א) ''בת אביך'' היה משמעו גם בת אביו מאימו לולא ''דמפרש קרא בהדיא מולדת בית או מולדת חוץ (ויקרא יח) דמתרגמינן דילידא מן אבוך מן איתתא אוחרת או מן אמך מן גבר אוחרא''. והוא כמו שבתו מנשואתו בכלל בת אשתו. אין לומר ש''בת אביך'' אינו כולל בת אביו מאימו, והתוס' הביאו את ''דמפרש קרא'' רק לרווחא דמילתא, שהרי הוצרכו לומר אין מקרא יוצא מידי פשוטו אחר שהביאו ש''מולדת בית וכו' נדרש לעניין אחר, משמע שהפשט של מולדת בית לא פוקע והוא הגורם שבת אביך דווקא. וכן בתוס' הרא''ש מובאת כתירוץ נפרד הטענה שבת אביך או בת אמך דווקא.

וצריך ביאור למה צריכה הגמרא לקמן הנ''ל את אין עונשים מן הדין, הרי יש לימוד מיוחד שאין הכתוב מדבר אלא באחותו מאביו שלא מאימו.

ב) הנראה, כמו שממשמעות ראשונה ''בת אביך'' כוללת בין נולדה מאמך בין נולדה מאשה אחרת, כנ''ל ריש אות א', כן ''מולדת בית'' משמעותו הראשונית ''מה דיוליד אבך מן איתא אוחרי או מן אמך'', כמ''ש תרגום יונתן. (אמנם אפשר שהיונתן מתרגם לפי ההלכה אחר ריבוי אחותך היא). אכן יש משמעות שניה ל''מולדת בית'', שכוללת רק את בת אביך, ואין בה התיחסות ל''בת אביך ואימך''. כיון שהמשמעות הראשונה היתה ידועה גם ללא ''מולדת בית'' היא עוברת למשמעות השניה. משמעות זו אינה רחוקה מהמשמעות הראשונית, וכשיש אילוץ לעבור אליה משמעות זו נשארת בגדר פשט. (כעין ויקח את כל ארצו מידו, שהיא רשותו ולא ידו ממש כמו קנה מיד עמיתך). גם השיקול של עדיפות לא לומר דבר שכבר נאמר בסמוך הוא שיקול שאינו חורג מגדר הפשט. וכך מתרגם אונקלוס מולדת בית, ''דילידא מן אבוך מן אתא אוחרי''.

(עי' תוס' ישנים שאומרים ש''מולדת בית'' הוא מיעוט. ונשארת הקושיה אולי עונשים מן הדין ורק כאן שיש מיעוט לא היינו עושים ק''ו).

ג) בעלמא, במהלך של דרש, כשעוברים למשמעות שניה בגלל יִתּוּר צריך שתהיה תוצאה דינית למעבר הזה. כאן המשמעות היתה צריכה להפוך ל''בת אביך שלא מאמך בלבד''.

אכן כאן עיקר היתור באה לדרש ''שאומרים לאביך קיים וכו' הוצא''. ממילא מצד מהלך הדרש אין הלשון מיותרת, ואינה חייבת להפוך ל''רק בת אביך שלא מאמך''. ולגבי הפשט נשארת המשמעות השניה, ''בת אביך'' שאינה כוללת בת אימך אבל גם לא ממעטת בת אימך.

ד) טעם שלא אומרים שיתור ''מולדת בית'' לא אומר ''בת אביך ולא בת אביך ואמך''. (כפי שמוכח מזה שהצורך ב''אחותך היא'' המלמדת איסור בבת אביך ואמך, הוא ללמד שאין עונשים מן הדין, ולא שבא לומר שלא נמעט כת אביך ואמך מיתור ''מולדת בית'').

שלכאורה, עי' מ''ש ב''ק ס''ג: אם לא ימצא הגנב אות ג', שהפיכת ''הגנב'' ל''רק הגנב'' קרובה לפשט, שהיא מצויה בלשון בני אדם. (שהאומר יש לי עץ משמעו אחד ולא שני עצים). סנהדרין נ''ו: ויצו אלו הדיניו אות ג', שמעבר מ''אלקים'' ל''רק אלקים'' הוא מעבר קל. בכורות ז': ד''ה ומוציא אני שבעלמא העברה של משמעות מ''משהו'' ל''רק משהו'' עדיפה על אם אינו ענין.

אכן כאן שהמשמעות ראשונית של ''מולדת בית'' כוללת גם בת אביך ואמך, כמ''ש תרגום יונתן הנ''ל, ורק במשמעות שניה עוברים לבת אביך לבדו, אין לשון זו ראויה למעט את בת אביך ואמך. ולכן מעדיפים לדרוש את היתור ל''בין שאומרים לאביך קיים וכו' הוצא''.

ה) גם אחרי שדורשים ''בין שאומרים לאביך וכו''' נשאר הפשט של ''מולדת בית'' בת אביך לבדו, ומזה יוצא שגם ''בת אביך'' מתפרש כך בפשוטו. אילו לא היה כאן הכלל שאין עונשים מן הדין, עדיין היה ראוי לדרוש קל וחומר. התורה אומרת אחותך היא לרבות אחותו מאביו ומאימו, כדי לומר שכאן אין דורשין, משום שאין עונשים מן הדין.