א) לשון כעין "לעשות שוגג כמזיד" נראית כראויה רק במקום שה"מזיד" פשוט וברור. כמו נדרים ג'^., נזיר להזיר לעשות וכו' וידות נזירות כנזירות, שקבלת נזירות בלשון מלאה היא פשוטה וברורה. וכן שבת ק"ז^., אלה הטמאים לכם לרבות שעורותיהן כבשרן, שטומאת הבשר פשוטה וברורה. וכן קידושין ח'^., לרבות שוה כסף ככסף, וב"ק פ"ה^. פצע תחת פצע לרבות שוגג כמזיד ואונס כרצון. בסתם הסגנון של ריבוי הוא כעין הסגנון בשבת כ"ז^., אין לי אלא בגד שלשה על שלשה בשאר בגדים מניין תלמוד לומר או בגד.

כאן החיוב במזיד אינו פשוט, בעלמא חייבים רק בשוגג, וגם אינו מפורש באיש אלא נלמד מהחיוב של השפחה במלקות. ובערוך לנר לומד מ"לא יומתו" משמע שבשניהם שייכת מיתה, אבל רש"י לא אמר כן כיון שתוכן המילים "לא יומתו" בשום אופן, היינו גם אם האיש יהיה מזיד, ואין הכרח שבחיוב אשם מיירי במזיד.

גם מלשון רש"י "דלהכי כתיב חטא ארבע זימני וכו' ותרי לעשות שוגג כמזיד" משמע שכאן השוואת שוגג למזיד היא עצם הלימוד ובלי ההשוואה לא היה לימוד. (ולשונו "תרי למילף קרבן אחד על עבירות הרבה" הוא משום שעל חטאתו לבד אינו נדרש במקומות אחרים, לשון בני אדם).

ב) ונראה שהלימוד כאן הוא היקש שוגג למזיד, כעין סנהדרין ט'^., רבי עקיבא אומר (על פי שנים עדים או שלשה עדים) לא בא שלישי אלא להחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו, ע"כ, היינו דינו של השלישי כדינם של שניים, ונראה שהוא היקש.

(לשון כזו גם בגז"ש. סנהדרין ע"ה^., איש אשר יקח את אשה ואת אמה וכו' מנין לעשות זכרים כנקבות נאמר כאן זמה ונאמר להלן זמה מה להלן זכרים כנקבות אף כאן זכרים כנקבות. שלמדים להשוות זכרים לנקבות המפורשות).

ג) טעם שאילו נכתב "ונסלח לו מחטאתו" בלבד לא היינו אומרים שבא לרבות שוגג ולהכחיש את הגילוי שמדבר במזיד בלבד, ואילו כשאנו באים לעשות היקש אנו אומרים ש"אשר חטא" הוא שוגג, בניגוד לגילוי הנ"ל.

נראה שאילו נכתב רק "מחטאתו" המיותר, דרך הלימוד האפשרית היתה שיתור "מחטאתו" מודיע שיש לרבות "משהו", ומילת "מחטאתו" היא רק מקום ריק שאינו מצביע על תוכן מסוים. בשלב נוסף מחפשים תוכן בלי קשר למילה. אין בכוחו של החיפוש הזה להכחיש את הידוע שאין הנידון אלא במזיד.

כאשר עושים היקש ומחפשים מה הוקש במילים "אשר חטא" הנידון הוא תוכן המילים ולא תוכן הדין. דבר זה לא היה בדיון קודם, ואין הגבלה לומר שהוא "שוגג".

ויכולים לומר ש"חטאתו" הוא מזיד ו"אשר חטא" שוגג וזו אמירה ודאית שיכולה להכחיש את הלימוד שאין הדין אלא במזיד.