א) כ' בהעמק דבר שאינו אסמכתא כדאמר ר"ל לר"י אקרי כאן לא תתגודדו הרי דמקשה בפשיטות, וכ"כ הרמב"ם (ע"ז פי"ב הי"ד) ובכלל אזהרה זו שלא יהא שני ב"ד בעיר אחת וכו'.

ב) הדרשה "לא תעשו אגודות אגודות", מסתבר שאין הדרשה אל לשון "אגודה" אלא על דרך הכתוב (ירמיהו ה' ז') ובית זונה יתגדדו, ורש"י, יתגודדו יתקבצו גדודים. גדוד הוא קבוצה חלקית של צבא, ובו משמעות ברורה של חלוקה לקבוצות. אגודה הוא ניגוד של פיזור, ובו עניין החלוקה לקבוצות ברור פחות. ונקט לשון אגודות כיון שעיקר שם גדוד מתיחס לצבא, ולשון אגודה הוא כללי.

אכן בספרי דברים פס' צ"ו משמע קצת לא כן, שכ', לא תתגודדו לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר (עמוס ט' ו') הבונה בשמים מעלותיו ואגודתו על ארץ יסדה.

ג) שימוש במילה "תתגודדו" כשלעצמה אינה מחייבת דרשה.

עי' ב"ב ק"י:, ואי בעית אימא מהכא (ויקרא כ"ה) והתנחלתם אותם (הורשת שדה אחוזה) לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם אלא מעתה (דברים י"א) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ה"נ בניכם ולא בנותיכם ברכה שאני. הרי שמשום סברא "בניכם" אינו ממעט בנות, אילו היה ראוי לדרוש "והנחלתם והתנחלתם", כעין מה שדורש כאן, היה ראוי לרבות מזה בנות.

בבמדבר ל"ג נ"ד, למטות אבותיכם תתנחלו, ושם ל"ג י"ג, זאת הארץ אשר תתנחלו אותה. אונקלום מתרגם בשניהם "תחסנון" ולא "תתחסנון" ולא דורשים כלום מדלא כתיב "תנחלו". אכן אפשר שלא מצאו מה לדרוש, וזה אילוץ להשאיר בדברה תורה בלשון בני אדם.

עי' ילקוט שמעוני רמז רצ"ט, כתוב אחד אומר לא תחמוד וכתוב אחד אומר לא תתאוה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו הרי זה אזהרה לעוקב אחר המנאף. גם אם דורש את המשמעות הנוספת של תתאוה לעוקב אחר המנאף מדלא אמר לא תִאוה, אינו דורש כן אלא בגלל שינוי הלשון בין דברות שמות לדברות דברים.

ד) הטעם שכאן דורש כן, נראה, שהפסוק לא תתגדדו ולא תשימו קרחה בין עיניכם למת. יכול להתפרש, כפי מה שהגמ' תופסת לעיקר פירוש, ש"למת" עולה גם על לא תתגודדו, ואז הפירוש כרש"י לשון שרט והכאה. ויכול גם להתפרש ש"לא תתגודדו" אינו קשור ב"למת" והפירוש יהיה כמו בירמיהו ה' ז' ובית זונה יתגדדו, ורש"י, יתגודדו יתקבצו גדודים.

עי' ספרי דברים צ"ו, הנ"ל, לא תתגודדו, לא תעשו אגודות אלא היו כולכם אגודה אחת וכן הוא אומר וכו' דבר אחר לא תתגודדו לא תתגודדו כדרך שאחרים מתגודדים שנאמר (מ"א י"ח כ"ח) ויתגודדו כמשפטם. (ועי' אונקלוס על קרא דהכא, לא תתהממון ולא תשוון מרט בין עיניכון על מית. ובירמיהו מ"ט ג' כ' רש"י, "תרגמו יהונתן ואתהממון בסיען התגודדו בחיילות. הרי שתתהממון היינו להיות אגודות. הרי שתעשו אגודות הוא פירוש עיקרי לפי אינקלוס). בפשטות לפי הספרי שני הפירושים שקולים ויבואו שניהם.

לפי הגמרא כיון שיש שני פירושים ל"תתגודדו" כשלעצמה המילה "למת" מכריעה לתפוס פירוש שרט ומכה, שרק בו מסתבר לחלק בין מת לסתם, ואילו אגודה אין בה שייכות למת. ביתר ביאור, "לא תתגודדו" כשלעצמו מתפרש או לשון שרט ומכה או לשון אגודות וגדודים. כדי לפשוט את הספק אומרים ש"למת" יעלה על "תתגודדו", וממילא בסברא ראוי להעמידו לשון שרט ומכה.

