א)
בחי' הרשב"א, ורבי ינאי הא כתיב בשעריך ההוא מיבעי ליה דמעייל ליה דרך שער
ור' יוחנן דילמא תרתי ש"מ.
המקור
שר"י מודה לדרשת ר' ינאי, (ברכות ל"ה:) ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן
משום רבי יהודה ברבי אלעאי בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים דורות
הראשונים היו מכניסין פירותיהן דרך טרקסמון כדי לחייבן במעשר דורות האחרונים
מכניסין פירותיהן דרך גגות דרך חצרות דרך קרפיפות כדי לפטרן מן המעשר.
בדעת
ר' ינאי, עי' נידה מ"ז: תוד"ה איזהו חצר, קשה לר"ת דבפרק השוכר את
הפועלים א"ר ינאי אין הטבל חייב במעשר עד שיראה פני הבית ותירץ דמדרבנן חצר
קובעת למעשר ומדאורייתא בעינן ראיית פני הבית.
הנראה
שר"י דורש "שעריך" גם לעניין שעובר ממשמעות עיר למשמעות חצר וגם
מזה שנקטה התורה לשון "שער" שצריך שער ממש.
ב)
הנראה. בשעריך מתורגם כאן (ובכל מקום דומה) "בְּקִרְוָךְ", ובתרגום
ירושלמי "בקירויכון. בקורייכון" היינו בעריך.
יש
כאן שני כתובים הכחישים זה את זה, "הבית" ו"בשעריך". אין כתוב
שלישי. כשאין כתוב שלישי להכריע קיימות שתי אפשרויות או לעשות פשרה ולקבל את כל
אחד מהכתובים באופן חלקי, או להעביר כתוב אחד למשמעות אחרת שאינה סותרת את הכתוב
השני.
דוגמה לאופן הראשון, הוריות ה'., (פר העלם דבר של ציבור) ור"ש מ"ט כתיב אם מעיני העדה
אלמא מיעוטא דכתיב מעיני וכתיב כי לכל העם בשגגה למימרא דרובא אין מיעוטא לא הא
כיצד עשו ו' (שבטים)
והן רובו של קהל או ז' אע"פ שאינן רובו של קהל חייבין.ע"כ. כלומר לא
צריך רוב גמור, כמו ב"כל העם" ולא מספיק מיעוט גמור, כמו
"מ"עיני. (וכן ביצה ט"ו:, ושניהם מקרא אחד דרשו כתוב אחד אומר עצרת לה'
אלוקיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד ר"א סבר או כולו לה' או כולו
לכם ור' יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ועוד הרבה).
דוגמה לאופן השני, משנה סוטה כ"ז:,
דרש ר"ע ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו' ומקרא אחר אומר מקיר
העיר וחוצה אלף אמה סביב אי אפשר לומר אלף אמה שכבר נאמר אלפים אמה וא"א לומר
אלפים וכו' הא כיצד אלף אמה מגרש ואלפים אמה תחום שבת ר"א בנו של ריה"ג א'
אלף אמה מגרש ואלפים אמה שדות וכרמים. ע"כ. בפסוק (במדבר ל"ה), ומגרשי העיר אשר תתנו ללוים מקיר העיר
וחוצה אלף אמה סביב ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה ואת וכו' זה יהיה לכם
מגרשי הערים. ע"כ. כלומר גם האלפים נקראו מגרש. ורש"י, "רחבה פנויה
משדות ומכרמים", ומקבלים משמעות חדשה שאינה סותרת את אלף. (וכן זבחים נ"ט., (גרסת כת"י תימני) ר'
יוסי הגלילי אומר מתוך שנאמר ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח יכול יתננו
בין האולם ולמזבח ת"ל ואת מזבח העולה שם פתח אוהל מועד מזבח פתח אוהל מועד
ולא כיור פתח אוהל מועד הא כיצד נותנו כבין האולם ולמזבח ומשוך קימעה כלפי הדרום.
ע"כ. הרי ש"בין עובר להיות "כ"בין. וכן הוא לגרסתנו, עי'
רש"י ד"ה דמאי קסבר שלא קיים את המקרא שכתב בין אהל מועד ובין המזבח
והוא מושכו קמעה).
ג) בנידון שלנו יש מקום לשתי הדרכים ומחלוקת
ר' ינאי ור' יוחנן היא בעדיפות איזו דרך לנקוט.
לר"י עדיף לעשות מיצוע בין עיר
ובין בית ולקבל חצר, לר' ינאי יש עדיפות להעביר את "שעריך" ממשמרות
קריותיך, עריך למשמעות שערים ממש כמו על מזוזות ביתך ובשעריך.
נראה שזה תלוי ביחס שבין שם
"שעריך" במובן עיר ולבין שם שער ממש. כלומר, בזה שֶׁקִּרְיָה נקראת שער
יש שתי אפשרויות.
אפשרות א', התוכן של "שער"
הוא השם של עיר, (כעין דיבר הכתוב בהוה) וכמו שאומרים על מישהו שהוא אריה, מתכוונים לגיבור, והחיה
אריה היא השם של המושג גיבור, וכן בנידון דידן, המבנה שער הוא השם של התוכן
קִרְיָה, עיר. אם זה כך, הרי המעבר מהמובן קריה למוכן שער בעצמו הוא מעבר קטן,
וראוי להעדיף אותו. זו שיטת ר' ינאי.
אפשרות ב', המילה "שער" יש לה
מובן עיר כשלעצמה, כמו המילה עיר או קריה, בגלל רוב השימוש בתוכן זה. והתוכן של
"מבנה שער" אינו נרמז במילת "בשעריך. לצד זה המעבר לתוכן שער ממש
הוא מעבר רחוק, ועדיף לעשות מיצוע.
אפשר גם שעיקרו של דבר הוא כצד הראשון,
אלא שכיון שמקור השם "שעריך" נובע משער ממש אין המובן שער ממש מנותק
לגמרי משם עיר. אין הכרעה איך עדיף לפתור את הכחשת הכתובים. ואומרים שקולים הם
ויבואו שניהם. זו שיטת ר' יוחנן.
ד)
מעשרות פ"ג מ"ה, איזוהי חצר שהיא חייבת במעשרות רבי ישמעאל אומר חצר
הצורית שהכלים נשמרים בתוכה רבי עקיבא אומר כל שאחד פותח ואחד נועל פטורה רבי
נחמיה אומר כל שאין אדם בוש מלאכול בתוכה חייבת רבי יוסי אומר כל שנכנס לה ואין
אומר מה אתה מבקש פטורה. ובר"ש, ואף על פי שאינו בוש לאכול בתוכה.
הנראה,
לר' ישמעאל ר"ע ור' יוסי הבחירה בחצר כפשרה בין עיר לבית נעשית בהבנה
ש"בית" גורם לפרש את "בשעריך" להיות דבר קטן יותר, היינו חצר.
ר' ישמעאל ור"ע מצריכים ש"העיר המוקטנת" תהיה ראויה קצת לשם
"שעריך" הקיים בעיר, וחולקים ביניהם במידת השער הנצרך לזה. לר' יוסי די
שישאר העניין של שער, הרחקת הזרים מן המקום.
ר'
נחמיה אומר שה"שעריך" כלומר עיר גורם שנרחיב את "בית" ואין
החצר מעניין "עיר קטנה". עיקר שם בית הוא מקום האכילה, כפי שנראה מעניין
עירוב, ומרחיבים אותו לכל מקום אכילה של אדם.