סגור X    הדפס      הורד קובץ 


ראש השנה כ"ה. אתם אפילו שוגגין מזידין מוטעים

משנה. עוד באו שנים ואמרו ראינוהו בזמנו ובליל עיבורו לא נראה וקיבלן רבן גמליאל אמר רבי דוסא בן הורכינס עדי שקר הן היאך מעידים על האשה שילדה ולמחר כריסה בין שיניה אמר לו רבי יהושע רואה אני את דבריך שלח לו רבן גמליאל גוזרני עליך שתבא אצלי במקלך ובמעותיך ביום הכפורים שחל להיות בחשבונך.
ובברייתא בגמרא, הלך רבי עקיבא ומצאו לרבי יהושע כשהוא מיצר וכו' אמר לו הרי הוא אומר אתם (ויקרא כ"ג ב', מועדי ה' אשר תקראו אֹתָם מקראי קדש) אתם (ויקרא כ"ג ד', מועדי ה' אשר תקראו אֹתָם במועדם) אתם (ויקרא כ"ג ל"ז, מועדי ה' אשר תקראו אֹתָם מקראי קדש), שלש פעמים, אתם אפילו שוגגין, אתם אפילו מזידין אתם אפילו מוטעין בלשון הזה אמר לו עקיבא נחמתני נחמתני.


א) דרשה זו נראית תמוהה.
הרי ברוב גדול של הפסוקים בתורה מופיעה המילה אותם בכתיב חסר. (כמאה ושמונים פעם הכתיב "אֹתם" חסר, ורק כארבעים פעם כתוב "אוֹתם" מלא). אם כן אין הכתיב החסר כאן מהווה שינוי מהכתיב הרגיל ומנין לשנות את הקרי ל"אַתֶּם". עוד יש לבאר. ככלל בית דין שטעה טעות ברורה אין דינו דין. (עי' סנהדרין ו'. טעה בדבר משנה, ושאר מקומות). נתינת תוקף להחלטת בית דין כשברור שהיא שגויה היא חידוש, כנגד הכלל. כלומר הדרשה באה להכחיש קביעה שנוצרה באופן ודאי. ואיך יכולה דרשה רחוקה של אל תקרי אותם אלא אתם (עי' מורה נבוכים ח"ג פמ"ג) לחדש זאת.
גם צריך לבאר איך מסיקים מהקריאה "אַתֶּם" את התוכן של אפילו שוגגים וכו'.
ב) אין ליַשב את שאלות א' וב' ולומר שהדרשה מכח יתור המילה "אותם", כלומר שבלשון הפסוקים "אשר תקראו אתם מקראי קדש", ו"אשר תקראו אֹתָם במועדם", המילה "אתם" מיותרת. אין לומר כן, שהרי בשמות ל"ה, אלה הדברים אשר צוה ה' לעשת אתם. "אתם" מיותרת. וכן, בשמות ל"ו, ויעש יריעת עזים לאהל על המשכן עשתי עשרה יריעת עשה אתם. "אתם" מיותרת. וכן בויקרא י"ד, ולקח את עץ הארז ואת האזב ואת שני התולעת ואת הצפר החיה וטבל אתם בדם הצפר השחוטה. "אתם" מיותרת. ובכל שלשת המקומות האלו, וכן בשאר מקומות הדומים להם, לא דורשים, אלא אומרים כנראה דברה תורה כלשון בני אדם. ומן הסתם, הטעם משום שהיִתוּר של אותם קרוב מאד ללשון בני אדם.
אין לדמות למה שר"ע דרש כל אתין שבתורה, והרי גם "את" קרוב מאד ללשון בני אדם. שם למילה "את" עצמה יש משמעות "עם" ודורשים את המשמעות שלה ולא אומרים דרשת אל תקרי. ועוד כבר כתב המלבי"ם על התורת כהנים נדבה לפני אות לו שהספרא לא דריש את מילת "את" בשום מקות כל שאין בו זרות. והדרשה של המשנה נמצאת בספרא אמור, הובא להלן.
(אפשר גם לדחוק ולומר שאת כל "אותם" ההם לא דרשו רק משום ששם אין כלל מה לדרוש, כפי שמסיימים בהרבה סוגיות).
ובעיקר הרי את "אותם" אפשר היה לדרוש דרשות פשוטות יותר, שכל העם עונים מקודש, עי' דרשת רב פפא שלהלן.

