א) ספרי דברים פיס' ס"ב, אחד אומר
באחד שבטיך וכתוב אחד אומר מכל שבטיכם הכסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד. דבר
אחר באחד שבטיך זו שילה, מכל שבטיכם זו ירושלם. (ועי' ספרי דברים
פיס' ע, כי אם במקום אשר יבחר ה' באחד שבטיך, כתוב אחד אומר באחד שבטיך וכתוב אחד
אומר מכל שבטיכם זו היא שרבי יהודה אומר כסף מכל שבטיכם בית הבחירה משבט אחד).
בחידושי
הרי"ז הלוי סוף הל' בית הבחירה ביאר (בערך) שהמחלוקת בספרי היא בהכרעת שני הכתבים המכחישים, האם מתקיימים
תמיד שני הכתובים במקצת, "באחד שבטיך" מתקיים על שם מקום המקדש, שיש בו
שם של שבט אחד, ו"מכל שבטיכם" מתקיים על הקניין, שנקנה על ידי כל ישראל.
וזו דעת ר' יהודה שירושלים נתחלקה לשבטים. ודעת ת"ק, שההכרעה בין שני הכתובים
היא שבחלק מהזמן מתקיים לגמרי באחד שבטיך, גם שם המקום של המקדש וגם הקניין עליו,
במקדש שילה, ובחלק מהזמן, בבית עולמים, גם המקום וגם הקניין הם של כל ישראל.
ב) לכאורה, המחלוקת הזו היא כעין ביצה
ט"ו:, דתניא רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב
ושונה רבי יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד
דרשו כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם הא כיצד רבי
אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם.
ג) אבל לא נוח להעמיד מחלוקת שבה
ר' יהודה שלא כר"א והחולקים עליו כר"א. עי' מנחות י"ח., מפני שר' יהודה בנו
של ר' אלעאי ורבי אלעאי תלמידו של ר' אליעזר לפיכך שנה לך משנת רבי אליעזר. וכן
מצוי בש"ס הרבה פעמים ר' יהודה משום ר' אליעזר, שבת ק"ל., קמ"א. עירובין צ"א. ועוד.
ואולי יש להסביר שאין מחלוקת ר' אליעזר ור' יהושע אינה מה קרוב יותר
ל"כולו" האם "חציו" או "לפעמים כולו". לשון
הפסוקים, וביום השביעי עצרת לה' אלהיך לא תעשה מלאכה (דברים ט"ז ח') ביום
השמיני עצרת תהיה לכם כל מלאכת עבדה לא תעשו (במדבר כ"ט ל"ה). אפשר
ששטעם ר"א שכיון שלגבי כעיקר שם "עצרת" (חגיגה ט'.) איסור מלאכה "ביום" משמעו כל היום לא
נוח לר"א לומר שלגבי "לה'" ו"לכם" תהיה רק בחצי. וטעם ר'
יהושע ש"תהיה" מרבה את ההוויות, ולכן עדיף לומר ש"לכם" יעבור
מ"כולו לכם" ל"יהיה בו לכם" או שנאמר שמשמעות ראשונית של
"עצרת תהיה" היינו לכל היום ומשמעות משנית לחלק מהיום כמו "יום
תרועה" שמריעים בקצת מהיו. אבל משמעות זאת אינה אפשרית ב"עצרת לה'"
שהרי מקצת היום חייב לשנות גם בחול, ו"חציו לה'" אינו בכלל משמעויות
עצרת לה'. ור' יהושע סובר ששני הכתובים המכחישים הם אמירה אחת שבה יש לתת תוכן
מחודש.
ד) נראה יותר ביאור אחר למחלוקת כאן. והוא שלר' יהודה קדושת
המקדש היא מגדר קדושת ארץ ישראל ואינה חלה אלא במקום
שהתקדש בקדושת ארץ ישראל, היינו בירושה וישיבה. (קידושין
ל"ז: וספרי במדבר פיס' ק"ז). היינו חלוקה לשבטים. (רש"י ב"מ פ"ט.) ורק במקום שהייתה בו חלוקה לשבטים חלה
קדושה זו. (כן מוכח ברמב"ם תרומות פ"א ה"ב).
עי' רמב"ן במדבר כ"א ועוד אמרו רבותינו בעשר קדושות,
שאין עבר הירדן ראוי לבית המקדש ולשכון השכינה (והוא ספרי זוטא פ"ה ב', ארץ
כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה אין עבר הירדן כשר לבית
השכינה) וכן נראה בכתוב שאמר (יהושע כ"ב יט)
ואך אם טמאה ארץ אחזתכם (עברו לכם אל ארץ אחזת ה' אשר שכן שם משכן ה').
