א) בקיצור, בעניין סמיכה דורשים שלושה "קרבנו". ולעניין תמורה דרשת "ו"אם המר ימיר. העדיפות בלימוד "קרבנו" א' למען קרבן גוי ב' למעט קרבן חבירו ג' למעט קרבן אביו ד' לרבות קרבן שותפים. דרשת "ואם המר" מרבה קרבן אביו. דין בעלות בסמיכה ובעלות בתמורה מלמדים זה את זה.

ר' יהודה לא דורש את "ו"אם לרבות קרבן אביו אלא ממעט קרבן אביו מקרבנו.

ב) עי' תוס' מנחות (נ"א:) דרבי יהודה דריש הכא וי"ו (של ומחציתו, שחצי עישרון של כה"ג בא מתוך עישרון שלם. כאילו כתוב עוד פעם מחציתה לומר שזה מחצית של עצמה דוקא ולא מחצית של צירוף של הנותר מהבוקר) ובפרק אלו מציאות (ב"מ כ"ז.) גבי ומצאתה (שצריך שוה פרוטה, כאילו כתוב עוד פעם ועובר למשמעות חשובה. חפץ חשוב הוא אותו חפץ במשמעות אפשרית רחוקה יותר) וסוף פ"ק דסנהדרין (י"ד.) גבי ושופטיך דריש וי"ו (למניין שופטים כאילו כתוב עוד פעם) ובריש תמורה (ב':) גבי ואם המר ימיר אמרינן וי"ו לא דריש ופ' טרף בקלפי (יומא מה.) איברים ופדרים שנתעכלו מבערב ופ"ב דסנהדרין (דף כא.) גבי מלך דלא שרו רבי יהודה ור"ש אלא י"ח נשים ומאן דדריש וי"ו דריש טפי ושמא להני דרשי הוא דלא דרשי ליה וטובא אשכחן כי ה"ג. ע"כ.

טעם שלא דריש כאן אין לומר שכאן עדיף לדרוש את יורש שהוא מיעוט מאשר לדרוש מקרבנו ריבוי לשותפים שזה גרוע כדלהלן, שהרי להמנע מלדרוש כלל את "ואם" הוא ביטול גמור של דרשה וזה גרוע יותר.

הנראה, עי' הוריות ה'. מ"ט דר' יהודה קסבר ארבעה קהלי כתיבי קהל הקהל קהל הקהל חד לחייב על כל קהל וקהל וחד להוראה תלויה בב"ד ומעשה תלוי בקהל וחד לגרירה וחד לשבט שעשה בהוראת ב"ד מפורש שהוספת אות נחשב כאילו כתוב פעם שניה. (וכן זבחים (ג':), ארבעה תוכו כתיבי תוך תוכו תוך תוכו. וברש"י, כיצד תוכו תרי זמני ודרוש תוך ודרוש תוכו דהוה מצי למכתב תוך וכתיב תוכו. ע"כ. הרי תוכו כאילו כתוב פעמים תוך תוך.

(ב"ב ק:, דרך ערי מקלט שלושים ושתים אמות א"ר הונא מאי קראה דכתיב תכין לך הדרך דרך הדרך. וברשב"ם דרך מצי למכתב וכתיב הדרך לאוסופי דרך אחרת וסתם דרך שבתורה ט"ז אמה כדילפינן מעגלות.

עי' שבת מ"ט: כנגד מלאכה מלאכתו ומלאכת שבתורה ארבעים חסר אחת, ומונים גם מה שאינו שייך לשבת או למשכן, א"כ א"כ המניין ע"פ מילים, ולא ע"פ ריבוי של תוכן).

בנידון דידן, ואם המר ימיר, הַיִּתּוּר על "אם" ולא על "המר" ואינו כאילו כתוב פעמים המר לרבות עוד המרה. וכן אברים ופדרים הוי"ו על אש ולא על מוקד. ולגבי מלך הוי"ו באה לעשות יתור לגבי "כהנה" שהתוכן שלה על מספר נשים הוא דרש, ולר' יהידה לא עושים דרש על דרש.