ג) הנראה. בילקוט שמעוני, פרשת בא רמז ק"צ, דורש דרשה אחרת באותו ענין. החדש הזה לכם (שמות י"ב ב') מסור הוא לכם, אמר ר' יהושע בן לוי משל וכו' אמר הקב"ה עד עכשיו חשבונן של חדשים ושל שנים בידי, מכאן ואילך הרי הן מסורין בידכם שנאמר החדש הזה לכם.
המילה "לכם" מודיעה על בעלות, כמו באתרוג, ולקחתם לכם (ויקרא כ"ג) לכם משלכם יהא (פסחים ל"ח.). ונוצר ספק האם מקבלים במלואה את המשמעות של "לכם", שהעניין בבעלות בית הדין והכל תלוי בבי"ד ואפילו מזידים, או שאין הדרשה חזקה מספיק כדי לחדש הוצאת קידוש החדש ממה שנצרך בשאר מעשי בי"ד, ואין למדים אלא שאין החדש מתחדש אלא על ידי מעשה בית דין. (עי' דוגמת זה, למשל, באתר שצוין להלן, על הוריות בענין מלך אות ז') .
ככלל, בעיה שנוצרת על ידי הכתוב בתורה גורמת לדרוש גם דרשות רחוקות דוגמת גימטריה. (עי' למשל רש"י פסחים ה'. ד"ה אך, שאחר שיודעים שהשבתת החמץ היא בתוך היום, ואין יודעים באיזה זמן מדויק, דורשים חילוף אותיות רחוק כדי לדרוש שהשעה הזו היא באמצע היום. וע"ע במש"כ בסוגיה הנ"ל בפסחים, ובבב"ק ל"ג: מחלוקת חכמים ור"ע בדרישת כמשפט הזה) . לכן כאן הצורך לפתור את הבעיה של משמעות החדש "לכם", כנ"ל, גורם שידָרש מה שלא היה נדרש אילולא נוצרה הבעיה, אם רואים שע"י דרשה זו אפשר לפתור את הבעיה. תשובה לשאלה א' למה בכלל דורשים את הכתיב החסר, בגלל "לכם". תשובה לשאלה ב', שלא הדרשה של אתם גורמת לאפשרות של יציאה משאר דיוני בית דין.

ד) כדי לפתור את הבעיה שנוצרה על ידי "החדש לכם" דורשים את תקראו "אֹתָם" כאילו כתוב תקראו אַתֶּם. ואז נדרש "אַתֶּם", ומקבל משמעות של רק אתם, רק בכם הדבר תלוי (כעין זה שכשאדם אומר יש לי עץ בחצר תמהים עליו אם רואים אצלו מאה עצים, למרות שכשיש לו מאה יש לו עץ אחד בתוכם. אמירת "עץ" כזו מתפרשת בסתם "עץ אחד בלבד") . היינו שיש חשיבות רק לעובדה שאתם קראתם, ולא משנה אם קראתם קריאה לא נכונה. (כמו שדורשים בשבת קל"ב., "וביום" השמיני ימול בשר ערלתו ואפילו בשבת, יתור "ביום השמיני" נותן לו משמעות שרק עובדת היום השמיני קובעת את זמן המילה) . תשובה לשאלה ג'.

ה) מ"אתם" הראשון דורשים שמועילה קריאת שם ראש חדש בשגגת בית דין, שהוא המסתבר ביותר. ושוב דורשים את "אתם" השני שמועיל אף שקראו במזיד. ושוב את השלישי, שמועיל אף שהיה גורם חיצוני, מטעה, שהביא אתכם לקרוא.

ו) ומוסבר בזה סדר הלימודים, שוגגים מזידים מוטעים. לכאורה היה הסדר ראוי להיות שוגגים מוטעים מזידים, או אפילו לכלול את מוטעים בשוגגים. ולפי הנ"ל מיושב, החיסרון של מוטעים היא שאינו כל כך "לכם" אלא גם של הגורמים לטעות.
(אפשר היה אולי לומר ש"אתם אפילו מוטעים" יש בו חידוש גדול מהחידוש של מזידים, אף אם הדיון היה מכח "אתם" בלבד, ולא מחמת "החדש לכם". מ"אתם" יחידי שמרבה שוגג לא היה מתרבה גם מוטעה. מוטעה הוא "אתם" גרוע שהרי אחר גרם לתוצאה. וצריך עוד "אתם" לרבות גם את זה. אבל אין זה מסתבר, יותר נראה ש"אתם" מדבר על העושה את קריאת המועד באופן ישיר, ועושה מתוך הטעיה אינו גרוע מעושה מתוך טעות. לעומת זה אם למדים מכח "לכם", שהוא מענין בַעֲלוּת, יש יותר מקום ליחֵס את התוצאה למי שנעשה כרצונו, ובמוטעים ליחֵס למי שגרמו לטעות ולא למי שעשו באופן ישיר מכח הטעות) .

