א) נראה שלר"ע שדורש לישנא יתירא כשאמר המוכר "חוץ מבור" הוא נותן ל"בור" תוכן חדש, תוכן שלא היה ל"בור" אילו לא היה מיותר. כלומר מעביר את בור מתוכן צר של "בור" כשלעצמו אל תוכן רחב יותר, בור והטפל אליו, הדרך המובילה אל הבור. וזאת כעין שֵׁם שחיטה (חולין ל"ב.) ששהיה "כדי שחיטת בהמה אחרת" היינו כדי שיגביהנה וירביצנה וישחוט.

 

ב) עי' רשב"ם ב"ב ס"ד., בזמן שאמר ליה חוץ מאלו וכו' לטפויי מילתא קאתי ושייר לו דרך ולרבנן לא אתא לטפויי ולרווחא דמילתא אמר כן שלא יאמר הלוקח כל הבית מכרת לי. ועי' מכתם לדוד (לר' דוד פארדו)  או"ח כ"ב, איכא למידק מאי האי דבכל דוכתא אמרי' בגמ' כי האי לישנא ר"ע היא דדריש לישנא יתירא דמאחר דלפום קושטא רבנן נמי מודו דדרשי' ליש' יתירא א"כ אמאי תלי לה תלמודא בר"ע. וכו' מעתה לפי"ז (רשב"ם הנ"ל) עלה בידנו דר"ע לא אשכחן בסברתיה דדריש לישנא יתירא אלא לטפויי דוקא אבל רבנן סברי דזמנין לטפויי וזמנין דלאו לטפויי אלא לשופרא דמילתא לפרושי כי היכי דלא ליטעו.

 

ג) ונראה לחדש ולתלות את מחלוקת ר"ע וחכמים כאן במחלוקת ר"ע ור' ישמעאל  בדרש התורה. בנושאים רבים ושונים ר' ישמעאל מחשיב יותר את הנשמע מתוך מילים ור"ע את ההיסק של התוכן. עי' מש"כ בב"ק ס"ב: אות ו', על דעת ר' ישמעאל שדורש בכלל ופרט וכלל לעניין תשלומי כפל "שור קדוש בבכורה" וכדו', אף שאין בזה סברא לעניין גניבה, ואילו ר"ע דורש מיטלטל וגופו ממון שיש להם שייכות בסברא לגבי גניבה.

(וע"ע מש"כ ב"מ ל"ח: ובניכם יתומים מהדו"ב אות ג', שבועות ל"ט: אות ח', כריתות י"ג: אות ה' ועוד מקומות).

עי' בנימוקי יוסף על הרי"ף נדרים (ל':), וכתב הריטב"א ז"ל נראין דברים שזה היה לפי רגילות הלשון שהיו אומרין באותו זמן ובנדרים הלך אחר לשון ב"א באותו מקום ובאותו זמן הא לאו הכי לפי פשט הלשון הכל שוה וכלל זה בידינו דכל שאין בו לשון בני אדם מורגל באותו מקום הולכים אחר לשון תורה וכו' עכ"ל.

נראה שהיסוד הוא כעניין כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש (כתובות ג'.) ורש"י, שיהיו קיימין קידושין לפי דברי חכמים ויהיו בטילים לפי דברי חכמים. וכן כל מי שאומר דבר שמשמעותו אינה  ברורה בלשון הדיוט דעתו שיהיה לפי לשון תורה.

וכן כאן מוסיף את "בור" ומשמעות עצם ההוספה לא ברורה ואינו חושב עליה באופן ברור. דעתו שהתוכן או המובן יהיה לפי לשון תורה.

 

ד) רב סובר כר"ע שדורש ריבויי ומיעוטי (שבועות כ"ה. ושם כ"ו.), ולכן אמר רב סבר לה כר"ע. לשיטה החולקת אפשר שב"שלושים יום ויום אחד" מעדיפים לומר ש"ויום אחד" עולה על שלושים, שאינם בדווקא אלא שנוסף יום אחד. ולא שתהיה נזירות נוספת. (אפשר היה לומר שרב הכריע "יום אחד" דווקא גם אליבא דר' ישמעאל, אבל ידוע ששיטתו כר"ע).

 

ה) תליית מחלוקת ר"ע וחכ' כאן במחלוקת לעניין דרש ההלכה מדאורייתא נוחה. אילו הכל היה תלוי באומדן כוונת ההדיוט הַמְּדַבֵּר היתה אפשרות שהאומר "ויום אחד" אינו מתכוון להוסיף דבר חדש אלא לשנות את מ"ש שלושים ולעשותו שלושים ואחד. (או לומר שמ"ש "שלושים" אינו בדווקא).