ועי' סדרי טהרות משנת עשר קדושות (מ' א' מדפי הספר)
שאין זה אלא בבית המקדש, אבל בשעת היתר הבמות מקריבים בחו"ל, שהרי בית חוניו
שהיה במצרים היה ראוי להקרבה אילו קדושה שניה לא קדשה לעתיד לבא. (מגילה י'.). ועע"ש. מוכח שטומאת עבר הירדן אינו דין בהקרבה, אלא דין
בית המקדש נובע מקדושת הארץ.
יסוד הלימוד בתורה שקדושת המקדש היא מגדר קדושת הארץ הוא
שהעדיפות היא ליחס דין לגדר קיים ולא לחדש גדר חדש. וכמ"ש תוספות חגיגה י':
ד"ה לעבור, ואף על גב דאמרינן בעלמא כל היכא דאיכא למידרש דרשינן ולא מוקמינן
בלאוי יתירי הכא שאני שאין להעמידו בקרבן חדש שלא מצינו כיוצא בו בתורה.
(וכן הוא הגדר של חצר משום שליחות איתרבאי, עי' בבא מציעא י':, (אם
המצא תמצא בידו הגניבה) בידו אין לי אלא ידו גגו חצירו וקרפיפו מנין תלמוד לומר
המצא תמצא מכל מקום. עכ"פ המצא תמצא מרבה שליחות אף לדבר עבירה שאינו בעיקר
שליחות, ואע"פ שיש לימוד מה אתם בני ברית אף שלוחכם בני ברית (גיטין
כ"ג:). והיינו משום שלא מעבי.רים לגדר חדש אלא מקרבים לגדר קיים).
וכיון שמצאנו קדושת מקום לעניין מצוות התלויות בארץ שוב אומרים
שזה גדר קדושת המקום לבית הבחירה.
ממילא אומרים שתוספת הקדושה המביאה לקדושת המקדש אינה חלה אלא
במקום שחלה קדושת הארץ.
ה) דעת חכמים דר' יהודה.
במשנת כלים פ"א, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות וכו' שמביאים ממנה העומר וכו' עיירות המוקפות חומה
מקודשות ממנה שמשלחים מתוכן וכו'. ואינה מביאה את
הכתוב בספרי זוטא הנ"ל, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות וכו'
ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן שארץ כנען כשרה לבית השכינה וכו'
ערי חומה מקודשת מן הארץ וכו'. ועי' סדרי טהרות הנ"ל שישב שאחר
שנבחר מקום בית הבחירה שוב גם ארץ ישראל פסולה לזה ואין לה מעלה על חו"ל.
אכן אפשר שהמשנה סבורה שמעלת מקום המקדש אינו מגדר קדושת הארץ,
ולא שייך לומר א"י מקודשת שכשרה לבית הבחירה.
והטעם שהרי מצאנו שלושה עניינים שבהם צריך "אשר יבחר
ה'". קרבנות, ומעשר שני, ודין בית דין הגדול היושב בלכת הגזית, וזה כולל זקן
ממרה ואפשרות שאר בתי דין לדון דיני נפשות (ע"ז ח':).
דין מקום הסנהדרין משום סמיכות למזבח כמ"ש במכילתא יתרו
סוף פרשק י"א, (ולא תעלה במעלות על מזבחי) ואלה המשפטים אשר תשים. נמצינו
למדין שסנהדרין באין בצד מזבח. וע"ע תוס' ע"ז ח':, מנלן קפידא במקום שאר חייבי מיתות שלא בזקן
ממרא דקרא לא כתיב אלא בזקן ממרא ויש לומר דדרשינן כל זמן שסנהדרין גדולה במקומה
כדין אצל מזבח אז שופטים תתן לך בכל שעריך לשפוט דיני נפשות נסתלקו הם בטלו כל
דיני נפשות. וכן מכילתא דרשב"י כ"א י"ד, מנין שתהא סנהדרין סמוכה
למזבח ת"ל מעם מזבחי תקחנו למות. ומנין שאין ממיתין אלא בפני הבית ת"ל
מעם מזבחי תקחנו למות הא אם יש מזבח אתה ממית ואם לאו אי אתה ממית.
הרי שיש "יבחר ה'" שאינו חלק מבחירת ארץ ישראל.
ממילא אין עדיפות לתלות את "יבחר ה'" של המקדש בקדושת ארץ ישראל.
לדעת ר' יהודה כיון שדין מקום סנהדרין תלוי במקום המקדש שוב
אין להתחשב בו כשדנים על המקדש עצמו.