ז) רב פפא לעיל דף כ"ד. דורש מאותו "אתם" דין שכל העם עונין אחריו מְקודש מְקודש. וקשה מנין לו לדרוש דרשה נוספת מאותו "אתם", אחר שרואים מהמשנה ש"אתם" נדרש כבר לשוגגים וכו'. ובנוסף אם רב פפא דורש כבר את "אתם" למה דורש לזה רק "אתם" אחד ולא את כל השלוש, וילמד למשל שלא רק העומדים אצל בי"ד עונים מקודש אלא נְרַבֵּה שגם כל שנודע להם בזמן שעדין ראוי לקדש אומר מקודש וגם כל שנודע להם אפילו לאחר זמן. (עי' מה שהסביר בטורי אבן).
הנראה. כיון שמהלך הדרשה הבאה לפתור את הבעיה של "לכם", כנ"ל, מחייב לקרא אַתֶּם, נוצרת משמעות פשוטה של "אתם קוראים". משמעות זו קודמת למשמעות "רק אתם קוראים" כדרך שהפשט קודם לדרש. (בעלמא משמעות "דבר" קודמת למשמעות "רק הדבר". אמירה סתם "יש דבר" אין משמעה "יש רק דבר זה" אלא אם יש מה שמאלץ לפרש כך) . כיון שנוצרה משמעות זו, אף שעוברים ממנה למשמעות של "רק אתם", יש עליה הכלל של אין מקרא יוצא מידי פשוטו, שמתחשבים גם בפשט. כלל זה קיים גם בין דרשות פשוטות ורחוקות. (כפי שיש להסיק מדברי הגר"א שלהלן, והרבה עניינים מוסברים ע"י כלל זה). ולכן דורשים גם את דרשת רב פפא. (תשובה לשאלה זו חלק ראשון).

ח) טעם שרב פפא דורש רק "אַתֶּם" אחד.
הגר"א מסביר שאין מקרא יוצא מפשוטו משום שיש משמעות לזה שהתורה בחרה להשמיע את הדין דרך אמירת פשט כזה. (כן כתב ר' מנשה מאיליה באלפי מנשה בשמו). סמך לדברים אלו מלשון הגמרא יבמות כ"ד. כתובות ל"ח:, שאין מקרא יוצא מפשוטו "לגמרי", ואין הפשט חייב להשאר כולו. עיקר הסברא חגיגה יא., זבחים ד'., והקריבו (ויקרא א' ו') זו קבלת הדם ואפקה רחמנא בלשון הולכה דכתיב (ויקרא א' י"ד) והקריב הכהן את הכל והקטיר המזבחה ואמר מר זו הולכת אברים לכבש למימרא דהולכה לא תפקה מכלל קבלה. לשון הואיל ואפקיה וכו' גם בזבחים ל"ג: ובחולין קי"ד.).
ממילא כאן, שכדי לרבות שלושה דברים צריך לחזור על אותה מילה שלוש פעמים, בחירת מילה אחת מחייבת לבחור בה גם בשניה ובשלישית. כלומר, אחר בחירת המילה כדי לדרוש אותה מצד אין מקרא יוצא מפשוטו, שוב אותה מילה נכתבת בהכרח פעם נוספת בשביל הדרש, ולא קיים השיקול המביא לדרוש את פשוטו נוסף על הדרש הסופי. (תשובה לשאלה האחרונה חלק שני).

ראשי פרקים למהלך הדרש
החודש הזה "לכם" נדרש מסור בידכם.
פשטות הדרשה היא שתוקף מעשה בית הדין תלוי לגמרי בעובדה שבית הדין קבע, ולא משנה למה קבע. כיון שדרשה זו היא נגד מה שנוהג תמיד, צריך ראיה עד כמה מקבלים אותה.
זה גורם שנדרוש את "אֹתם" כאילו כתוב "אַתֶּם", ועוברים למשמעות רק אתם שהיא הפותרת את הבעיה.
כיון שהדרש עובר דרך משמעות אתם סתם דורשים גם אותה כמשפט פשט.
הטעם לאין יוצא מפשוטו הוא משום שהיה אפשר להכתב אחרת. כאן הפעם השניה חייבת להיות באותה לשון של הראשונה כדי להדרש ל"רק אַתֶּם" נוסף. לכן אינה נדרשת פעם נוספת לאין יוצא מפשוטו.

