רבי
אומר (ככם כגר
יהיה לכם) ככם
כאבותיכם מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דם אף הם לא יכנסו
לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים וכו'
בשלמא מילה דכתיב כי מולים היו כל העם היוצאים אי נמי מהכא ואעבור עליך ואראך
מתבוססת בדמיך ואומר לך בדמיך חיי וגו' הרצאת דמים דכתיב וישלח את נערי בני ישראל
אלא טבילה מנלן דכתיב ויקח משה חצי הדם ויזרק על העם ואין הזאה בלא טבילה.ײ
א)
צריך לבאר איך משמע מהכתוב שביציאת מצרים נכנסו לברית במילה. ובמיוחד שעיקר
הוויתנו לעם היתה במתן תורה, כמ"ש ברכות ס"ג: הסכת ושמע ישראל היום הזה
נהיית לעם וכי אותו היום נתנה תורה לישראל וכו' אלא ללמדך שחביבה תורה על לומדיה בכל יום וכו'. (וברש"י דברים
כ"ז ב', היום הזה נהיית לעם, בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום באת עמו בברית). וא"כ ראוי ללמוד ממעשי מתן תורה
בלבד.
ב)
הנראה. תורה מילה וקרבנות נקראו "בריתי".
תורה. שבת ל"ג., והבאתי עליכם חרב נקמת נקם ברית וגו' (ויקרא כ"ו כ"ה) ואין ברית אלא תורה שנאמר (ירמיהו ל"ג כ"ה) אם לא בריתי יומם ולילה וגו'
ורש"י, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה, והגית בו יומם ולילה. וכן רש"י
פסחים ס"ח: וע"ז ג'..
קרבנות.
מגילה ל"א:, אמר רבי אמי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא
בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי וכתיב ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה
אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא וכו' אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע אמר לו קחה לי עגלה משלשת
וגו' (תוי"ט אבות פ"א מ"ב, אמר לו קחה לי עגלה משולשת וכו'. ודריש
בריתי ברית בין הבתרים. ע"כ. היינו דלהלן י"ח, ביום ההוא כרת ה' את אברם
ברית לאמר לזרעך נתתי את הארץ).
מילה. שבת קל"ז:, שאילמלא דם ברית
לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. נראה
שגם כאן כמו במגילה לומד מאברהם, (בראשית י"ז י') זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין
זרעך אחריך המול לכם כל זכר. (אמנם עי' בפירוש הסידור לרוקח אות קמ"ג, שנ'
אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי, יומם ולילה זו מילה שהיא בחיקו של
אדם יומם ולילה).
ג) טעם שאומר "לא נכנסו לברית אלא
במילה וטבילה" ולא אומר "תורה מילה וטבילה". נראה על פי מה שביארנו
ביבמות מ''ו: גר צריך ג' (אות ה'), שהפסוק תורה אחת ומשפט אחד יהיה לכם ולגר מלמד שמושג גר נקבע
ע''י תורה ומשפט, תרי''ג מצוות, חיוב בתרי''ג. וע"ע אמונות ודיעות לרס"ג
מאמר ג', כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד כל
עמידת השמים והארץ מן ההכרח שתעמד תורותיה כל ימי השמים והארץ. וביתר ביאור כ'
רס"ג בביאור התורה (שמות ו' ז') ולקחתי אתכם לי לעם הריהו מרמז ללא ספק להטלת המצוות עליהם
וזה לפי שבני אדם אכן מבחינים בין עם לעם בחקותיהם המבדילות ביניהם וכבר ביטא זאת
האל בצורה ברורה באמרו היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך ושמעת בקול ה' אלהיך. (וע"ע יבמות מ"ז:,
מפקדינן שש מאות וי"ג מצות עמך עמי).
ממילא קבלת המצוות היא התוכן של הגירות, והלימוד "ככם כגר" מלמד את
אופן מעשה "קניין" הגירות.
ד) ומבוארת הלשון, "נכנסו
לברית". עיקר שם ברית היא התורה כדמוכח מהסתמוּת בשבת ל"ג. שבאות ב'. ו"נכנסו לברית"
הוא תיאור מעשה הכניסה לעם. שצריך מעשה כדי שיהיה ה"קניין". (כמ"ש [יבמות
מ"ו:] טבילה באמהות מנלן סברא הוא דאם כן במה נכנסו תחת כנפי השכינה). לכן בוררים מעשה שיש בו גם עניין
ה"ברית" וגם שאפשר לתלות בו את הכניסה לעם. *)
ומבואר
מה שתלו את הקרבנות והמילה ביציאת מצרים ולא באברהם שבו מבואר יותר עניין הברית.
אנו מחפשים פעולה שבה נהיו לעם. וזה נהיו בקבלת התורה. ולא באברהם. הפעולות שהביאו
לזה היו ביציאת מצרים ובקרבנות הר סיני.
בזה שלמדים מיוצאי מצרים ומקרבנות הר
סיני מתבאר הלימוד של טבילה שהיתה חלק מזריקת הדם. זריקת דם לא התבארה בקרבנות של
אברהם.
ה) לשון "ככם באבותיכם" בא לומר
ש"ככם" כאן אף שפשוטו כמותכם לכל דורותיכם הרי הוא נדרש בגלל היתור
שמעביר את הכתוב למעשה גירות, להתיחס לדור שבו נאמר. (כמו "ככם" בדברים
א' י"א יסף עליכם ככם אלף פעמים, ובדברים ג' כ' עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם
וירשו גם הם).
ו) הלימוד לטבילה נוח יותר
לשיטת ר"ת והר"ש שקדם לזריקת דמים והיה הכשר לקבלת מעלה ולא סילוק
טומאה. וכעין טבילת כה"ג ביוה"כ בין לבן לזהב.
*) הוספה מאוחרת: זה שצריך מעשה כדי שיהיה
ה"קניין" מבואר בבבא בתרא ע"ז., אמר רב אשי סברא נמי היא (ולא רק גמרא. דאין השטר
מועיל כלום לקנות שטר אחר על ידו אלא במסירה תליא מילתא) דאותיות מילי נינהו ומילי
במילי לא מיקנין (דברים הוא מוכר ולא ממון ממש הלכך מעשה בידים דהיינו מסירה הוא עיקר
קנייתן).
סיכום: ייתור "תורה אחת ומשפט אחד יהיה
לכם ולגר" מלמד את עיקר שם עם ישראל והגֵּרוּת, תורה ומצוות. עיקר השם הזה
נקרא בתורה "ברית" בכתוב "נוקמת נקם ברית" (ויקרא כ"ו כ"ה) ופירושו נלמד מדברי קבלה, ירמיהו
ל"ג. יתור ככם מלמד את המעשים הדרושים להכנס לברית. ולמדים את מה שגם התורה
קוראת "ברית" באברהם, וגם שהיה במה שאפשר שיגרום כניסה לברית במתן תורה.
היינו מילה וקרבנות.
(הערה. אף שישראצ שחטא ישראל
הוא, הגדר נעשה ל"מחוייב בכל המצוות" וצריך להתחייב בכל. וגם יש לחוטא
פגם בישראליותו והריהו כבעל מום שאינו מתקדש קדושת הגוף ואם הומם אחר שנתקדש
משתיירת קדוה"ג).