אף שעלית "למת" על לא תתגודדו היא חלק מהאפשרויות השקולות, בכל זאת כיון שבעלמא ספק גורם שנלמד תוכן חדש הפותר אותו, גם כאן אנו מוסיפים את הקריאת של "למת" כעולה על "תתגודדו כדי לפשוט את הספק.

אכן אין זו הכרעה ברורה, ורק אם לא היתה הכרעה אחרת היינו סומכים עליה. לכן באה הדרשה של "תגודדו תתגודדו" לפשוט שגם איסור להיות אגודות קיים.

לספרי אין מכריעים על פי קריאת למת על תתגודדו, ושני הפירושים נשארים שקולים ללא שום דרש נוספת.

אפשר שהגמרא כר' ישמעאל שסומך יותר על הלשון לפתירת בעיות והספרי כר' עקיבא.

ה) עיקר הדרשה "לימא קרא לא תגודדו מאי תתגודדו" היא שאילו היתה הכרעה שתתגודדו היינו רק שרט ומכה היה לתורה לומר תגודדו, שאין בו כלל אות מיותרת העשויה להדרש כריבוי, כיון שהתורה לא הקפידה על כך ממילא נשאר שדורשים את האות המיותרת ככפילות וכאילו תתגודדו נכתבה פעמים ויש לו שתי משמעויות.

ו) עי' כס"מ (ע"ז פי"ב הי"ד) שלרמב"ם עיקר דרשה לגדידה של שרט והכאה לכן לוקים עליו ולא על אגודות אגודות, אין בו לאו שבכללות. אבל בתולדות אדם על הספרי (דברים צ"ו) כ' שבאמת יש כאן לאו שבכללות והמלקות על גדידה הוא משום לא תעבדם. עיי"ש.

ז) מ"ש "ואימא כוליה להכי הוא דאתא" כלומר אילו נכתב רק שינוי אחד מ"לא תגודדו" הראוי, היינו אוחזים רק בתוכן של עשית אגודות. ולכאורה כיון שבא להוציא מהגילוי של "למת" שמדבר בעשית חבּורה בלבד, א"כ חוזרים לתוכן של שקולים בשתי המשמעויות.

הנראה. המצב של שקולים אינו אמירה ישירה של שני התכנים באופן ודאי. אלא האמירה הישירה היא ספק ובמצב של ספק ללא הכרעה כשאחד מהצדדים ודאי קיים אוחזים בשני הצדדים. (מצב הספק שבין שני הצדדים הוא שהיה מביא לדרוש ש"למת" עולה גם על "לא תתגודדו" כדי להכריע בו).

לכן כשדורשים את "תגודדו תתגודדו" שבא להוציא מ"לא תעשו שרט וחבורה" אומרים שהוא בא לומר שקיים רק "לא תעשו אגודות אגודות". זו האפשרות העדיפה על האפשרות לומר שהוא מחזיר לספק.

גם יש להוסיף שכבר קיים ענין שכשמוציאים מצד אתד עוברים לצד ההפוך. עי' מכילתא החודש פרש' ח' (ורש"י עה"ת שמות כ' י"א), למען יאריכון ימיך, ואם לאו, למען יקצרון ימיך; שדברי תורה נוטריקון שכן דברי תורה נדרשין, מכלל הן לאו מכלל לאו הן. וירושלמי שבועות פ"ו ה"א, אמר רבי חנינה הכל מודין בלשון תורה ממשמע לאו אתה שומע הין.

ח) אפשר אולי בדרך אחרת.

הדרשה "תגודדו תתגודדו" אינה סותרת את הלימוד מ"למת" שתתגודדו היינו חבורה, אלא גגורמת שלא יהיה לה מקום. הלימוד ההוא נוצר מצורך לפתור את הבעיה איך לפרש את תתגודדו, וכיון שקיים פתרון עדיף של "תגודדו תתגודדו" שוב לא קיים הלימוד של "למת", ו"תגודדו תתגודדו" עולה על המצב הראשוני. ומלמד שרק אחד משתי האפשרויות מתקיים. אחד שנוצר ספק בין אגודות ובין מכה אומרים שלמכה אפשר היה להגיע על ידי שתיקה מ"תגודדו תתגודדו" ולימוד של "למת" ומכאן שהלימוד לאגודות ושוב הלימוד של "תגודו תגודדו" מוציא מאגודות ומחזיר אל שקולים.