א) ממה שנאמר במשנה כל השופרות כשרים, וברש"י שהיינו בין של איל בין של יעל, ובגמרא כל השופרות אקרו שופר, משמע שגם של יעל נקרא שופר.

וזה דלא כירושלמי (פ"ג ה"ב), התיבון הרי של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר וכו' שנייא היא שאין קטיגור נעשה סניגור. נראה שרש"י דייק את דבריו מדלא דנה הגמרא ביעל המפורש במשנה להלן בסמוך.

ונראה שאף שעיקר שם שופר נאמר באיל, כמ"ש רש"י, דכתיב (שמות י"ט) במשוך (כשיפסוק) היובל (המה יעלו בהר) ויהי קול השופר. מכל מקום גם של בעלי חיים אחרים בכלל "יובל" מגדר דיבר הכתוב בהוה. עניין דיבר בהוה, הוא שהפרט הכתוב הוא שם של כל הקבוצה הדומה לו, כמ"ש זה בנה אב כל מקום שנא' שור אף בהמה וחיה "במשמע". יומא פ"ו^., ועל לא תעשה גמור לא (מכפרת תשובה) ורמינהו אלו הן קלות עשה ולא תעשה חוץ מלא תשא, לא תשא וכל דדמי ליה (ל"ת גמור) הרי שגם בלשון בני אדם משמעות לא תשא היינו כל לא תעשה גמור. (ועי' במה שכתבנו בנדה כ"ב^. פסחים כ"ג^. שבועות ל''א: ושאר מקומות).

ב) לירושלמי ש"של יעל הרי אינו קרוי לא קרן ולא שופר", יעל למדה שראויה לתקיעות במה מצינו. ולדברי הירושלמי פרה לא למדה משום הקושיה שאין קטיגור נעשה סניגור.

לגמרא דידן, העובדה ששל פרה נקראת קרן גורם שהיא תהיה קבוצה נפרדת שלא תיכלל בקבוצת הדיבור בהוה של איל.

הגמרא מקשה על מה שלמדים מזהב שאין קטיגור נעשה סניגור, שלא היה פסול אלא בעבודת פנים ועונה שמדמים שופר לפנים. בפשטות אין דימוי זה הכרחי. קושיה כזו אילו היתה באה לדחות שיקול קיים של במה מצינו צריכה להיות שיקול ברור. (עי מ"ש ב"ק כ"ה^. ק"ו).

לגמרא הקושיה מועילה משום שהיא אומרת שמתחילתו השיקול לשייך פרה לקבוצת "יובל" נמצא בספק ואינו יכול ליצור לימוד. כדי ליצור ספק די בזה שיש אפשרות ש"לזכרון" הוא כמו "בפנים" לעניין אין קטיגור נעשה סניגור, ושוב אין התחלה ללימוד.

ביתר ביאור. לימוד מה מצינו, זה של הירושלמי, עיקרו שדמיון בין הלמד למלמד גורם שויון בדין. כאן לירושלמי הדמיון הוא השמעת קול בנשיפה מתוך הקרן החלולה שבראש בהמה. השיקול של קטיגור אינו פוסל את עצם השיקול הראשוני אלא שיקול זר שפוגע שאפשרות קיון הדין בלמד. הוא בא לסתור שיקול ודאי קיים. ואינו ליכול לסתור אלא אם גם הוא ודאי. הלימוד של הבבלי, דיבור בהוה, הוא יצירת הקבוצה שנספחת לקרן האיל. עצם יצירת הקבוצה מושפעת מקִרְבַת כל פרט בנפרד אל קרן האיל. די בספק תכונה מבדילה כדי למנוע שייכות לקבוצה. השיוך לקבוצה נעשה בשלב הראשון. הספק אינו עומד מול ודאי.

ג) לירושלמי קרן יעל אינו קרוי שופר כמו קרן פרה, והוא כשר. קרן פרה נפסל משום שלומד מזהב לעבודת פנים שאין קטיגור נעשה סניגור. משמע שמעבודת פנים למדים לשופר. ונראה רחוק לומר שזאת משום סברת הבבלי שלזכרון חשוב להפסל בקטיגור יותר מחטאת חיצונה המכפרת על כרת. זו לא סברא פשוטה כדי לחדש פסול.

