה
שחלקו, והטעם, שאינם מצריכים דמיון בתכונות הפחות חשובות. ובפשטות זה כמ"ש
לדעת התוס'.
ד) באגלי טל זורע ס"ק ב' אות ו' נמצא כעין הסברא שאם ב"ספר"
יש תכונה חשובה של סיפור דברים הרי יש חשיבות פחותה לתכונות החיצוניות של ספר ומה
שאינו חשוב מאד אינו נחשב כלל. שכתב, הרמב"ם שבת פ"ז ה"ג ד' גבי
מבריך ומרכיב וזומר שהם אב כמו הזורע שכל אחת מהם לצמח דבר הוא מתכוין וכו' הנה
מבואר דחשוב אב משוס שהכוונה אחת והיינו שהמעשה באמת מוחלק קצת ולא היה ראוי להחשב
רק תולדה אך משוס שהכונה אחת הוי אב והתינת לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה
אזלינן בתר הכוונה אבל לענין שביעית דכתבו התוס' מ"ק י"ג סד'ה נטייבה
דגבי שביעית לא בעינן מלאכת מחשבת וכיןן דאין דין מלאכת מחשבת בשביעית ע"כ לא
הויין אב רק תולדה דכל עיקר דחשיבי הני אב הוא רק משוס דמלאכת מחשבת אסרה תורה
והמחשבה אחת הוא כמבואר בלשון הרמב'ס הנ"ל מה שאין לומר כן בשביעית.
כעין
זה כאן בצורה, כיון שבספר יש חשיבות לסיפור הדברים קטנה חשיבות ההבדלים בצורה
החומרית של הספר.
ה) להלן גיטין כ"א:, ר' אלעזר אמר עדי מסירה כרתי ורבי מאיר
אמר עדי חתימה כרתי.
נראה
שיסוד המחלוקת היא שלכ"ע דרשינן או וכתב בכתיבה מתגרשת ולא בדבר אחר או ספר
כריתות ספר כורתה ולא דבר אחר. מאותה דרשה ראוי לדרוש גם שכתיבה לבדה היא המגרשת
ולא כתיבה בצירוף דבר אחר. כעין חולין ל"ב., ושחט אותה אמר רחמנא ולא אותה וחבירתה. אבל הרי ילפינן דבר
דבר מממון שצריך עדים לקניין. לכן דורש ר"מ שגם העדות נכללת ב"ספר".
היינו עדי חתימה כרתי. ועי' רשב"ם ב"ב ק"ע., כר"מ דעדי חתימה עיקר דהאי דכתיב וכתב אחתימת עדים קפיד
קרא.
ו) ונראה שכל זה אם עיקר שם "ספר" הוא על הצורה
החומרית, ולא על התוכן. ואילו אם "ספר"
בא לספירת דברים יש מקום לדרוש שרק ספירת דברים ראויים להיכתב ולא עדים. שהרי אנו
דורשים, גיטין כ':, ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים ושלשה ספרים, וזה כמו דרשת ר"ה
כ"ו., שופר אמר רחמנא ולא שנים ושלשה שופרות.
וסוכה ל"ה., [פרי אחד] אמר רחמנא ולא שנים ושלשה
פירות. וכעין זה ראוי לדרוש שיכתוב רק ספר, ספירת דברים, ולא עדות שהוא עושה מעשה,
כעין חולין ל"ב. הנ"ל, ושחט אותה אמר רחמנא ולא
אותה וחבירתה. ואת האפשרות לדרוש ספר כורתה ולא דבר אחר נעמיד רק בדינים המיוחדים
לגט, ולא בדינים הלמדים מממון ושייכים גם לקידושים. היינו שתהיה עדות במעשה הקניין.
ר"מ
יכול לסבור ש"ספר" לספירת דברים, אלא שיסבור שכיון שהעדות אינה רק
ליצירת הקניין, אלא גם לנאמנות שהיה מכר, גם זה כלול ב"ספירת דברים".
אפשר
גם שכיון שגם לחכמים דריה"ג מתקיימת גם משמעות "ספר" חומרית שבה
יכולה להיכלל גם עדות, מעדיפים לדרוש
בכתיבה מתגרשת ולא בדבר אחר ולהכיל את העדים בתוך הכתיבה.
הוספה מאוחרת: ביאור מפורט על הסוגיה, בבא מציעא ס''א:, אורחיה דהש"ס, אות ז' ולהלן.