הגבי הנידון היתור מכפיל את המילה שהוא עליה

ד) לדעת רבנן שדורשים כאן וי"ו נראה שתוספת אות היא הודעה שיש כאן עניין נוסף, ואינו הוספת מילה (או אמירת תוכם ישירה). ואת הדבר המתרבה למדים מעניינו. בנידון "ואם המר ימיר", עניינו הוא תמורה, ולכן מרבים יורש.

דרשה זו עומדת בסתירה לדרשת קרבנו השלישית שממעטת יורש. אך כיון שאם לא נדרוש את ואם לריבוי תיעקר לגמרי דרשת "ואם", ואילו אם לא נדרש קרבנו למעט יורש תעבור הדרשה לדרשה רחוקה יותר, לרבות בעלי חוברין, עדיף שלא יהיה וי"ו ללא דרשה.

ה) בתוס' מנחות שם, מיהו הך קושיא דריש ד' מיתות (סנהדרין נ"א:) גבי בת כהן דריש בת ובת כר' עקיבא. ע"כ. עיי"ש בגמרא. ובת [איש] כהן כי תחל לזנות וכו' איש אשר ינאף את אשת רעהו מות יומת הנאף והנאפת הכל היו בכלל הנואף והנואפת הוציא הכתוב בת ישראל בסקילה ובת כהן בשריפה מה כשהוציא הכתוב את בת ישראל לסקילה ארוסה ולא נשואה אף כשהוציא הכתוב בת כהן לשריפה ארוסה ולא נשואה וכו' דברי רבי ישמעאל רבי עקיבא אומר אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה יכול אפילו פנויה נאמר כאן אביה ונאמר להלן אביה מה להלן זנות עם זיקת הבעל אף כאן זנות עם זיקת הבעל אמר ליה רבי ישמעאל אי מה להלן נערה והיא ארוסה אף כאן נערה והיא ארוסה אמר ליה רבי עקיבא ישמעאל אחי בת ובת אני דורש אמר ליה וכי מפני שאתה דורש בת ובת נוציא זו לשריפה אם משמע להביא את הנשואה הביא את הפנויה ואם משמע להוציא את הפנויה הוציא את הנשואה ורבי עקיבא אהני גזירה שוה למעוטי פנויה ואהני בת ובת לרבות את הנשואה. ע"כ.

נראה ההסבר, לר' ישמעאל כיון שיש סתמות שהכל בחנק והמקום המלמד בגז"ש להוצאה מהסתמות מדבר בארוסה בלבד אין לנו ראיה להוציא מהסתמות יותר מארוסה. לר"ע מה שמדובר במלמד בארוסה בלבד הוא משום שאין הכ"ת בנידון מוציא שם רע לנשואה, אבל מצד שייכות ל"את אביה מחללת" אין לחלק בין נשואה וארוסה, ויש מקום לספק שמא לעניין בת כהן ארוסה לא בדווקא. (אלא "זנות עם זיקת הבעל") וכדי לפשוט את הספק דורשים וי"ו.

(ומיושב זה שר"ע אומר בתחילה "מה להלן זנות עם זיקת הבעל" ורק אח"כ מביא את "בת ובת", צריך שיהיה ספק שמא לדרוש "עם זיקת בעל" כדי שנדרוש בת ובת.

וכבר נכתב פעמים רבות שדורשים דרשות רחוקות לפשוט ספקות שיוצר הכתוב. (עי' מ"ש פסחים ה'. בעניין דרשת גימטריה, ועוד מקומות). ולכן כאן ר"ש דורש וי"ו.

ו) (בסוגיה כשלעצמה ניתן היה לומר שדברי ר"ע אחת ארוסה ואחת נשואה יצאת לשריפה, אינם תחילת ההיסק, העלאת אפשרות שלבסוף מוכרעת ע"י "ובת"  אלא אמירה שאחר ש"ובת" מרבה על הלימוד של ר' ישמעאל אנו מפרשים את הלימוד שיכלול גם נשואה. אכן לר"ש צריך לומר כמ"ש".