סגור X    הדפס      הורד קובץ 


פסחים ל"ה. ההיקש של לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות

אמר רבי שמעון בן לקיש וכן תנא דבי רבי ישמעאל וכן תנא דבי רבי אליעזר בן יעקב אמר קרא (דברים ט"ז) לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ אדם יוצא בהן ידי חובתו במצה יצאו אלו שאין באין לידי חימוץ אלא לידי סירחון.

א) יש לבאר למה צריך היקש לחמץ למה לא למדו כמו במנחות כ"ט., השולחן הטהור מכלל שהוא טמא, ש"מצה" מכלל שראוי להחמיץ.
אפשר, עיקר שם מצה הוא כמו שבת ע"ט. וגיטין כ"ב:, ג' עורות הן מצה חיפה ודיפתרא מצה כמשמעו דלא מליח ודלא קמיח ודלא אפיץ. ורש"י שבת כ', מצה "כמשמעו" שאין לה שום תיקון. משמע קצת שאין שם "מצה" בשאלה ממצה שאינה חמץ, שהרי לה יש תיקון של אפיה, אלא מושג ראשוני של אינו מתוקן כל צרכו. ללא ההיקש יהיה התוכן של "מצה" כעין דלקמן "לחם עוני" אחת אופה אחת לשה ואחת עורכת, היינו אפוי לא לגמרי. או ימעט מצה עשירה.
(ועי' עוד פירוש רב האי גאון כלים פ"ט מ"ח שיעורו מלא מיצה, עלי ירק ובתלמוד מוזא כדאמר בקידושין נ"ב: ההוא דקדיש במוזא דירקא והוא פסולת של ירקות. אם יסוד הלשון הוא כמו מצה ולא מלשון מוץ הרי שם מצה הוא לחפץ שאינו במצבו הראוי. ועי' לשון הערוך מצה ג', שהביא את פי' רב האי גאון כפירוש אחר, והוסיף ועיקר הדבר פירושו וכל חסדו כציץ השדה (ישעיהו מ' ו') כמוצא דחקלא. ושם המשמעות ירק שלא יבש כדוגמת חציר שעימו).
קצת ראיה לביאור שלשון מצה בעור וכדו' אינה בהשאלה ממצה של מצוה. ויקרא ב' ה', מצה תהיה, ותרגום אונקלוס, פטיר תהי. וכן בשאר מקומות. וביחזקאל י"ג י', טחים אתו תפל, ותרגום, טין פטיר דלא תבן. בלשון ארמית שהיא משותפת גם לגויים לא מסתבר כל כך שמשהו יקרא בהשאלה ממצה. ועוד, שם של דבר שאינו נפוץ אפשר יותר שיקרא בדרך העברה מדבר נפוץ ואילו טיח ללא מוץ נראה שהוא דבר נפוץ. אמנם אפשר שבארמית אין שם מיוחד למצה וקוראים אותה בשם של אינו מתוקן כראוי.
ובזה מיושב למה לא למדו כמכילתא דרשב"י יב כ, עוגות מצות כי לא חמץ (שמ' י"ב ל"ט) מצה הבאה לידי מצה וחימוץ יצאת עיסת אורז שאינה באה לידי מצה וחימוץ. שם אפשר לומר שאמנם המקרה הפרטי של יציאת מצרים היה לא גמור בתכונת חימוץ, אבל לדין מצה לדורות טוב גם כל שאינון גמור, גם גמירה אחרת. כנ"ל.

ב) אבל רש"י גיטין שם כ' מצה כמשמעו, כמצה "זו" שלא נתקנה בחימוץ כדת הלחם. יותר מזה בערוך חפה, מה מצה דלית בה שאור ולא שום דבר אלא קמח עצמו אף האי עור (מצה) נמי. מבואר ששם מצה בעור הוא בהשאלה ממצת מצוה. ובפשטות מצה הוא חילוף של חמץ כמו ש"טהור" חילוף של טמא.
לכן נראה לומר שאין לימוד במנחות מעצם אמירת השלחן "הטהור", אלא מיתור "הטהור". עיי"ש במנחות, א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מאי דכתיב (ויקרא כ"ד) על המנורה הטהורה וכו' (ויקרא כ"ד) על השלחן הטהור וכו' טהור מכלל שהוא טמא (מקבל טומאה) הכא נמי טהורה מכלל שהיא טמאה בשלמא התם כדריש לקיש דאמר ריש לקיש מאי דכתיב על השולחן הטהור מכלל שהוא טמא כלי עץ העשוי לנחת הוא וכל וכו' אינו מקבל טומאה אלא מלמד שמגביהין אותו לעולי רגלים וכו' אלא הכא טהורה מכלל שהיא טמאה פשיטא כלי מתכות נינהו וכלי מתכות מקבלין טומאה אלא שירדו מעשיה ממקום טהרה. מוכח שיש ב"הטהור" יתור שאם אינו נדרש לקבלת טומאה נדרש לירד ממקום טהרה (מן השמים הראו למשה לנגד המנורה).

ג) לנ"ל אות ב' ש"מצה" היינו חילוף של חמץ, יש לעי' שבת ס"ח:, וכך היה מונבז דן לפני רבי עקיבא הואיל ומזיד קרוי חוטא ושוגג קרוי חוטא מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה אמר לו רבי עקיבא הריני מוסיף על דבריך אי מה מזיד שהיתה הידיעה בשעת מעשה אף שוגג שהיתה לו ידיעה בשעת מעשה אמר לו הן וכל שכן שהוספת אמר לו לדבריך אין זה קרוי שוגג אלא מזיד וכו' מאי טעמא דמונבז (רש"י, אבנין אב ודאי לא סמיך למיעבד שוגג דומיא דמזיד, דהאי שוגג חילוף דמזיד, וליכא לדמויינהו) דכתיב (במדבר טו) תורה אחת יהיה לכם לעשה בשגגה וסמיך ליה והנפש אשר תעשהביד רמה הקיש שוגג למזיד מה מזיד שהיתה לו ידיעה אף שוגג שהיתה לו ידיעה.
נראה שטעם ר"ע הוא שלא רק בבנין אב אין ללמוד שוגג ממזיד, כרש"י, אלא גם בהיקש אין ללמוד שוגג ממזיד, משום ששוגג חילוף מזיד. ולכאורה קשה, שמטעם זה לא ילמד גם מצה מחמץ.
ואפשר שפה יודה ר"ע שלמדים, וזאת ע"פ הירושלמי חלה פ"א ה"א, כתיב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' יכול יהו כל הדברים חייבין בחלה תלמוד לומר מלחם ולא כל לחם אם מלחם ולא כל לחם אין לי אלא חיטין ושעורין בלבד וכו'. אפשר שאין הצד הראשון ששמעות "לחם" כוללת כל לחם באופן ודאי, אלא שיש ספק האם כוללת כל לחם או בין חיטה ושעורה בלבד. העובדה שיש ספק יוצרת העדפה ללמוד פיתרון בשבילו, כמ"ש בסימן הבא אות י"א, והיא גם יוצרת אפשרות ללמוד פיתרון במקום שלא היינו למדים ללא שנוצר ספק. לכן גם לר"ע למדים מצה מחמץ אף שהם דברים הפוכים.