נראה לירושלמי תולים את הכשרת זהב שהוא קטיגור בחוץ משום חשיבות הזהב "לכבוד ולתפארת" (שמות כ"ח ב', ורמב"ן, והאפוד והחשן לבוש מלכות, כענין שכתוב והמניכא די דהבא על צוארך). בשופר אין טעם להכשיר קטיגור.

לגמרא אין צריך שיקול ברור כדי לפסול את הקטיגור. לגמרא כיון שיש אפשרות שההקפדה על קטיגור אינה אלא בדברים שמעלתם בכפרה גדולה כפנים וזיכרון, ואפשרות זו מספיקה כדי ששם קרן יהיה מספיק חשוב להוציא את פרה מכלל "יובל". שם קרן לבדו לא היה מספיק כדי להפקיע משם יובל. (עי' כתובות ה'. תוד"ה אי נמי, שההטים שבבריתא שאלמנה נבעלת בשישי משום ברכה אינו העיקר אא מאפשר את התחשבות בטעם שקדו).

(עי' רשב"א, הקשה הרמב"ן נ"ר מאי טעמא דחקי ומוספי בה במתני' ואמרינן חדא ועוד קאמר, ותירץ משום דמיתחזי להו טעמא דרבנן דמתני' חלוש, דכיון דאשכחן כולהו דאיקרו קרן ואיקרו שופר ש"מ היינו קרן והיינו שופר לפיכך עשו לו סניפין מהנך טעמי. ע"כ. כאן "חדא ועוד" אינו שכל אחד מספיק כשלעצמו. ולא כבחגיגה כ'^.).

וכן הוא בטעם השני בגמרא, והא דפרה כיון דקאי גילדי גילדי "מיתחזי" כשנים ושלשה שופרות. ע"כ. אין זה שיקול ברור שיכול לסתור מה מצינו. לכן הירושלמי אינו אומר אותו. ואילו הגמרא מצרפת אותו ל"איקרי קרן".

ד) הלימוד של ר' יוסי "ותטב לה' משור פר אם שור למה פר ואם פר למה שור אלא מאי שור פר משופר" קשה. הפסוק עולה על תפילת דוד "אהללה שם אלקים בשיר ואגדלנו בתודה ותיטב לה' משור פר מקרן מפריס". ואינו עוסק כלל בעניין שופר. וגם עצם סירוס המילים שור פר לשופר היא דרשה רחוקה.

ונראה ע"פ הירושלמי, מ"ט דרבנן (תהילים ס"ט) ותיטב ליי' משור פר מקרין מפריס מקרן כתיב. כלומר כיון ששבח הוא לשור שהוא מקרין ממילא אינו כלול בקבוצת "שופר" כטענה בגמרא. (ולכן אינו יכול להלמד אלא במה מצינו, כנ"ל, ועל לימוד זה קשה ששור הוא קטיגור, כנ"ל). ומ"ש בירושלמי "מקרן כתיב" אינה המשך הראיה שבשור הוא קרן. אלא להיפך, כוונתו ש"מקרן" נדרש בירוש' שבת פ"ז ה"ב, מין חיה טהורה ברא הקדוש ברוך הוא למשה במדבר כיון שעשה בה מלאכת המשכן נגנזה וכו' תני רבי הושעיה דחדא קרן ותיטב לה' משור פר מקרין ומפריס מקרן כתיב. הרי שאינו דן בשור אלא במין חיה. (כעין זה בשבת כ"ח: ומקומות נוספים).

כיון שיש ספק אם לשמוע מ"מקרין" שקרן שור פסולה לשופר, כנ"ל, או לדרוש שזו חיה עם קרן אחת, דורשים דרשה רחוקה, שור פר שופר, לפשוט את הספק הזה. כפי הכלל שנתבאר פעמים רבות בעניין גימטריה.