ט) הסבר על פי האמור לענין נוסף.
כתוב בתורת כוהנים אמור פרשה ט' ב', היתה שנה צריכה להתעבר וישבו ונתנו בדבר ועמדו ולא הספיקו לומר מעוברת עד שאירע הדבר יכול תהא מעוברת תלמוד לומר אשר תקראו אותם מועדיי קראתם אתם מועדיי ואם לאו אינם מועדיי לא היתה השנה צריכה לעבר ועיברוה אנוסים או שוגגים או מוטעים מנין שהיא מעוברת שנאמר אשר תקראו אותם. בפשטות התורת כהנים סוברת שהלימוד של מועדי ה' אשר תקראו אותם אינה דנה רק על קביעת החגים הנעשית על ידי עיבור החודש, אלא גם על קביעתם הנעשית בעיבור שנה. והדרשה אתם אפילו שוגגים וכו' מתיחסת גם לעיבור שנה. (יש לבדוק את גרסת התורת כהנים "אנוסים" במקום "מזידים". אולי אנוסים הוא אופן של מזידים שאין בו פגם).
הסיפא של התורת כוהנים אינה כר' יהודה בסנהדרין י"ב:, חסורי מחסרא והכי קתני אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עיברוה מעוברת רבי יהודה אומר אינה מעוברת. לפי התורת כהנים שדרשת "אתם" אפי' שוגגים עולה גם על עיבור שנה היתה השנה צריכה להיות מעוברת. (ואף אם נפרש שהתורת כהנים אינה מחשיבה מזידים כשוגגים, הגמ' אינה מחלקת ביניהם) ועי' תוספות ראש השנה כ"א. סד"ה לוי, דכתיב כי אכלו הפסח בלא ככתוב וגו' ומפרש שעיברו השנה ביום ל' של אדר ואסור הואיל וראוי לקובעו ניסן (ובאמת לא חל העיבור והפסח שחגגו היה באייר) ולא אמרינן אתם אפי' שוגגים כו' משום דלא שייך אלא כגון יום ל' או יום ל"א כשקובעין באחד מהן ר"ח לחסרו או לעברו.
אפשר שר' יהודה דורש את הרישא של התורת כוהנים, הלומדת מאשר תקראו אותם מועדיי שלא הספיקו לומר מעוברת עד שאירע הדבר אינה מעוברת. ועדיף לומר כן שהרי בסנהדרין פ"ו., אומרת הגמרא סתם ספרא רבי יהודה.
הטעם לזה שר' יהודה דורש את הרישא של התו"כ ולא את הסיפא. פשט הכתוב "אשר תקראו" כולל קריאת המועדים על ידי עיבור השנה. כנ"ל. מהפשט הזה נובע הדין של לא הספיקו וכו', שאם לא קראתם אינה מעוברת. אבל הדרשה של "אַתֶּם", בכם בלבד הדבר תלוי, אינה נדרשת אלא בגלל הספק של החודש הזה לכם. כנ"ל. הספק הזה אינו דן אלא בקידוש החודש, ממילא גם הדרשה הבאה לפתור את הספק אינה נדרשת אלא לעניין קידוש החודש.
דעת התו"כ שכיון שקוראים בדרש אשר תקראו "אַתֶּם" ממילא הדרש מתיחס לכל קריאות המועדים, גם קריאות ע"י עיבור.
יש להסביר את המחלוקת, שלתורת כוהנים הבעיה של "החודש לכם" גורמת לדרוש את "אַתֶּם", אבל כש"אַתֶּם" נדרש הדרש עומד בפני עצמו, ואינו תלוי יותר בספק שגרם אותו. לר' יהודה הבעיה של "החודש לכם" נצרכת כדי שנוכל להסיק את המסקנה מדרשת "אַתֶּם". כלומר, יש בדרשה גרועה בעיה של יכולת ללמוד ממנה. (אולי יש גם בעיה האם אומרים את הדרשה). יצירת הבעיה, כנ"ל, גורמת לאפשרות ללמוד מהדרשה רק לגבי הנושא שלגביו נוצרה הדרשה.
יש לתלות את המחלוקת הזו בבעיה שנידונה באתר "ילפותות" בהרבה מקומות, האם עיקר הדיון הוא באמירה או בתוכן המתקבל.
(אבל עי' אבני נזר אורח חיים סי' שי"ג).