א) סיכום הסוגיה, יש הכחשה בין
"ואשריהם תשרפו באש" ובין הדיוק מ"תחת כל עץ רענן" שעץ עצמו
מותר. בשני כתובים מכחישים, כמו זה, ראוי לחלק את התוכן שבהכחשה על פי סברא.
כמ"ש הראב"ד בי"ג מידות שלפני תו"כ. לכן אומרים
שמ"אשריהם תשרפון" למדים איסור רק לכל שיש בה תפיסת ידי אדם, שנטעו
מתחילה לעבודה זרה.
(עיקר היסוד עי' בכורות
י"ד:' לא יחליפנו ולא ימיר וגו' השתא רע בטוב אמרת לא טוב ברע מיבעיא אלא טוב
מעיקרו [בשנתפס בקדושה כשהוא תמים] עושה תמורה רע מעיקרו אין עושה תמורה. חילוק
כעין זה מצאנו [זבחים ק"ב.], [וירא כ"א, אשר בו
מום וכו' ומן הקדשים יאכל] אין לי אלא תם ונעשה בעל מום בעל מום מעיקרו מנין
ת"ל כל זכר. וע"ע חולין [ט"ו:] שסכין לשחיטה שקיבל שם תלוש אינו
נפסל כשהתחבר).
ר' יוסי בר"י דורש את
"ואשריהם תגדעון" לאסור גם אילן שנטעו ולבסוף עבדו. זה גורם שתחת כל עץ
אינו יכול להדרש לדיוק של היתר הנ"ל ודורשים אותו לכדר' עקיבא, כל תקום שאתה
מוצא הר גבוה ועץ רענן דע שיש שם ע"ז.
ב) לפי הנ"ל יוצא שר"ע שדורש
תחת כל עץ לעניין שבכל תחת עץ יש ע"ז, ולא לעניין שעץ עצמו מותר, דורש את
"ואשריהם תכרותו" לעניין איסור נטעו ולבסוף עבדו. ולכאורה קשה, הרי
בגמרא ר"י בר"י הדורש כך חייב לדרוש את אבד תאבדון לזה שגידועי ע"ז
קודמת לכיבוש, ואת ואבדתם את שמם לצרך לשרש אחרי ע"ז. ואילו ר"ע דורש את
אבד תאבדון לצורך לשרש ואבדתם את שמם לכנות לה שם גנאי.
ועי' פיהמ"ש, ר' עקיבה הודיענו
עיקר שנחקור לפיו מקומות עבודה זרה, ולא חלק אף על אחד. ושמא ר"ע לא דורש שום
כתוב לקדימת גידועי ע"ז לכיבוש. וגם ר"י בר"י יכול לסבור כן.
והגמרא שאמרה אליביה שדורש קדימת גידועי ע"ז לכיבוש נקטה אופן אחד משנים. (אכן עדיף לומר כר"ע
שמצאנו כבר דיעה כזו).
ואפשר שר"ע סובר כחכמים שתחת עץ רענן יוצר דיוק ולא עץ עצמו ומכחיש את אשריהם
תשרופו. אלא שסובר ש"כל" עץ מיותר ובאה לומר דרך הגוים לעשות ע"ז
תחת כל עץ.
ג) לר"י בר"י עדיף להשאיר את
"ואשריהם תגדעון" לאיסור הנאה, (בנטעו ולבסוף עבדו) ולעזוב לגמרי את דרישת "תחת כל עץ
רענן ולא עץ עצמו" ולהעבירו לדרשת ר"ע. נראה שהתוכן איסור הנאה נובע
באופן מובהק מחיוב לשרף ולגדע. והתוכן של האשרה מוזכר במפורש, לעומת "תחת כל
עץ" שאין בו דיון ישיר בעץ והמיעוט של העץ רחוק יותר. קל יותר לעבור לתוכן
אחר מתוכן רחוק מאשר לעבור מתוכן קרוב. (עי' יבמות ג': תוד"ה יכול, מסתבר טפי למדרש
הכי ולאוקמי קרא לגופיה).
לדעת חכמים כיון שדורשים על ההרים ולא
הרים עצמם ועל הגבעות ולא גבעות עצמן, למדים במידת דבר הלמד מעניינו לדרוש תחת כל
עץ ולא עץ עצמו. דרשת למד מעניינו כתב רש"י (סנהדרין פ"ו.) אם אי אתה יודע במה הכתוב מדבר צא
ולמד מפרשה שכתוב בה.
מחלוקת ר' יוסי בר"י וחכמים היא
האם המובהקות של טענת ר"י בר"י די בה להוציא מידי הספק שנדרש ללימוד
מעניינו.